יוסף טיקוצ'ינסקי, יתד נאמן
כבר אין טעם לחזור מידי יום ומידי שבוע על המציאות המלווה אותנו בכל רגע, בה חברי הקואליציה וקודקודי הממשלה עושים בדיוק, אבל בדיוק הפוך ממה שהם עצמם הבטיחו, אמרו והצהירו לפני הבחירות. זה כבר התקבע כמציאות שנמאס לחזור עליה כי זה קורה בכל רגע מחדש.
הממשלה הזאת קמה בניגוד גמור להבטחות המוקדמות בעיקר של ימינה, שעשתה סיבוב של 180 מעלות כדי להקים את הקואליציה הנוכחית. מי שלא הפנים את זה כשזה קרה, יכול היה להפנים את זה בחצי השנה שחלפה. היום המצב הוא שכבר אין שום טעם לשלוף מהארכיון את ההצהרות, הראיונות והנאומים הסותרים, זה כבר ממוחזר ולעוס עד אימה.
אך נקודה נוספת וחשובה יותר שצריכה גם היא להתקבע כמציאות, היא שהממשלה הזאת לא הולכת ליפול כל כך מהר ובוודאי שלא כל כך בקלות. הנקודה הזאת היתה פחות ודאית לפני חצי שנה אבל חלף מספיק זמן כדי שאפשר יהיה להביט במציאות בעיניים מפוכחות ולהפנים את זה.
בדיוק כמו שחברי ימינה התנערו במודע ומתוך בחירה חופשית מכל הנאומים וההבטחות המוקדמות, כך הם מתנערים מכל הערכים והאג'נדות שליוו אותם עד חודש תמוז האחרון. אם יש משהו שחצי השנה האחרונה הוכיחה יותר מכל, זה שאין שום דבר שהממשלה הזאת לא תעשה כדי להחזיק את עצמה ולהמשיך את קיומה.
למי שהיו אשליות שנושאים מהותיים כמו ביטחון, טרור, דת ומדינה או התיישבות יגרמו לחלקי הממשלה להתקוטט זה עם זה עד שתטבע הספינה, באה המציאות וטפחה על פניהם של כולם. בכל פעם כשנושא מהותי עולה על הפרק, מתגייסים כולם למצוא לו את הפתרון וכשהפתרון לא בנמצא, פשוט עוקפים את הבעיה.
סדר היום של מליאת הכנסת בשבוע האחרון הוכיח זאת שוב למי שעדיין קשה לו להפנים. וכבר לא מדובר רק על הצעת החוק לגירוש משפחות מחבלים, הצעת חוק שעלתה בעבר ע"י ימינה אבל השבוע נדחתה במליאה ע"י אותה ימינה בגלל המשמעת הקואליציונית. את זה כבר הבנו, זה ברור. מה שפחות היה ברור זו ההתנהלות שהוכיחה שהמציאות הנוכחית לא עומדת להשתנות כל כך מהר.
מותו של חוק האזרחות
ביום שני אחר הצהרים, אישרה הכנסת את חוק החשמל, אותו חוק שערורייתי ושנוי במחלוקת שנועד לתת חותמת כשרות לבניה העבריינית במגזר הערבי. ימינה נכנעה כבר בתחילת הדרך ואפשרה לחוק לעבור, כשמנסור עבאס סיפק לאיילת שקד סולם כלשהו לרדת מהעץ בכבוד, באמצעות הכנסת אי אלו הסתייגויות מינוריות.
אחרי שהחוק אושר בטרומית וחזר לוועדת הפנים בראשות וואליד טאהא מרע"מ כמובן, ניסו ברע"מ להכניס לחוק עיזים נוספות אבל שקד ששהתה בחו"ל בלמה זאת, חזרה לארץ והצליחה לשכנע את עבאס שיירד מהדרישות הללו כי בסוף גם הוא יהיה זה שיפסיד.
