הותר לפרסום כי הבוקר,בפעילות משותפת של שב״כ, צה״ל ומשטרת ישראל, נעצרו זכריא זביידי וטארק ברגות על רקע מעורבותם בפעילות טרור המוגדרת "חמורה ועדכנית".
מעצרו של זביידי, שישב בעבר בכלא הישראלי, נחשב לדרמטי מאחר ומדובר בדמות פוליטית מפורסמת ברחוב הפלסטיני. זביידי עצמו חזר והוביל לאורך כל השנים האחרונות קו של מאבק דיפלומטי בישראל במקום המאבק הצבאי. יצוין כי רק לפני מספר שבועות העניק זביידי ראיון לעיתונאי צבי יחזקאלי בערוץ 13.
כאמור, זביידי נחשב לדמות מוכרת ומפורסמת ברחוב הפלסטיני, סמל למאבק בישראל. מגיל צעיר התעמת זביידי עם חיילי צה"ל. על פי עדותו, ב-1989 בהיותו בן 13 נורה ברגלו על ידי חייל בעת שזרק אבנים על כלי רכב אזרחיים, ומאז הוא צולע. ב-1990 בגיל 14 נכלא למשך שישה חודשים, וזמן קצר לאחר שחרורו, נכלא שוב בשל השלכת בקבוק תבערה, ונידון לארבע וחצי שנות מאסר. בכלא גויס לפת"ח, ועם שחרורו בשנת 1993, לאחר הסכמי אוסלו, הצטרף לכוחות השיטור של הרשות הפלסטינית, לאחר מכן עבד במשך זמן קצר בבנייה בתל אביב וכנהג משאית בג'נין.
בשנת 2001 חזר זביידי לפעילות טרור. בתחילת אביב 2002 מתה אמו. זביידי מסר מספר גרסאות לגבי נסיבות מותה – כשבכולם אשמה ישראל. גם אחיו, טאהא, נהרג בידי חיילים ישראלים זמן קצר לאחר מכן. במבצע חומת מגן. זביידי לחם בקרב הגדול בג'נין.
זביידי הצטרף לגדודי חללי אל-אקצא זמן קצר לאחר הקרב בג'נין. מאז קיץ 2002 היה זביידי מעורב בתכנון פעולות טרור מתועדות רבות, בשטחי שומרון ובתחומי ישראל, שבמהלכן נהרגו ונפצעו אזרחים וחיילים ישראלים רבים. חלק מפעילותו נעשה בשיתוף עם ארגונים אחרים דוגמת "הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני". לפי שירותי הביטחון הישראלים והודאתו שלו, זביידי אחראי לפיגוע ההתאבדות בסניף "הליכוד" בבית שאן ב-28 בנובמבר 2002. בפיגוע זה נרצחו שישה אנשים.
במהלך תקופת ה"הודנה", בקיץ 2003, בלטה התנגדותו של זביידי לכללי הפסקת האש. התנגדותו התבטאה הן בהמשך פעילותו המלחמתית ובעיקר בשורה של ראיונות לכלי התקשורת, בהם קרא להמשך ביצוע פיגועים בישראל. לדבריו, הוא ביצע מדיניות זו בהתאם לפרשנות שלו להנחיות של ערפאת. לדבריו: "אני מבין מה העיניים שלו אומרות… אני היחידי שיודע מה אבו עמאר (ערפאת) רוצה ממני: להילחם ולא לעצור…". באותה שנה הושחתו פניו של זביידי מרסיס של פצצה שניסה לייצר.
בראיון לעיתון גרמני בשנת 2005 טען זביידי כי לו ולארגונו יש קשרים עם ארגון חזבאללה, שהארגון מסייע לו בנשק, בכסף, ובהדרכה, ושפעולותיו מתואמות עם החזבאללה. זו התבטאות חריגה משום שבדרך כלל ארגוני טרור אינם ששים לחשוף תמיכה כזו מסיבות פוליטיות. באותה תקופה ארגון חזבאללה לא נחשב בקרב מדינות רבות לארגון טרור וחשיפה כזו עלולה הייתה לפגוע בו.
כוחות הביטחון הישראליים ניסו מספר פעמים להתנקש בחיי זביידי, והוא השתמש בדירות מסתור ונע ממקום למקום. בינואר 2005 הודיעה ישראל כי היא מעניקה לזביידי ולמחבלים אחרים "חנינה" במסגרת הבנות עם אבו מאזן. לאחר מכן שב זביידי והיה למבוקש. בניסיון התנקשות נוסף בקיץ 2006 פשט כוח של מסתערבים על סוכת אבלים והתפתחו חילופי יריות, מהן נפצעו תשעה פלסטינים ופלסטיני אחד נהרג. ב-7 באפריל 2007 נפצע זביידי בכתפו במהלך פעילות שגרתית של צה"ל בג'נין.
במהלך 2007 השתלב בהסכם המבוקשים שנערך בין הרשות הפלסטינית לשב"כ וחדל להיות מבוקש. למרות זאת, במהלך 2008 מתח ביקורת על ההנהגה של פת"ח והרשות הפלסטינית והאשים אותן בשחיתות. כמו כן, טען כי השב"כ והרשות הפלסטינית הונו את המבוקשים ששולבו בהסכם.
באפריל 2009 החל זביידי לעסוק בפעילות פוליטית, וחבר לג'וליאנו מר בניהול "תיאטרון החירות" במחנה הפליטים בג'נין. במקביל, השתלב במשרד האסירים של הרשות הפלסטינית כפקיד. במאי 2011 נרצח ג'וליאנו מר, והתיאטרון שנוהל על ידי זביידי הועבר אל מחוץ למחנה הפליטים. בסוף 2011 פורסם כי זביידי שב להיות מבוקש על ידי ישראל. במאי 2012 נעצר זביידי על ידי הרשות הפלסטינית, בחשד של ניסיון לרצח מושל ג'נין, קדורא מוסא. כעבור חמישה חודשים שוחרר בערבות.
כאמור, הבוקר הוא נעצר בגין פעילות טרור "חמורה ועדכנית".
