האמת שהייתי כותב עוד כמה פעמים 'לפרגן'…
אחד הדברים המאתגרים ביותר ליישום בעולם המעשה ובמיוחד בעולם העסקי הוא לראות את המתחרה / הקולגה שלי מצליח
כשעסק דומה לשלי פורח ויש לו לקוחות ועומדים אצלו בתור מטבע הדברים המחשבות אצלי משתוללות,
כל זמן שהמחשבות הם סביב מה אני יכול לעשות כמוהו ואיך אני יכול להיות טוב וגם להצליח אז המחשבה לגיטימית וחיובית, כפי שכבר אמרו חז"ל 'קנאת סופרים תרבה חכמה'.
אך ברגע שהמחשבות עולות שלב לכיוון מציאת חסרונות ופגמים בהצלחת המתחרה, וכששואלים אותי עליו אני מתקשה למצוא מילה טובה אני יודע שהגעתי למקום
מאוד לא טוב וזה בלשון המעטה.
תחרות היא דבר בריא לכל עסק רק בתנאי שאני משתמש בה כדי לשפר את העסק שלי ואז גם אני מתייעל וגם הלקוחות בעסק נהנים ומקבלים תועלת גדולה יותר.
כשתחרות הופכת להיות סיבה למציאת בעיות אצל המתחרה שלי עליי לדעת, שכעת ממש אני בורח מהמקום שהייתי יכול להעפיל אליו עם עצמי ועם העסק שלי.
מה שהזכיר לי כמה חשוב לשמור על עין טובה בביזנס זה טור נהדר בעיתון משפחה שנכתב על ידי אריה ארליך וקראתי אותו בימים האחרונים.
כמיטב המסורת של הכותב המוכשר הטור קצר וקולע, ומבהיר את עניין 'עין טובה' בצורה מדוייקת.
והנה הדברים בשינויי עריכה קלים:
באופן די נדיר התחילו ימי החנוכה בפרשת וישב ולא בפרשת מקץ כברוב השנים, מה שמביא אותי להתבונן בסיפורם החריג של שני אסירים מפורסמים – שאחד סיים את הסאגה המשפטית שלו ב'הפי אנד' והוחזר לגדולתו והשני נעבאך סיים באופן טרגי ונתלה בביזיון.
שר המשקים ושר האופים
לילה אחד בתא המעופש, הם חולמים.
"איש כפתרון חלומו" – כל אחד חלם חלום שניהם,
שחלמו את חלומם ופתרון חברם וזהו שנאמר: "וירא שר האופים כי טוב פתר".
נפלא! לא רק חולמים חלום – אלא חולמים גם את הפתרון של החבר.
לכאורה, יכולים השניים לעשות יד אחת להחליף ביניהם פתרונות ולסגור סיפור.
אבל זה לא מה שקורה!
מדוע זכה שר המשקים לצאת לחופשי ולחזור לגדולתו ואילו שר האופים נידון למוות?
הרי שניהם היו שרים אצל המלך פרעה, אחד משקה ואחד אופה ושניהם מעדו – האחד בזבוב שנמצא בכוס פרעה ורעהו בצרור שנמצא בגלוסקתו.
מדוע אחד זוכה לחזור לגדולה והשני נתלה? במה היה שר המשקים עדיף באישיותו ובאופיו על שר האופים?
כדי להבין זאת – אני שם לב לאבחנה מעניינת:
לפי דברי המדרש שאותם מביא רש"י – שרי המשקים והאופים חלמו איש את חלומו שלו ואת הפתרון של חלום חברו.
נמצא ששר האופים חלם שרעהו, שר המשקים ישוחרר ויחזור לגדולה.
ואילו שר המשקים חלם כי חברו שר האופים, יתלה.
הם קמים בבוקר ומה קורה לשניהם? "והנם זועפים" ויוסף מעיר להם: "פניכם רעים היום".
עתה נשים לב: על דבר החלום עצמו – אין סיבה להזעפת פנים, זהו בסך הכל מחזה בלתי מפוענח שאין מה להזדעף בגינו, בוודאי כל עוד לא נשמע פתרונו ייתכן שפתרונו טוב.
הסיבה העיקרית בגינה הזדעפו ופניהם היו רעות – היה הפתרון שחלמו איש על חברו, אלו הם פתרונות מוצקים, תחזיות ברורות, לא חלומות מעורפלים שפשרן אינו ידוע.
מה חולם שר המשקים? שעמיתו עתיד להיתלות ולמות. זוהי סיבה מצוינת לפנים רעות! זהו קולגה נאמן ובר אמת, המשתתף בצער חברו, דואג מפני גורלו וכאשר הוא חולם שחברו אמור להיתלות – הוא מצר ודואב,
הוא זועף ופניו רעות!
אבל מה חולם שר האופים? שחברו עתיד לצאת לחופשי, לחזור לגדולתו ולשמש בפני פרעה כמימים ימימה.
הוא אמור לשמוח! לצהול על גורלו הטוב של חברו!
להקרין פנים יפות על הישועה שתצמח לרעו! ובמקום זאת – מה הוא עושה? הוא רוגז, קוצף, זועף, פניו רעות,
הוא אינו מסוגל לסבול שחברו עולה לגדולה!
והרי על גורל עצמו הוא אינו יודע כלל.
עד כדי כך, שהוא דווקא מצפה שפתרון חלומו יהיה זהה לפתרון שחלם על חברו.
נמצא, שכל זעף פניו הוא על אי יכולתו לשאת את הצלחת חברו! כה צר עין היה.
ועל שום מידותיו המגונות וצרות עינו- נתחייב שר האופים במיתה!
הבה נייחל כולנו לטובו של הזולת, נשמח בהצלחתו, ונזכה לחיים ארוכים ואיכותיים,
חיים של עין טובה.
תודה לך ר' אריה על התובנה!
עתה כשהמחשבות על הצלחת המתחרה שלי יעפילו לשלב של רוגז, זעף, עין רעה – מיד אזכיר לעצמי את השיעור שלך בממשלה המצרית הקדומה ואשאל את עצמי האם אני רוצה להיות במפלגה התלויה של שר האופים או במפלגה המצליחה של שר המשקים?!
חנוכה שמח ושבת שלום,
צבי סילבר.
על העריכה:
נָתַלֶ'ע הולצמן