וכך השבוע הגיע החוק למליאה לאישורו בקריאה ראשונה, באותו נוסח בו הוא אושר בטרומית. אבל אז חלה תפנית בלתי צפויה: הפער בין התומכים למתנגדים לחוק היה של שש אצבעות. היו אלה אצבעות הרשימה המשותפת שלמרות היותה באופוזיציה היא תמכה בחוק בגלל המהות שלו, הכשרת עבירות הבניה במגזר.
הנתון הזה גרם לחברי המשותפת לפצוח בקמפיין מתוזמר ברחוב הערבי וברשתות החברתיות, ולטעון שלמעשה אין לרע"מ את היכולת לדאוג למגזר אפילו מתוך הממשלה ואם לא ששת חברי המשותפת, החוק היה נופל. כך ניסו במשותפת לטעון שמי שבאמת דואג למגזר זה אלה היושבים באופוזיציה ולא אלה שנכנסו לממשלה.
מנסור עבאס וחבריו הביטו בנעשה והדם עלה להם לראש. הם לא צפו את הפיגוע התדמיתי הזה ולכן הם החליטו לקחת צעד אחורה. באופן טבעי, אחרי אישור חוק בקריאה ראשונה אמור להיקבע דיון בוועדה כדי להכין את החוק לקריאה שניה ושלישית, אבל נכון לשעת כתיבת שורות אלו טרם נקבע מועד לדיון בחוק החשמל, ברע"מ לא ממהרים כעת לקדם את החוק והם צריכים לעשות עוד חשיבה.
משמעות החשיבה הזאת תהיה כמובן העלאת הדרישות והכנסת עוד סעיפים בעיתיים לחוק, שיאפשר הכשרת עוד אלפי מבנים לא חוקיים ואף מסוכנים, העיקר שרע"מ יוכלו לחזור לרחוב הערבי ולנפנף בהישג. כעת, העבודה של שקד תהיה כפולה ומכופלת וספק אם היא תצליח. ההיגיון אומר שהיא לא תצליח אבל לא זה מה שיגרום לחוק ליפול. ימינה כבר הוכיחה שלא זה מה שיפיל את הממשלה ואם צריך להתקפל עוד קצת, אז מתקפלים, רק דואגים לתאם עם עבאס עמדה שתאפשר לשני הצדדים להראות כאילו עמדו על שלהם, לפחות כלפי חוץ.
ההוכחה הטובה לכך היא העובדה שהשבוע פג תוקפו של חוק האזרחות אבל שקד לא מנסה אפילו להעלות אותו מחדש. חוק האזרחות כזכור הוא החוק שמגביל מתן אזרחות לפלשתינים מכח נישואין או כל קשר משפחתי אחר למשפחות ערביי ישראל. החוק שנחקק כהוראת שעה מוארך מידי שנה בהסכמת כולם אולם בממשלה עם מרצ ורע"מ זה נהיה בעייתי. בקיץ האחרון הניסיון של שקד להעביר את החוק קרס בקול רעש גדול והשבוע הגיע מועד פקיעת התוקף של החוק.
ובשקט בשקט בניסיון להישאר רחוק מאור הזרקורים, החליטו בימינה להרפות ולא לנסות אפילו להאריך שוב את תוקפו של החוק כדי להימנע ממבוכה. המשמעות המעשית היא שמשרד הפנים הוא זה שיצטרך להחליט באיזה מקרים הוא נותן אזרחות כשבאופן טכני הוא יכול להימנע לחלוטין מהענקת אזרחות, אבל זה פותח פתח לערעורים וסאגות משפטיות מיותרות ומזיקות.
אותו תרחיש חזר על עצמו גם כשהאופוזיציה ניסתה השבוע להעביר הצעת חוק להקמת ועדת חקירה לשערורייה בלתי נתפסת שנחשפה אחרי בריחת המחבלים מכלא גלבוע. באופן טבעי ימינה אמורה לתמוך בכזאת הצעה אבל כמובן שהם התנגדו לה בגלל המשמעת הקואליציונית והיוזמה נגנזה.
