הִילּוּלָא קַדִּישָׁא • המקובל רבי יצחק אלפיה זי"ע

הרב המקובל יצחק אלפיה זצ"ל- נולד ב-י"ח שבט ה'תרל"ח  .יחוסו הרם מצד אביו מגיע עד דוד המלך ע"ה אם אביו הייתה ממשפחת דין המפורסמת. מגדולי חכמי ארם צובא. בשנת ה'תר'ן  עלה לא"י עם אביו וזקנו. הם קבעו את משכנם בעיר העתיקה והחלו ללמוד בישיבת המקובלים 'בית אל'. סבו לימדו את אומנות השחיטה וממנה התפרנס. בשנת ה'תרס"ז  כחבר בבית דין אך רבינו לא מצא בזה סיפוק רוחני מכיוון שביקש לקרב את המוני בית ישראל לעבודת ה'. לפיכך התפטר ממשרה זו ויסד את חברת 'אור חדש וצמח צדיק' שמוקמה בביה"כ של בית הרפואה "משגב לדך' בירושלים.

כל חייו הוקדשו למען הזולת והרבה לדאוג לנצרכים. פעילותו המפורסמת ביותר הייתה קיום "תענית דיבור" ציבורית בימי 'השובבי"ם'. גאון בנגלה ובנסתר. ענוותן מופלא. בשנת ה'תש"ח לאחר שנפלה העיר העתיקה ביד הירדנים רבינו התמלא צער בעיקר על צער גלות השכינה ומתוך כך נפל למשכב ובחודשים האחרונים לימי חייו היה מרותק למיטה למרות זאת לא פסק פומיה מגרסא ולא ביטל תפילה בציבור התקיים מניין בביתו. נפטר ב-כ"ו אלול ה'תשט"ו  .חי כ-66 שנים. ציונו בהר-המנוחות בירושלים.

סביו מצד אביו: ר' יצחק. אביו: המקובל ר' יעקב חיים ישראל רפאל רוב רבני חאלב היו מתלמידיו בנגלה ובנסתר. אמו: מרת שרה צלחה. מתלמידיו: ר' עובדיה הדאיה.

מספריו

• קונטרס היחיאלי- הנהגת ביה"כ, ענייני מיתה וקבורה, חנוכת הבית כולל דיני מזוזה ומעקה
• אור חדש וצמח צדיק- מעלת תענית דיבור
• יאיר נתיב מבאר- לוח הלימודים
• אהבת ה'- איסור שינוי המנהגים
• שיח יצחק. ספרים רבים נעלו בשנת ה'תש"ח כאשר העיר העתיקה נפלה בידי הירדנים.

בימי המלחמה העולמית השנייה, כאשר צבאות הגרמנים התקרבו לגבולות מצרים והגיעו אל "אל עלמין", הייתה אז סכנה חמורה לכל המזרח התיכון ובפרט לישוב היהודי בארץ הקודש מפלישת הגרמנים. נקל לתאר כי הערבים וכל צוררי ישראל הרימו ראש והיו מאיימים: בעוד כך וכך ימים יעשו כליה בשונאיהם של ישראל. במצרים עצמה עברו הערבים והצוררים ימ"ש מאיומים, למעשה פרעות.

רבינו שהיה מגדולי מקובלי וחכמי ירושלים, הרעיש עולמות עליונים ותחתונים בתפילה נרגשת, על מנת שהגנרל רומל ימ"ש וצבאותיו לא יצליחו להיכנס לארץ הקודש ולהכרית גם בה את היהודים: בכותל המערבי, קבר רחל, רבינו חיים בן עטר הקדוש, בכל המקומות הללו ועוד, סובב רבינו ועימו מקובלים קדושי עליון מירושלים. שם העתירו שיח בתיקונים מיוחדים על פי חכמת הנסתר בניסיון לבטל ולקרוע את הגזירה הנוראה.

