"בחכמה פותח שערים"

במרכזה של עיר הבירה, מוקפים בשטחים מוריקים, מזדקרים להם בגאון מבני הפאר האגדיים. כאשר נתקרב מעט לאותם ארמונות נוכל להבחין מדי פעם בכרכרות מלכותיות המגיעות לאתר, הנושאות בתוכן את שרי המלוכה ואישים חשובים אחרים הקרובים למלכות. אנשי האצולה מטיילים להם בינות לעצי הפרדס הריחניים. אטמוספרה מרוממת שלא תתואר במילים – שוררת כאן.

מאז בואם של הפליטים הברבריים להתגורר בגלילותיה של הבירה החלה השפעה זוחלת של השיפלות והגסות המאפיינות את אותה אוכלוסיה על הסביבה כולה. עקב כך, ניכר היה בעליל כי רמת תרבותם של דיירי הבירה המלכותית – על הליכותיהם ונימוסיהם האציליים – יורדת פלאים. תופעה זו המבישה התפתחה באיטיות אך בעקביות. מני-אז, התבדל לו המלך הרחום מעם נתיניו האוהבים. גילויי החיבה של המלך והקשר עם עמו שמאז ומתמיד היו מנת-חלקם של התושבים – דבר שהתבטא  בקיום מצעדי מלוכה מרשימים, טקסים ראוותניים והופעתו המרהיבה של המלך בזירות אלו ודומיהן – הפכו עתה לנדירות יותר ויותר.

וכך כבמעגל קסמים, כאשר המצב העגום הנוכחי הפך להיות חלק מן החיים בעיר הבירה, המשיכו האנשים להידרדר כבמדרון חלקלק ולאבד את זהותם כתושבי העיר הראשונה בכל מדינות המלך.

* * *

קריאתו של הכרוֹז המלכותי, היתה מאז ומעולם החוויה המרגשת ביותר בעיר. ההמונים היו אצים-רצים לעבר הכרוֹז, כך יוכלו הם כביכול לחוש את המילים המוכרזות ביתר שאת. היום, בהשמע הקול, שררה סערת רוחות גדולה מבעבר, "משמע" הטעימו זקני התושבים "שהמלך לא נטָשָנו". כאשר הקול היה הולך וחזֵק, יכלו האזרחים המרוגשים לשמוע בבירור כל מילה ומילה. וכך נישאה ההודעה המלכותית ברחובה של עיר: "בשם המלך ירום-הודו: אדוננו המלך חפץ כבעבר להתקרב לנתיניו. ובכן, מטעם המלך נקצב זמן מוגבל ובו תינתן ההזדמנות לכל אחד מדיירי הבירה – מקורבי בית המלוכה להתקרב שוב כמקדם ולנסות לרצות את המלך, לשרתו בדבר האהוב עליו. בתום התקופה יתבונן המלך בנתיניו, יבחן את מעשיהם ויבדוק את פנקסיהם של שומרי הסף אשר למלך, כי אז יחליט האם זכאים אנשיו שיטיבו עמהם כבעבר או שמא – – – " (את ההמשך כבר לחש הכרוז).

העיר המאופקת בדרך-כלל שינתה באחת את הרגליה. כל חמשת החושים השתתפו בשינוי הדרמטי אשר חל בבירה. דייריה מתהלכים ברגש, פונים בהמוניהם לחצר המלך. ניחוחות מגרים העולים ממיני מאפה האהובים על המלך, נישאים על מגשים ע"י קבוצה אחת מבני העיר. אחרים נושאים סירים מהבילים של תבשילים משובחים המוכנסים אחר כבוד היישר לתוך בית המלוכה, לא לפני שה'טועמים' המיוחדים אשר למלך, מעבירים את המזון "בדיקות בטחוניות" מקיפות… צלילים ענוגים של מוסיקה, אותן המנגינות הנפלאות שנפשו של המלךחשקה בהן בכל עת מצוא – נשמעים כעת כמוסיקת רקע בכל המתחם, כאשר הנגנים מנגנים בדביקות ומצפים למלא את לבו של המלך בנחת. מגַדלי פרחים מקצועיים שותלים בקפידה פרחים ריחניים נדירים, מרהיבי עין – בגינותיו הפנימיות של הארמון בתקוה שאלו יקרבו בין המלך לנתיניו המודאגים. סנדלרים שחורי כפים נושאים ביראת-כבוד נעלי-פאר לפי מידתו המדויקת של המלך- – –

לא נלאה אתכם בתיאור הדברים, אולם את זאת נספר לכם, קוראים נכבדים, על תושב המתגורר בבית מט ליפול, אשר באחת הסמטאות הנידחות בפאתי הבירה שדודו אח-אמו הנו מהיושבים ראשונה במלכות. לאחר ההכרזה בשם המלך, הסתגר לו מיודענו בחדרו הקט, חשב מחשבות כיצד יוכל הוא להנות את המלך. רעיונות רבים שעלו במוחו נפסלו בזה אחר זה, כל אחד מסיבתו הוא. לפתע, נזכר מיודענו ביורש-העצר הצעיר שראוהו אך אמש מסתובב לו ברחובות העיר בבגדיו ההדורים. אולם ניכר כי גם הוא הושפע מהאוירה הקלוקלת ששוררת לאחרונה במקום. צר היה לידידנו בראותו את הנסיך במצבו הירוד. כעת הסיק בטבעיות שעליו לקחת את בן המלך לחסותו, ישכילו דעת ויאלפו בינה, "כך אתרום אני את חלקי במאמצי הפיוס של כלל הציבור את מלכנו הנערץ".