אז למי שעדיין לא היה ברור, בא השבוע הזה ושוב טפח לו על הפנים. אין בור שימינה לא תרד אליו כדי לקיים את הממשלה, לא בתחום הביטחוני, לא בתחום היהודי ולא בשום תחום אחר. את הממשלה הזאת אי אפשר להפיל בטעות ולא בקלות. צריך שיקרה משהו ממש דרמטי שיפיל אותה וכרגע זה לא נראה באופק.
האשליה טרם התנפצה
ועם כל זאת, קיימת עדיין בועה מסוימת אי שם בצמרת האופוזיציה, שמאמינה כי עדיין יש תקוה ובכל רגע נתון הממשלה עלולה להפיל את עצמה. הרוח הנושבת מלשכת ראש האופוזיציה היא אותה רוח של "הנה, או-טו-טו אנחנו מפילים אותם", בדומה לאותה רוח של "או-טו-טו יש לנו גוש ימין, רק עוד דחיפה קלה".
אם יש מעוז אחרון שבו לא הופנמה המציאות, זה שם. וזה נמשך למרות התזכורת הכואבת שהם קיבלו שוב השבוע. ומי שמזכיר להם זאת שוב ושוב אלו חברי הרשימה המשותפת, אותם חברי המשותפת שהצביעו רק ביום שני עם הקואליציה על חוק החשמל.
לקראת פתיחת המליאה בבוקר יום רביעי, שררה באופוזיציה אווירה אופטימית. כמה חברי כנסת מהקואליציה היו חסרים ולכן ניתנה ההוראה לא להיעדר ולא להתקזז איתם בשום אופן, כדי להקשות על הקואליציה להעביר את החוקים שלה או להפיל את חוקי האופוזיציה. ההנחיה נועדה שוב ליצור את אותה אווירה שהנה הנה אנו עומדים לרסק אותם.
החוק הראשון שעמד על סדר היום, היה חוק בתמיכת ממשלה שנועד להעניק לרשויות סמכות לשלוט במידה מסוימת בנעשה ברשתות החברתיות, ולמחוק הודעות או מידע שיכול לפגוע באנשים או באוכלוסיות. על פניו מדובר בחוק חיובי, במיוחד כלפי אוכלוסיות מוחלשות כמו החרדים והערבים שסובלים מהסתה ברשתות, אבל האופוזיציה התנגדה לחוק משתי סיבות. האחת טכנית – כי מדובר בחוק קואליציוני שצריך להפיל, והסיבה העיקרית היא שאם אכן תינתן לרשויות האפשרות לצנזר רשתות חברתיות, ברור מאוד כלפי מי תופנה האכיפה וכלפי מי לא.
בליכוד ראו ובצדק את הצעת החוק ככזו שנועדה לסתום פיות לפעילי ימין ולמנוע מהם להילחם בממשלה דרך הרשתות החברתיות. בליכוד ניסו ליזום איזשהו תיאום מול הרשימה המשותפת ומשום מה הבינו שגם שם מתנגדים לחוק ומעדיפים לשמור על הרשתות החברתיות כבמה פתוחה ללא הפרעה.
אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד, וכשהחלה ההצבעה על החוק התברר כי המשותפת שיתפה פעולה עם הקואליציה ותמכה בחוק, שאושר בקריאה טרומית ועבר להמשך הליכי חקיקה. ראש האופוזיציה נתניהו עלה לדוכן ותקף בחריפות את בנט וחברי ימינה שמסייעים לשמאל לסתום את פיות הימין ולסכל כל התנגדות אזרחית או עממית נגד מדיניות הממשלה.
ועוד לפני ששככו האמוציות, התברר כי הרשימה המשותפת העניקה גם קיזוזים לכמה מחברי הקואליציה ואפשרה להם לשמור על רוב למרות ההיעדרויות. בליכוד רתחו מזעם וביקשו מיו"ר דגל התורה ח"כ הרב גפני ומח"כ הרב דרעי לגשת לראשי הרשימה המשותפת ולברר איתם בדיוק מה הסיפור, הלנו אתם אם לצרנו.
