1.
שר הביטחון בני גנץ הודיע השבוע יחד עם ראש הממשלה נפתלי בנט, על הקמת צוות לגיבוש מתווה השירות. על פי החלטתם, יוקם צוות בין-משרדי "לבחינת הסדרי השירות בצה"ל ובשירות הלאומי והאזרחי, ולבניית מתווה חדש, רחב ועדכני לשירות, התואם את צורכי הביטחון, המשק והחברה בישראל, על מגוון קבוצות האוכלוסייה בה, ואשר ישקף הסכמה לאומית רחבה".
אם לתמצת את ערמת המלל, אז גנץ רוצה להיות הבן גוריון של זמננו. לא עוד הסדר 'תורתו אמונתו' שנקבע עם קום המדינה ומפלג את החברה הישראלית מזה עשורים, אלא הסדר קבע שישים סוף לבג"ץ החוזרים ונשנים.
גנץ מאמין ביכולתו להביא להסכמה של כל החברה הישראלית, חרדים, דתיים, מסורתיים, חילונים, דרוזים וערבים – לשרת בסופו של דבר את המדינה, או בניסוח שאולי יתקבל יותר טוב אצל החרדים והערבים – את האזרחים.
לפי שר הביטחון, יש לשנות את מודל השירות ולהרחיבו בצורה משמעותית לשירות חובה במקומות אזרחיים כמגן דוד אדום, משטרת ישראל, בתי חולים, איחוד הצלה ואף פיקוד העורף. למעשה, למעט אלו השוקדים על התורה יומם ולילה, החרדים הרבים שגם כך מתנדבים באחוזים הגבוהים ביותר בזמנם הפנוי – יעשו זאת בצורה מעט יותר רשמית.
גנץ החל לקדם את המתווה שלו עוד בכנסת הקודמת, כשהיה שר הביטחון וראש הממשלה החליפי בממשלה עם המפלגות החרדיות. אז היו לו סיכויים גבוהים לדבר אל ליבם של הנציגות החרדיות, להידבר עם מרנן ורבנן גדולי ישראל ולא היו לו ליברמנים שניסו לסנדל את ההצעה.
כעת, עם מפלגה שחרטה על דגלה שנאת חרדים והעברת חוק דרקוני, עם ראש ממשלה חליפי שרץ עם הטיקט הזה לבחירות לאורך השנים, עם מפלגה שמסרבת לתמוך בכל הצעה העוסקת בביטחון בלי להתייחס לטיבה – בממשלה, והחרדים באופוזיציה, המשימה הופכת לקשה הרבה יותר.
סבירות לא נמוכה שתוך כמה ימים הצעת גנץ תוגדר כ"גזירה" ותזכה למלחמת חורמה. גנץ, שהצליח לאורך השנים האחרונות להתחבב על גדולי ישראל, ואף הצליח להיכנס לביתו של מרן שר התורה הגאון רבי חיים קניבסקי לאחר הקמת הממשלה, ינסה בכל זאת את מזלו בהידברות עם ראשי המגזר.
בסופו של דבר הכל עניין של גישה וסגנון. אם מתווה השירות תגרום להכל להיראות כמו גיוס לצה"ל, הוא יכול לשכוח משיתוף פעולה חרדי. אם השקט יחזור ליחסי חרדים-חילונים, ומיתוג נכון של ההתנדבות, אולי גנץ יצליח לקבל אור ירוק חרדי.
עם זאת, דרישה בלתי מתפשרת תהיה שאלו השוקדים על התורה וכף רגלם לא יוצאת מהישיבה, וכן אברכי הכולל המטופלים בילדים, לא יכללו במתווה. או שהכל בסוף יהיה שאלה של כמה שעות שבועיות יידרשו בכדי לצאת חובה.
2.
ראש הממשלה נפתלי בנט משדר מסר כועס לארצות הברית, הוא לא אוהב, בלשון המעטה, את החתירה להסכם גרעין מחודש עם המשטר האיראני. גם שותפיו שר החוץ יאיר לפיד ושר הביטחון בני גנץ מביעים עמדה די זהה, יחסית, בנושא.
לצערי לא הייתי על הקו בשיחה בין רה"מ בנט למזכיר המדינה אנתוני בלינקן, בו קרא בנט להפסקה מיידית של המו"מ ובצעדים קשים מצד המעצמות. בתדרוכים שפורסמו אחר כך סיפרו "גורמים מדיניים" על שיחה קשה ומתוחה.
עם זאת, בלינקן כנראה לא אמר לו את המשפט המתבקש הבא: "מיסטר בנט, מה אתה רוצה ממני? אפילו בממשלה שלך תומכים בהסכם איראן".
