מעשה בבני זוג שהיו חשוכי בנים. כל מאמציהם לזכות בילדים לא הועילו והם נאלצו להתרגל למסקנה העצובה כי לא יזכו לחבוק ילד משלהם.
הם הלכו לבעל שם טוב לבקש עצה ועידוד. הבעל שם טוב קרא לעגלון שלו והורה להם לצאת אתו לדרך.
הסוסים גמאו מרחקים ועצרו במרכזה של עיירה יהודית. הבעל שם טוב ניגש אל תלמוד התורה העירוני ושאל את הבנים לשמותיהם. הראשון נקרא "ברוך משה", גם השני נקרא "ברוך משה", וגם השלישי זכה לאותו שם. הרביעי היה "ברוך יהודה", החמישי "ברוך יוסף", השישי "משה" או "משה יהודה", ובקיצור, כל הבנים היו הכלאה של השמות "ברוך" ו"משה".
הבעל שם טוב המשיך אל בית הספר של הבנות ושאל את הילדות לשמותיהן. ושוב תופעה דומה. הראשונה נקראת "ברכה לאה", גם השנייה "ברכה לאה", וגם השלישית עם שם זהה. הרביעית הייתה "ברכה רבקה", החמישית "ברכה שמחה" וכן הלאה.
ובקיצור: כל הבנות "ברכה לאה" וכל הבנים "ברוך משה".
הבעל שם טוב ניגש אל בית הכנסת ושאל את האנשים המבוגרים לפשר התופעה. הם סיפרו כי לפני כמאה שנים חיו בעיר בני זוג עשירים אך פשוטים מאד. הבעל התאמץ מאד ללמוד תורה, אך לא הבין דבר ממה שלמד. בנוסף לכך, העיקה עליהם עוד צרה: הם לא זכו ללדת ילדים.
פעם שמע הבעל בשיעור תורה את דברי חז"ל: "כל המלמד את בן חברו תורה, כאילו יְלָדוֹ". הוא החליט ביחד עם אשתו כי הם יגשימו עבור אחרים את מה שלא זכו לעשות בעצמם. הם לקחו את כל הכסף שלהם ושכרו שלושים מלמדים עבור ילדי העיר. הם הקימו רשת בתי ספר בה למדו תורה כל ילדי העיר וגדלו להיות יהודים יראי שמים.
כיון שכך, סיפרו האנשים, החלטנו ביוזמתנו להנציח לתמיד את אותם בני זוג. כאשר נישאנו וילדנו ילדים, קראנו אותם בשמות של אותם שני אנשים מיוחדים במינם.
הבעל שם טוב הביט אל בני הזוג שנלוו אליו, והם הבינו את הרמז. אם הגורל שלהם הוא כזה שלא יזכו ללדת ילדים – עליהם להגשים עבור אחרים את מה שיקר להם ולא זכו לו בעצמם. כך יזכו לקיום דברי הנביא: "ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושם – טוב מבנים ומבנות, שם עולם אשר לא ייכרת".
חיי שרה של ימינו
הסיפור המיוחד הזה שנמצא בכתבי הרבי הריי"צ מליובאוויטש מתכתב עם הסברו הבהיר של הרבי על השם התמוה של פרשתינו
אין כותרת רחוקה יותר מתוכן הפרשה מאשר השם של פרשת השבוע שלנו. הפרשה נקראת "חיי שרה", אך היא מתחילה ברגע שאחרי מותה של שרה. בעוד ששם הפרשה מבטא את החיוניות של שרה, הפרשה אינה אומרת מילה אחת על חייה, ואדרבה, מספרת על הטרגדיה שהובילה למותה הפתאומי ולכך שאברהם אבינו נותר לבדו עם יצחק
הרבי מליובאוויטש מסביר בצורה נפלאה את שם הפרשה "חיי שרה": רגע אחרי מותה הפתאומי של שרה, אברהם אבינו פועל להנציח אותה ולממש את תמצית חייה. הוא עושה אחרי מותה את מה שלא הספיק לעשות עבורה בחייה.
בין אברהם ושרה ניטש וויכוח עז. הם היו נשואים במשך יותר ממאה שנה, אך ראו אחרת את תכלית החיים.
התורה עצמה מספרת על כך: פעם שרה ראתה את ישמעאל "מצחק" עם יצחק, ודרשה בתוקף מאברהם לגרש אותו מהבית. אברהם התנגד, והוויכוח הוכרע רק כשהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו עשה 'שלום בית'.
הוויכוח ביניהם היה תהומי: אברהם היה אדם אוניברסלי, "אב המון גויים". אברהם היה אבא של ישמעאל והיה נשוי להגר שהייתה בתו של פרעה מלך מצרים. אברהם דיבר על האנושות בכלל. החלום של אברהם היה שלא יהיה אדם בעולם שלא ישמור את שבע המצוות של בני נוח. אברהם שאף לעורר את האנושות כולה לאמונה בקיומו של א-ל אחד ולהתרחקות מוחלטת מעבודת אלילים.
שרה, לעומת זאת, הייתה פרטיקולרית. היא הייתה אמא של יצחק. היא הייתה נשואה רק לאברהם אבינו. שרה חלמה על עם ישראל. לפני שאנו דואגים לעולם כולו, בואו נדבר על הילדים שלנו. שרה דיברה על ארץ ישראל, בעוד שאברהם דיבר על האיחוד האירופי ועל הליגה הערבית.
לאורך חייה של שרה, אברהם היה מסור כל כולו למשימה שלו, להפיץ את האמונה בקרב כל יושבי תבל. אך מרגע מותה של שרה, אברהם עוזב את כל התכניות שלו ועובר להנציח את שרה. הוא הולך לעשות עבורה את מה שלא הספיקה לעשות בעצמה.
אברהם מנציח את שרה, והולך בדרכה, שאברהם קונה את מערת המכפלה בארץ ישראל. זה הצעד הראשון כדי להקים את העם היהודי. הצעד השני הוא לחתן את יצחק עם אישה כזו המתאימה לרוחה של שרה, "ויביאה האוהלה שרה אמו" – ורוחה של שרה שבה לשכון באוהל המשפחתי.
ואז מגיע הצעד החשוב מכולם: אברהם מתקרב לסוף ימיו וכותב את הצוואה שלו. עריכת צוואה היא רגע האמת. כאן אי אפשר להתחמק. אברהם חייב להכריע מי הילד העיקרי שלו: יצחק או ישמעאל? יצחק או בני הפילגשים? שרה או הגר? שרה או קטורה? – והתורה מספרת: "וייתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ולבני הפילגשים נתן מתנות וישלחם מעל יצחק בנו". הסיום המהמם של פרשת חיי שרה הוא בכך שאברהם אבינו מכריז בפעם הראשונה כי "אברהם הוא שרה ושרה היא אברהם".
את הטור אני כותב במטוס בדרך לכינוס השלוחים העולמי שהוא סיפור בן ימינו של חיי שרה אחרי מותה..