מבחינת המפלגות החרדיות מדובר ביותר מסתם תיאום. עמדת הרשימה המשותפת מול שאר חלקי האופוזיציה היא קריטית להמשך, כשבקואליציה יחליטו להעלות את חוק הגיוס להצבעה. לפי שעה החוק לא עולה משום שעדיין לא סיימו שם את התיאומים מול רע"מ כדי להשיג את תמיכתם בחוק. באופן כללי, המפלגות הערביות תמיד התנגדו כמובן לכל סוג של חוק גיוס, אבל כעת רע"מ צפויה לתמוך בו מכח המשמעת הקואליציונית.
דווקא חוק החשמל שעבר השבוע מחזק את המגמה, כשבקואליציה יגידו לרע"מ באופן ברור: קיבלתם הכל, מיליארדי שקלים פלוס חוק חשמל שקיפל את ימינה והוריד את שקד על הברכיים, עכשיו תקיימו את החלק שלכם בעסקה ותתמכו בחוק הגיוס בניגוד לעמדות הוותיקות שלכם.
אבל בנקודת הזמן הנוכחית התמיכה של רע"מ עדיין לא סופית ולא בטוחה בגלל שחוק החשמל עצמו עדיין לוט בערפל. ככל ששקד תצליח לכופף את רע"מ, זה יבוא על חשבון הוודאות של תמיכתם בחוק הגיוס ולכן גנץ מעוניין ששקד תתקפל כמה שיותר. כך שבינתיים חוק הגיוס מחכה בצד עד שיתברר הענין.
באופוזיציה מנסים גם כן לוודא שיש כמה שיותר סיכוי להקשות על אישור החוק אם לא להפיל אותו לחלוטין והדבר הראשון שצריך לוודא, זה מה עמדת המשותפת. אם המשותפת תצביע נגד או לכל הפחות תימנע בהצבעה, יהיה לקואליציה יותר קשה להשיג את הרוב. לכן השבוע כשהמשותפת שוב עשתה קולות צורמים והפנתה גב להנהלת האופוזיציה, הדריכות שם גברה והיה צורך לנסות וללבן שוב את הענין, לסגור פינות ולדעת איך מתקדמים להמשך.
למעשה, רע"מ מתנהלת כאופוזיציה בתוך הקואליציה, והרשימה המשותפת מתנהלת כאופוזיציה בתוך אופוזיציה. לאף אחד מהצדדים אין אמון מוחלט במפלגות הערביות וכל אחד סוחר איתן בהסכמים זמניים של מהרגע להרגע, מהיד לפה. בקואליציה זה גורם לכניעה סחטנית טוטאלית בפני עבאס בכל פעם מחדש, שום דבר לא מובן שם מאליו, וכך גם באופוזיציה שם אולי עוד לא מפנימים שהממשלה לא מתכוונת ליפול אבל כן מפנימים שאי אפשר לראות את הרשימה המשותפת כחלק מובן מאליו באופוזיציה.
הזעקה היהודית
אחרי שבוע כזה מתחדדת שוב נקודה נוספת שגם עליה נמאס לחזור שוב ושוב, אבל היא קמה וניצבת מול פנינו בכל יום מחדש: מצביעי הימין במדינת ישראל לא מרגישים שום דבר שונה בחיים שלהם, גם לא בכיס שלהם. היחידים שמרגישים שינוי לרעה כתוצאה מהממשלה החדשה אלו החרדים.
