במהלך שיעורו השבועי של הגאון רבי זמיר כהן שליט"א ראש ישיבת היכל מאיר, נדונה סוגיית הפירות היבשים וברכתם. זאת לקראת ט"ו בשבט, ראש השנה לאילן, בה נהגו ישראל לברך על מיני פירות, בהם פירות יבשים (מיובשים).
בשיעורו האריך הגר"ז כהן בסוגי הפירות המעובדים הנמכרים בימים אלה לקראת ט"ו בשבט כדוגמת אננס, קיוי, ועוד, כאשר טעמם המקורי של הפירות הוסר, ובפרט בדובדבנים שבאחד משלבי העיבוד נעשים חסרי טעם וצבע לחלוטין, וחוזרים ומכניסים בהם חומרי טעם וצבעי מאכל, עד שכל טעמם וצבעם הנראה מקורי הוא רק מהחומרים המלאכותיים שהוכנסו בהם בתהליך הייבוש והעיבוד.
בדבריו פסק הגר"ז כי האוכל פירות יבשים או משומרים או מסוכרים אע"פ שבמהלך יבושם הוסר מהם טעמם לגמרי עדיין ברכתם כבראשונה בורא פרי העץ, על אף שכל טעמם הוא מחומרי הטעם וצבעי המאכל שהוכנסו בהם.
את דבריו פסק הגר"ז לאחר דיון מעמיק במהלכו הביא סברות ונימוקים שונים מסוגיות הש"ס והפוסקים בדין גרעיני פירות ושקדים מרים שאינם ראויים לאכילה והומתקו. בדבריו הוסיף שמאחר שגוף הפרי נותר על כנו, וגם בלי כל התוספות הללו הפירות ראויים לאכילה, על כן ברכתם כבתחילה בורא פרי העץ. ולא שהכל כפי שיש פוסקים שסברו לומר כך.
עוד הוסיף הגר"ז לאחר דיון ארוך בסוגיית האוכל כזית דבר איסור, כי גם האוכלם בשלב שאין בהם טעם כלל, אבל אין טעמם מר או דוחה, ואוכלם להנאת מעיו כדי לשבוע, מברך עליהם בורא פרי העץ, אף על פי שאין גרונו נהנה.
יצוין כי את דבריו העלה הגר"ז כהן בספרו שו"ת נזר כהן ח"ג בסוגיות הש"ס ובהלכה העומד לראות אור בקרוב בעז"ה.