הארמנים ושאר העדות הנוצריות נכנסו בעיר "דמנהור" לגבול מצבת קבורת הרב הקדוש המלומד בניסים צדיק יסוד עולם האדמו"ר רבי יעקב אביחצירא זיע"א, הוציאו את ספר תורה המקודש מן ההיכל, ובעוונות רמסוהו ושרפוהו. באותו ערב חלם רבינו, והנה בחלומו איש לבוש בגדי חכמים בא אליו ואמר לו: "מדוע אינך פוקד את קברי?". ויאמר לו: "ומי אדוני שאדע לפקוד את מקום מנוחתו?" ויענהו: "שמי רבי יעקב אביחצירא". "והיכן קבור מר?"- ויאמר לו: "בדמנהור אשר במצרים, ועתה חושה אל תעמוד כי בזה תלויה הצלת עם ישראל". מיד התעורר רבינו ומיהר לבית הכנסת "בית אל" בעיר העתיקה וסיפר את חלומו לחבריו המקובלים: "הידעתם מי הוא הרב הצדיק הזה הבא אליי בחלומי?". ויענוהו: הרי הוא הצדיק המפורסם בכל ערי המערב, מחבר הספרים הקדושים: פתוחי חותם, יורו משפטיך ליעקב, מחשוף הלבן ועוד…

לאחר תפילת שחרית, הלך רבינו עם שניים מידידיו הרבנים למושל המחוז כדי לקבל אישור נסיעה למצרים. עצרם השומר בפתח ושאלם: "לאן פניהם מועדות?"- "למושל". "היש לכם הזמנה? "- "לא". לשמע תשובתם תיכף ומיד גירשום. אך רבינו לא זז ממקומו ועמד בעקשנות שהוא יראה פני המושל ויהי מה, עד שממשרדו של המושל ירד קצין גבוה ובשומעו את בקשת הרב, חזר אל המושל ומסר לו את בקשתו של הרב. דקות ספורות עברו והקצין חזר בהוראת המושל והורה כי רבינו יעלה לבדו. רבינו סיפר את דבר העניין וסיים כי הוא מבקש שיינתן רשות למניין יהודים לנסוע למצרים כדי להשתטח על מצבת קבורת רבי יעקב אביחצירא זצ"ל. הנציב שמע אותו בכובד ראש והסביר: "רק רכבות צבאיות יוצאות למצרים בעת מלחמה. אני מוכן לצרפך לאחת מן הרכבות הללו, אך דע לך שמלוא האחריות לשלומך מוטלת עליך בלבד". כאשר חזר לחבריו, וגולל באוזניהם את מה שנאמר, אמרו לרבינו: "דחה אותך בדברים בעלמא, איך תיכנס לקרון מלא חיילים ולא ירגישו בך? יש סכנת

נפשות בדבר ולכן אל תעשה זאת". אך רבינו, לא שת ליבו לסכנות. מוכן היה למסור את נפשו למען העם היושב בציון.

למחרת בבוקר לקח את טליתו ותפיליו ובא לתחנת הרכבת כדי לעלות לקרון. בעודו עומד ניגשו אליו שני קצינים ושאלו לשמו ומיד העלוהו לקרון וישבו משני צדדיו עד הגיעם לקהיר. אז הביאוהו לשכונת היהודים ונעלמו. רבינו נכנס לביה"מ 'כתר תורה'. תמהו החכמים הלומדים שם: "היתכן כי זהו ר' יצחק אלפייה מירושלים? כיצד הגיע למצרים בימים טרופים אלו?" בשמעם את חלומו ואיך זכות הצדיק כמוהר"ר ר' יעקב אביחצירא זיע"א עמדה לו להגיע בשלום לקהיר, עשרות רבים נסעו לדמנהור למצבת קבורת הצדיק, להצלחת עמו ישראל ולהצילם מידי האויבים והשונאים ובפרט הגרמנים, למדו פעמיים את סדר "תענית הדיבור", שבעת כורתי ברית, הקפת המצבה ושאר תיקונים לילה ויום בלי הפסק. בלילה השלישי, יצא אחד מהלומדים לחוץ וראה והנה העיר כולה מואורת וקול העם בתרועות שמחה. בזמן המלחמה הייתה אפילה עקב העוצר. הוברר כי הגרמנים ברחו מהחזית ויד האנגלים על העליונה. ונכנס לבשר לכל הלומדים. מיד קראו הלל ועשו שמחה גדולה ויהי הדבר לנס. סיפר רבינו, כי בשעת הלימוד ראה הארה גדולה בוקעת ממצבת רבינו הרב יעקב אביחצירא זיע"א וכעין עמוד אש יצא מקברו זיע"א

מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'

מלמד שצדקה הנקראת 'מעט' מכבה עבירה, ש'עוד מעט אין רשע'.

על ידי נתינת הצדקה, בעין יפה ובמידה מרובה וגדושה, כאשר חננו ה', אז מגרש ממנו ומעל בני ביתו כל מין עין הרע, והצד האחר וכל מיני טומאה, וניצול מהמוות גם כן.

