שמעתי ווארט בשם החוזה הק' מלובלין זיע"א על הגמרא בברכות בפרק אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש: "א"ר נחמן בר יצחק מהכא "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה" וכו' במקום גילה שם תהא רעדה". אמר הרבי מלובלין: במקום רינה, במקום שעבודת ה' בשמחה, שם.. אצל החיצונים: שם תהא הרעדה.
קרא עוד:
[postim]
מי שראה רבבות אלפי ישראל שמחים בשמחת סיומה של תורה, יכול להבין עד כמה "שם הרעדה". אלה ברכב ואלה בסוסים, מתעסקים יומם ולילה בצהלות הסוס התקשורתי של גיוס בני הישיבות ב-1 לאוגוסט למספרם. הם עמלים במלאכת ההרס של עם ישראל ואנחנו עמלים בשמחת התורה של מאות אלפי יהודים בעולם המתכנסים לשמוח עם גיבורי הכוח שסיימו שבעה וחצי שנות לימוד ברציפות ובקביעות הדף היומי. המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד.
אין לך הפגנה כלפי עם ועולם, על נחישותו של עם הנצח, משמחה לגמרה של תורה. לא לחינם אמרו חז"ל: "ואמר אביי תיתי לי, דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן". נצחון קיום התורה על כל מפריעיה, הוא אפילו במסכת אחת. אם על מסכת אחת, עושים יום טוב לרבנן, על כל מסכתות הש"ס, כבר אמרו שזאת שמחה בכל העולמות ומשפיעה שפע ברכה וחיים לעם ישראל כולו.
• • •
אין מקרה בעולם כלל. זה לעומת זה עשה אלוקים. חוק הגיוס החובה שנכנס לתוקף השבוע, חל בדיוק באותם ימים שמאות אלפי יהודים שמחים בשמחת התורה ודבקים באותיותיה. צבאות ה' דבקים בתלמידי חכמים וגדולי ישראל, כחיילים הדבקים במפקדיהם ומצביאיהם והרבה יותר מכך. מי שראה את הצעירים נוהים ונדחקים ושותים בצמא את דבריהם של גדולי וצדיקי הדור, יודע ששום צאר לא יוכל לנתקם ולהפכם ל"קנטוניסטים" שגוייסו לצבא, אך ורק כדי לנתקם מיהדותם.
לאחרונה, התפרסמו פקודות הגיוס החתומות על ידי שר הצבא ושר החינוך הרוסי מלפני מאה ושבעים וחמש שנה, שתפסו את נערי ישראל לגיוס של 25 שנה לצבא הרוסי. מתברר שהמטרה היתה "תיקון העם היהודי" ושילובו בתרבות הרוסית. לא היה שום צורך צבאי או בטחוני לצאר וצבאו בילדי היהודים. התכנית השטנית היתה פרי באושים של עצת בלעם, של "המשכילים" שיעצו לשלטון הרוסי, איך לנתק את הנערים האלה מרבותיהם, שמונעים מהם להתבולל בתרבות הרוסית, בשמותיהם, בלשונם ובלבושם.
לא יאומן כמה הטבע האנושי לא השתנה, בעולם כל כך משתנה. מלחמת עמלק לקרר את האמונה בה' ובתורתו, נותרה בעינה. האמת ההיסטורית של מסמכי הצבא הצארי מתגלה כהונאה לעקירת הדת היהודית ומתהוה לנגד עינינו בימינו אלה. לא רק היאבריי-סקציה הסובייטית, שהיתה מורכבת ממתפקרים יהודים. הם בגלוי הפכו את "הצבא האדום" בראשות טרוצקי היהודי, ל"כור היתוך" להפיכת העם היהודי לגוי ככל הגויים בדמוקרטיה ושוויון במתכונת הקומוניסטית. הם גילו את טלפיהם בגלוי וביודעין ובמסע תעמולה נגד הדתות והמעמדות והלאומים. הקומוניסטים היו מספיק אלימים כדי לא להסתיר את המטרה.
הרשעים המבקשים בימינו לבצע את תכנית ההתנתקות של ילדי ישראל מן היהדות ומן התורה ומן האמונה ומקדושת ישראל, עושים מעשה הונאה צבוע ומסוכן ביותר. הם "דואגים לבטחון ולשוויון בנטל", בעצת אחיתופלים. ממש כמו בימי ה"קנטוניסטים" הם מדברים על "צרכים לאומיים ובטחוניים", לא חלילה לשרוף את נשמות ישראל בתרבות תועבה. הם מגייסים את המלחמה בערבים, כקרדום לחתוך בו את עץ החיים של התורה.
אבל המטרה שלהם אחת: לנתק את היהדות הדתית והחרדית מן התורה ומצוותיה ומאורח החיים ששמר עלינו אלפי שנים. את הציונות הדתית, הם הצליחו לרמות, כאילו שכוונתם בטחונית ולאומית. בכך הפכה את רוב ילדיהם לשבויים בתרבות הנכרית והמתנכרת. רבבות נשמות שבאו מבתים דתיים וסבים וסבתות שהיו חרדים לדבר ה', נסחפו בתעמולת הכזב. רובם נשרו וקוראים לעצמם "דתלש"ים". חלקם הפכו לשונאי ישראל גדולים מן החילוניים שבאו מן הקיבוצים, שם נותקו כבר לפני שלשה דורות.