שעת ההכרעה הגדולה מתקרבת. מתח רב ממלא את חלל הבירה, דומה כי ליבה של העיר מחסיר פעימה. שרי המלוכה, רופאי המלך, היועצים, לצד המנגנים, הזמרים והאופים, מחוטב עציך עד שואב מימיך, כולם "כל העיר מקצה" נקבצו באו והתאספו מחוץ לחומות הבצורות שננעלו בקול רעש גדול מול פניהם המשתאות של ההמונים.

"בשם מלכנו הרם והנישא" קולו הצלול של הכרוז המלכותי נשמע ברמה "השער הנוכחי סגור יהיה – לא יפתח, מעשיכם השפלים הרחיקו אתכם מעלי. חומות רבים של בידול נוצרו בין מלכותי המרוממת לבין התנהגותכם האוילית. בעת האחרונה חפצתם לפייסני – אל דאגה, היד כתבה והפנקס פתוח היה. אולם, (כאן הרצין קולו של הכרוז – דבר שהביא את המתאספים לסוגיהם לכופף ראש ולהטות אוזן לנאמר) זאת עשו וחיו, נאום המלך, ינסו נא כל הנתינים לפתוח את השער באמצעות דברי הפיוס שעשו לכבודי, והיה מי שיצליח לפתוח את השער באופן האמור – הוא יהיה לי לשר וסלחתי לכל העם בעבורו".

רוח של מבוכה ירדה על ההמון, בראשונה הציע הקהל למנגנים לנסות את מזלם ולפצוח בזמרה, מי יודע אולי הורכבה בשער אוזן חשמלית – שבאמצעותה יסוב השער גדול-המימדים על צירה ויפתח אותו לרווחה – בשמעה את מנגינותיו האהובות של המלך… ויהי כנגן המנגן ותהי על הציבור רוח עילאית — אך השער נותר סגור. האחרים, ניסו גם הם את כוחם אולם ללא הועיל – – –

ואז לחש אותו דייר-בבית-מט-ליפול-הממוקם-בסמטא-בפאתי-העיר-הבירה לתוך אזנו של הצעיר לבוש ההוד שליווהו, "אנא!" בקשוהו חרש "במשך כל התקופה האחרונה הקדשתי את זמני וכוחותי  – לך, ילדי". "כעת", התחנן "כשהנני כה זקוק לך, אנא עשה למעני".

"ודאי" ענהו הנסיך החינני, "בוודאי אעשה ככל שתדרוש ממני".

"הרואה הנך שם למעלה את החלון הקטן בסמוך למנעול השער", מצביע ה'חונך' לחניכו יורש העצר המתבונן, "אשא אותך על כפיי, ואתה שממדיך הם קטנים תוכל לבטח להשתחל דרך אותו חלון פנימה, ו…לפתוח את השער – – –

בימים אלו בהם אנו זועקים בקול: "אבינו מלכנו! פתח שערי שמים לתפלתינו". "דלתיך דפקנו רחום וחנון. נא אל תשיבינו ריקם מלפניך". בשעה  אשר כל אחד מאתנו חפץ בכל לב ששערי שמים יפתחו לפני תפילותיו ומשאלותיו ומכניסי רחמים יכניסו רחמיו בפני בעל הרחמים. בעמדנו כעת מול שערי הרחמים תרים ומבקשים אחרי עצות וסגולות כדת מה לעשות כדי להינצל בדין ולהיכתב ולהחתם בספר החיים.

נטה נא אוזן לקול ההמון שעדיין מהדהד בחלל היקום, הצעת השישים-רבוא בעת היותינו לגוי: "בנינו ערבים לנו!", ולעומתם השיבנו נותן התורה: "הם הם ערבים טובים" (מדרש שיר השירים). התפילות הזכות הבוקעות מפיותיהם, לימוד התורה העולה בהבל פה שאין בו חטא ושבזכותו מתקיים העולם, הם הם הסגולה הגדולה להצלחת כולנו בדין. וכמו במעשה הנזכר  – המבוסס על משלו של המגיד מדובנא זצוק"ל – נְחַשֵׁב חשבונו של עולם, נעצור ונתבונן על אילו נקודות בתחום של חינוך ילדינו ניתן לשים דגש יותר, ומה נוכל לחזק בשדה החינוך של צאצאינו שאותם הפקיד ה' בידינו. נדע אל נכון, כי תמיד יש מקום לבצע שינויים, הוספות ו"שכלולים" בכל הקשור לחינוך הילדים, וטוב נעשה אם נקבל על עצמנו קבלות קונקרטיות ולא רק התעוררות מחודשת בענין. וכדאיות הן קבלות אלו שתהיינה עבורנו למליצי יושר ביום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים שהמסכים המבדילים יוסרו, ושערי שמים ייפתחו לרווחה לקבל תפילותינו ברחמים וברצון. יחוס ד' וירחם עלינו כרחם אב על בנים, ויברכנו בשנה טובה ומתוקה.