ככל שהממשלה תחזיק יותר מעמד ותעשה יותר מאמץ לא ליפול, היא תהפוך להיות יותר ויותר אנמית וחסרת מעש, חוק האזרחות שנגנז הוא רק הפרומו לכך. שום דבר מהותי לא ישתנה עבור המצביע הפשוט שעדיין לא מרגיש את העליה ביוקר המחיה, והוא עדיין לא מבין ואולי גם לא יבין עד כמה הוא נפגע מבחינת שמירת המסורת והסטטוס קוו, האזרח הזה גם לא יבין זאת בהמשך והוא לא אמור להרגיש שום דבר.
אזרח ממוצע בישראל לא ירגיש רע כשתהיה כאן תחבורה ציבורית בשבת או כשתעודת הכשרות במסעדה אליה הוא נכנס תהיה שווה לצור על פי צלוחיתו. הנזק ייעשה ליידישקייט אבל לאזרחי ישראל זה לא מפריע ולכן צריך לחדד שוב את המובן מאליו: היחידים שנפגעים מהממשלה החדשה אלו החרדים ושומרי המסורת. רק עבורם יש שינוי לרעה.
בצהרי יום שני השבוע נפל דבר, ובפעם הראשונה המגמה הזאת החלה לקבל ביטוי. במפלגות החרדיות הבינו שהאסימון עוד לא נופל לאף אחד ולכן כינסו לראשונה ישיבת סיעה משותפת של יהדות התורה וש"ס, כדי להגיד דבר אחד מאוד ברור: מי שעדיין לא שם לב, המלחמה שלנו היא לא פוליטית, היא יהודית.
הזעקה שנשמעה שם בחדר לא נועדה לחרחר מלחמה והיא לא מכוונת לאוזני לפיד וליברמן. היא מכוונת כלפי הליכוד, כלפי הציונות הדתית, וגם אל תוך הבית פנימה. עם הליכוד יש ברית פוליטית, עם הציונות הדתית יש הרבה קווים משותפים לשיתוף פעולה, מול הרשימה המשותפת יש להתנהל על פי פרוטוקול בפני עצמו, אבל לפני הכל ואחרי הכל דבר אחד צריך להיות ברור: היהדות היא היחידה שנפגעת מהמצב הקיים ועל זה צריך לשים את הפוקוס.
מי שצריך להרגיש שלא בנוח מהאסיפה יוצאת הדופן הזאת הם חברי הליכוד, דווקא הם אמורים להרגיש לא נעים שהשותפים הנאמנים שלהם מוכים שוק על ירך. באופן כללי מצביעי הליכוד הם מסורתיים או לפחות אוהבי מסורת, הם מבינים שהמאבק הזה הוא גם עבורם. אך בצמרת הליכוד יש גם כאלה שלא ממש מתרגשים מרפורמת הכשרות, מתחבורה ציבורית בשבת או מפגיעה בחומת הגיור או קדושת המשפחה.
לכן המינימום המצופה מהם בעת כזאת, היא לתת גיבוי מלא לכל מהלך עליו יחליטו החרדים בנושאים הללו, לתמוך בכל מאבק גם אם הוא לא פוליטי ולא משרת ישירות את האינטרס הפוליטי שלהם באותו רגע. בנקודת הזמן הזאת גם הם צריכים לכוף את הראש ולתת גיבוי מלא ואולי אפילו אקטיבי לציבור יראי ה' שמשלם מחיר יקר מאוד על הסיטואציה הפוליטית.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
חבל על הזמן.
קודם שיתאחדו אצלנו 'על באמת' כל קודקודי היהדות החרדית כולל 'יהדות התורה', ויפנימו את גודל השעה. כל זמן שהם מרגישים, בצדק או שלא בצדק, כי פלוני 'גונב להם' וזה לא פייר, אפילו תוך כדי לחימה מלפנים ומאחור, לא עשינו כלום.
אין ברירה, צריך להחליט כאן אצלנו מהו סדר העדיפויות האמתי, יהדות או.. (או שבאמת המצב לא כזה נורא באמת, וכולם עושים פוזות של לחימה למען אידישקייט, למען השני או למען עצמם..). בירור אמתי, אין מנוס מכך. אי אפשר בו בזמן 'גם וגם'.