נהג האוטובוס שאיחר ושיבש לנו את סדר היום – הוא אשם בכל

איפה האופטלגין?… אייל מוחט שוב את מצחו מאגלי הזעה הניגרים ממנו כנחל, ומנסה בפעם המי יודע כמה לחטט בכיס הפנימי של תיק הצד המונח דרך קבע מתחת מושב הנהג בניסיון נואש למצוא את קופסת האופטלגין, כדי להשקיט את הלמות התוף בראשו המסוחרר.

הכול התחיל בשעת הבוקר. מנוע האוטובוס לא אבה להידלק, משהו השתבש כנראה בקוד הסודי, ו-12 דקות יקרות הלכו לאיבוד בצול הנשייה.

אוי! מה שהלך אחר כך. אייל משחזר לעצמו מעט ומתפלץ מסיוט. כמה מנות קרב צריך היה אייל נהג האוטובוס האדיב לספוג על לא עוול בכפיו.

ראשון היה אדון ציון, יהודי מבוגר בשנות הגבורה, נוסע קבוע ורגוע בדרך כלל. חוץ מ… ניחשתם נכון. חוץ מכאשר האוטובוס מאחר בלמעלה מעשר דקות. או אז מתקיים הפסוק שנאמר על 'ציון' במשמעותה האחרת: "באש הצתה ובאש אתה עתיד…" כולו נהפך לאש להבה המכלה כל אשר נקלע בדרכה, כמובן שהראשון שנקלע לטווח האש הוא אייל הנהג האדיב.

"בגללך פספסתי את הרכבת לחולון!"… זעקה בקולי קולות הגברת רינה, ולא הסכימה לשלם עבור הנסיעה בשום אופן. "תשלם לי אתה פיצויים עבור עוגמת הנפש שגרמת לי…" טענה בתוקף ופנתה לחייג את מספר הטלפון של 'בית הדין לעבודה' כדי לקדם את התביעה ברצינות.

שני בחורי ישיבה שלפי חשבונם יאחרו היום כנראה ל'סדר ראשון' באשמת הנהג כמובן, ישבו מאחור והתפלפלו בקול האם זה נחשב 'גרמא' או 'גרמי'. לאייל לא נותר אלא לשבת ולהמתין בסבלנות ל'פסק הדין' שיונפק על ידם בתום הנסיעה.

מבטים מאשימים, ופנים מלאי זעם הופנו לעבר היושב על ההגה כאילו הוא אשם בכל מה שרק לא יקרה במהלך היום הבא. פקקי התנועה הגדולים, תאונת הדרכים שאירעה באחד הצמתים, אף הגשם שניתך ארצה בהמשך, הכול הכול נזקף לרעתו של הנהג שהעז לאחר באותו יום.

נס שלקראת סוף הסיבוב הופיע בהדרו יהודי נחמד שחייך בחום לכיוון האוחז בהגה (כנראה לא שם לב שהאוטובוס באיחור…). היה זה בשלב בו סבלנותו של אייל חישבה להתפקע, והוא חש שאינו סובל יותר, בדיוק ברגע קריטי זה הגיע המלאך המושיע.

"בוקר טוב כבוד הנהג!" הכריז בקול, תוך התעלמות מוחלטת מהעיניים הדוקרניות שתלו בו קהל הנוסעים, לאמור: מדוע אתה מחזק את ידיו של הנהג ש'הרס' לנו את כל היום?!

*

האם חשבנו פעם על כך?

צריכים לפעמים לקלוט תובנה זו גם. נהג האוטובוס על אף שמתפקידו הוא אמור לשרת אותנו בנאמנות עד אין קץ, אך בל נשכח שגם הוא אינו אלא 'בשר ודם'. בעורקיו זורם דם טבעי לחלוטין ולא מים, והוא אינו מיוצר מפלסטלינה שקופה.

גם לו יש 'פשלות' לפעמים, וגם הוא משווע לעתים למעט הבנה והערכה מינימלית על כל מה שהוא עושה. הביטוי 'מילים יכולות להרוג' נכונים מאוד גם בהתייחס נהג המונוטוני העושה את מלאכתו נאמנה גם אם במקרה זה 'על מנת לקבל פרס'. ולעומת זאת חיוך נעים ומילת יחס טובה בכוחם תמיד לעודד ולחזק אנשים בכל מצב שהוא.

אז בפעם הבאה כאשר נעלה על אוטובוס, גם אם הוא כלל לא איחר, והכול מתנהל על מי מנוחות, בל נשכח להאיר פנים, לזרוק את המילה הטובה, וגם 'תודה רבה' בסיום הנסיעה לא תזיק כלל וכלל. כך הרווחנו תוך כדי נסיעה שגרתית מצווה נוספת היישר לסל הזכויות.