לאור ההתפתחויות כינס יו"ר מרצ ניצן הורוביץ והתבטא באופן חריג. הוא האשים שמערכת ביטחון מנסה לפגוע בממשל המתגבש של ג'ו ביידן ברקע הפעילות ההתקפיות, על פי פרסומים זרים, באיראן וכוונותיו של הנשיא הנבחר לכונן הסכם גרעין חדש.
"לנוכח האירועים האחרונים, חשוב להשמיע את עמדתנו בנושא האיראני. וזה נושא שרוב המערכת הפוליטית מתייחסת אליו בפחדנות. המדיניות של הממשלה כלפי איראן שגויה מן היסוד. אנחנו תומכים בצמצום התוכנית הגרעינית וחושבים שזה מאוד לא טוב שלאיראן יהיה נשק גרעיני. איראן היא מדינה שאיננה חיובית, מדינה שמאיימת והדרך להתמודד עם זה היא באמצעות חזרה להסכם הגרעין מ-2015 שהוביל הנשיא אובמה", טען.
לדבריו, "הדרך היעילה ביותר לצמצם את תוכנית הגרעין האיראנית היא לחזור למשטר ההגבלות של ההסכם, ולגבות אותו בשיפורים נוספים שאנחנו תומכים בהם, למשל ביחס לנושא הטילים והטרור. את הדברים האלה אפשר להכניס במסגרת השיפורים בהסכם, אבל תהיה זאת טעות גדולה לנסות ולתקוע את ההסכם כמו שנתניהו מנסה לעשות עכשיו".
רגע לפני שאתם קופצים נספר לכם שהדברים נאמרו כשהורוביץ היה באופוזיציה. לא כמו היום שהוא שר וחבר הקבינט המדיני ביטחוני.
גם יו"ר מפלגת עבודה השרה מרב מיכאלי, בשלהי כהונת נתניהו, אמרה: "מפלגת העבודה תתמוך בהסכם שיימנע מאיראן להגיע לגרעין. המדיניות של נתניהו עד כה, במבחן התוצאה, קירבה את איראן לגרעין".
בינתיים השניים, יחד עם שאר חברי הכנסת במפלגותיהם שהביעו בעבר עמדה נחרצת בעד הסכם אוסמה, מאופסנים חזק בקופסה – עד לפליטת פה הראשונה שתעורר סערה.
מנגד, באחת ממערכות הבחירות האחרונות, אחרי שנתניהו האשים את לפיד בתמיכה בהסכם הגרעין, הוא זעם. "מאז 2014 אני פועל נגד ההסכם הזה. דיברתי נגדו בסנאט, בקונגרס, בבית הלבן, בכלי התקשורת בכל העולם. מדובר בהסכם רע ומסוכן. אסור היה לחתום עליו. ממשל אובמה טעה טעות חמורה".
לדבריו, "העולם צריך לדעת שרוב מוחלט של הישראלים נגד הסכם הגרעין. שבנושא הזה אין אופוזיציה וקואליציה". לפיד צודק, אין אופוזיציה וקואליציה, יש קואליציה וקואליציה. אמנם רוב מוחלט נגד ההסכם, אבל המיעוט שבעד יושב עם לפיד ובנט בקבינט.
אז מה בנט רוצה מבלינקן?
3.
נראה שמישהו בממשלה מתקשה להתגבר על התיעוב לראש הממשלה הקודם בנימין נתניהו ובני משפחתו. התרגלנו כבר ששר המשפטים גדעון סער והשר זאב אלקין מונעים מנקמה יוקדת ליו"ר מפלגתם לשעבר, אך במקרה של אבטחת בני משפחת נתניהו נראה שזה לא ממש קשור עליהם.
אפשר לדון האם נתניהו צודק בטענות שרעייתו שרה ובניו אבנר ויאיר אכן זקוקים לאבטחה צמודה גם יותר מחצי שנה אחרי שעזב את לשכת ראש הממשלה, אבל היה מצופה מראש הממשלה נפתלי בנט לאדיבות של מנצחים ו"לפרגן" לנתניהו את האבטחה שהוא כל כך מתעקש שבני משפחתו נדרשים עליה.
רק לפני כשנה תקפו רבים, גם אנוכי הקטן, את נתניהו שלא נהג כך בשר הביטחון לשעבר בממשלתו, נפתלי בנט, כשהתעקש להסיר את אבטחתו אחרי שלושה חודשים מתום כהונתו. אצל נתניהו, משפחת נתניהו, המתיחות האישית עם בנט גברה על שיקול הדעת המקצועי, האם זה המצב גם ב"ממשלת השינוי"?