אין ספק כי הקב"ה זימן לנו הפגנות חיוביות מצערות ומשמחות גם יחד בשבועות הללו של "בין המצרים" העכשוי. הלוויתו של פוסק הדור הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שהיתה הזדהות אדירה של שלשה דורות צעירים ומבוגרים וזקנים, עם מי שהקדיש את כל חייו, לילותיו וימיו, שעותיו ושניותיו ללימוד התורה ולעיונה ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. הנסיבות המצערות של ספר תורה שנשרף עץ החיים שנעקר מעולמנו, אינן פוגמות בעצמת הקריאה "מי לה' אלי". עם הנצח דבק בתורה בצורה ששום אומה ולשון לא תוכל לנו. בוודאי שפוקרי עמך המצירים לעולם התורה, לא יוכלו לשבור את מפרקתה של היהדות הנאמנה.
לעומת זאת זכינו למפגני שמחה של מצוה, שהיו מיד לאחר השבעה לגדול הפוסקים בדורנו זצ"ל ושמו וזכרו נישא וריחף מעל הרבבות שהתכנסו לגמרה של תורה. האיצטדיאות בתל אביב ובירושלים הפכו לרגע למקום תורה. אזור "בית הספר לשוטרים הירדני", הפך ביום השלישי שנכפל בו כי טוב לד' אמות של הלכה בשעריך ירושלים. כך גם הסיומים בבתי הכנסת והקהילות שלמדו שם יום יום, הוכיחו את שלוותו ואורך רוחו של נצח ישראל, דווקא בשעה שהרוחות סוערות בחוצות התקשורת.
• • •
אולם, אין לשכוח את הצו האלוקי שקבלנו בימים אלה אל מול "צו הגיוס" החילוני. אין אומות העולם גוזרים גזירות על ישראל, אם לא נגזר כך משמים. הקטרוגים הגדולים בארץ, בדור שבן דוד בא, קטגוריא על תלמידי חכמים, יש להם תכלית ותקוה. הם נועדו לגרום לנו להתעוררות ולהתחזקות בלימוד התורה ולחזק בדקי בית המדרש. גדולי ישראל אמרו ששולחים לנו אותות משמים, להתחזק בלימוד התורה ואף למי שאין תורתו אומנותו, להתחזק בקביעת עיתים לתורה, כי הם חיינו ואורך ימינו. אם בימים כתיקונם כך. בימים שקוראים ללומדי תורה "משתמטים", זו קריאה משמים לא להתשמט מחובתנו להוסיף בתורה ובפרט בימים שלאחר ט"ו באב. אנו יכולים לכתוב זאת, כי אין מדובר רק בלומדי תורה בישיבות ובכוללים, שקטנם עבה ממתנינו, אלא גם ב"בעלי בתים" שאינם מקפידים מספיק על קביעת עיתים לתורה ולחנך את בניהם להתבדל מכל מה שמסיח דעתם מלימוד התורה.
כ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א, השתתף בכל הכנסים הגדולים באופן המסמל את הצורך באחדות ישראל, דווקא ובגלל הנסיון לפורר את עולם התורה. האחדות בעולם התורה ובלימוד התורה בצוותא חדא, היא התשובה המוחצת והניצחת, לכל מי שרוצה לעקור את התורה. לימוד התורה בציבור, מעורר אהבה גדולה בין ישראל לאביהם שבשמים ומשפיעה כל טוב, כמו בעת התפילה בשעה שהציבור מתפללין. כמו בתפילה בציבור ובתפילה בשעה שהציבור מתפללין, "ואני תפילתי לך ה' עת רצון, אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין. כך גם בלימוד התורה ושיעורי התורה בציבור. גם מי שהחסיר או לא הגיע לשיעור בציבור, ילמד בשעה שהציבור לומדים, ובכך מתחבר לעת רצון. עוד הוסיף מרן אדמו"ר שליט"א, על הקשר בין תורה ותפילה, בעיקר לבני הישיבות, באמצעות לימוד התורה לפני התפילה, כדברי מרן מהר"ש זיע"א על הפסוק "יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי". התורה היא לקח טוב נתתי לכם, כשלומדים דף גמרא לפני התפילה "תיזל כטל אמרתי" אמרי התפילה זורמים כטל תחיה ועולים לרצון לפני אדון כל.
הדברים של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א בכל כינוסי סיום הש"ס הדהדו באזני רבבות אלפי ישראל, וחייבים להדהד בכל יום באזני כל אחד מאתנו. עלינו לחזק ברכים כושלות, להתמיד בשיעורי התורה ועת רצון גדול הוא ללמוד לפני התפילה. בכך נוכל להמשיך ולגדל דורות ישרים ומבורכים בלי שום מניעות ולזכות לגאולה השלימה בב"א, כברכת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א.
אתה מדבר כל יפה וכותב מאוד יפה, אבל מה נעשה אתה אחד בפה ואחד בלב
פה אתה אומר כך כמו איזה סאטמאר חסיד אפילו יותר,
אבל מה נעשה אתה יושב במקום של כפירה ומינות במקום שלא עובר רגע בלי כפירה, (כמובן כמו שאתם מגדירים את זה בשליחת גדולי הדור)
ושם אתה מסביר להם הכל כי שם אף אחד לא שומע אותך,
ישראל ישראל מה יהיה אתך? מתי כבר תפסיק לדמיון שאתה מצליח לעבוד עלינו,?