בליל שישי האחרון או לכ''ו אב כ''ק מרן אדמו''ר מסאטמאר שליט''א ערך את שולחנו בהיכל ביהמ''ד הגדול בקרית יואל לרגל הילולת דודו כ''ק מרן אדמו''ר בעל הדברי יואל מסאטמאר זיע''א, למחרת היום עלה כ''ק אדמו''ר שליט''א בראש קהל חסידיו לביה''ח בקרית יואל להעתיר לישועתן של ישראל
סיפור לר"ח אלול
הבעל ה"תניא" זי"ע, נכנס פעם לבית מדרשו וראה שם את אחד מתלמידיו לומד את הפרשה "פרשת פקודי" את הפסוק: וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וְחִשַּׁק אֹתָם (שמות פרק לח' פסוק כח')
הרים בעל ה"תניא" את קולו ואמר: אוי! מתי כבר נזכה לזה! מתי כבר נראה את זה!
אותו תלמיד שהיה תלמיד חכם ובעל מדריגה, הבין שרבו לא מתכוין בדבריו, לזכות ולראות אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים 'כסף', אלא כנראה הוא מתכוין לדברים נשגבים יותר…
הוא חשב וחשב עד שעלה בדעתו, שכנראה רבו בעל ה"תניא" התכוין לתאריך של זמן הקץ של הגלות והגאולה השלימה בביאת משיח צדקנו. וכך הוא הסביר: "ואת ה-אלף" הכוונה לה' אלפים שנה, "ושבעה מאות וחמשה ושבעים", הכוונה לשנת "תשע"ה" הבעל"ט – השנה ה"שבע מאות ושבעים וחמש" לאלף השישי ממנין בריאת העולם, אז נזכה שיהיה ווים לעמודים למשכן ה'… לגואל צדק משיח צדקינו.
כלומר, התלמיד הבין, שכשהוא קרא את הפסוק הנ"ל, ורבו הרים את קולו אוי! מתי כבר נזכה לזה! מתי כבר נראה את זה! הוא התכוין, הלואי שנזכה כבר לראות את הרגע הזה של קץ הגלות וביאת משיח צדקנו שיהיה בשנת "תשע"ה" היא השנה הבאה לקראתנו לחיים טובים ולשלום!…