ואשר לעניות דעתי יראה לפרש הפסוק: 'ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו' – זאת היא הצדקה הנקראת 'מעט' כמו שכתוב: 'טוב מעט בצדקה'. ואם כן כשמוסיף הצדקה אז 'ואין רשע, והתבוננת על מקומו ואיננו' – שהצדקה מכבה עבירה, והמלאך המשחית הנברא מהעבירה הולך לו ע"י הצדקה, ומתהפך לו לסניגור טוב.

[קונטרס היחיאלי, בית האדם דף ד' ע"ב, ירושלים, תשנ"ד]

מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'

מלמד שבהדפסת כתיבות אביו, ממלא במותו מה שחיסר בחייו.

בהדפסת כתיבותיו של מרן אבא זיכרונו לברכה רציתי לקיים ציוויו שכתב בצוואותיו להשתדל להוציא לאורה את יתר הפליטה. ואם בעלמא ישנה מצווה לקיים את דברי המת, קל וחומר וכל שכן כשנוסף עליה מצוות כבוד אב ואם וזהו ממש: 'מכבדו בחייו ומכבדו במותו' – שעושה כאשר ציווהו. ולא עוד, אלא מה שחיסרתי במצוות כיבוד אב ואם בעודם בחיי חיותם – ע"י הדפסת התורה לשמם ולכבודם ובפרט תורתם, וזיכוי הרבים בהם, והנחת רוח שיהיה להם בזה.

[ריח ליצחק, הקדמה, דף ח' ע"א, ירושלים, תרצ"ז]

מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מתקן סדר לימוד השנה, ואם לא מבין, בעולם האמת יסבירו לו הכל.

הואיל וזיכנו ה' ברוך הוא לאסוף 'בבית השם' הזה כל דבר שיש בו תועלת לרבים, אמרנו לצרף בו לוח לימודים לכללות השבוע, מידי שבת בשבתו ומידי חודש בחודשו. … על כן לזכות כל איש ישראל ומכללם לאיש פשוט כמוני ולכל בעל עסק ומסחר וגם לרבות צדיקים ותלמידי חכמים, אמרתי להציגם לפניך בלוח אחד כל חלוקת התנ"ך למשך כל שבוע ושבוע וסדר פרקי משנה ודפי הש"ס והזוהר וזהר חדש ותיקונים בכדי שתוכל לגומרם בכל שנה ושנה בעזרת ה' יתברך.

וגם אם יש איזה מהם או כולם שאינך מבינם על בורים ועל מתכונתם בכל זאת אל תמנע עצמך מללמוד אותם, ותשתדל להבין עד מקום שידך מגעת וכך אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: יגרוס איש ואחר יסבר, ואם לא זכית פה בעולם הזה להבינם, בעולם האמת יסבירו לך הכל. אבל אם לא למדתם בעולם הזה אז לא יהיה לך פתחון פה בהם בעולם הבא, ומכל שכן שלא יודיעום לך.

[קונטרס היחיאלי, בית השם, דף ע"ד ע"ב, ירושלים, תשנ"ד]

מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מתקן תענית הדיבור ביום ראש חודש שבט, ברוב עם והדרת מלך.

ועתה בזמנינו שהגופות נחלשו בעוונותינו הרבים, ואין כל כך חוזק ובריאות הגוף להתענות איזה ימים רצופים, שהמתענה צריך לקבל התענית מבעוד יום ואם לאו לא יועיל, ובפרט שידוע שתנאי התענית הוא שצריך האדם באותו היום לשבור ליבו בקרבו, ולהיזהר מכל עוון ונדנוד עבירה. …

ולכן איעצך נא עצה טובה, שיש בה נחת רוח לנשמה מבלי שום צער הגוף כלל ועיקר: רק לעשות תענית הדיבור וסגולת התהילים ותכפר כל חטאותיך – ויען, שבלי נדר, הוסכם על הרוב בחברתנו קביעת הלימוד ביום ראש חודש שבט, ונעשה התיקון בפומבי ברוב עם הדרת מלך, ונתחיל בשעה שתים וחצי – שלוש שהיא שעה שבע וחצי – שמונה שעה ארופאית לפני הצהרים, קודש הילולים לה'.

[קונטרס היחיאלי, בית השם, דף ס"ה ע"ב, ירושלים]