חג הסוכות לב מי לא מתרונן למשמע צמד המילים 'חג הסוכות –זמן שמחתנו', אין לתאר ואין לשער את עוצם השמחה הקדושה והעצומה שהייתה בבית המקדש כאשר על שם שהיו שואבים שם רוח הקודש, ממש בידיים, אנו קורים היום לשמחה שאנו עושים מעין זכר לשמחה הגדולה בבית המקדש, שעליה נאמר 'מי שלא ראה את שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו'.
קרא עוד:
[postim]
במעלת השמחה הפליגו רבותינו מאד, וכמו שאומר מאמר חסידים עתיק בשם אחד מהאדמורי"ם בדור הקודם, מה ששמחה מועלת לאדם אין לתאר ואין לשער אבל בידוע ששמחה מביאה לכל המעלות והמידות טובות, וכן להיפך עצבות ח"ו, מה שעצבות מסוגלת לעולל אין לתאר ואין לשער, אבל בידוע שעל ידי עצבות רק נופלים לייאוש ולכל מידות ודיוטות תחתונות.
וביותר העצימה התורה הק' בפרשת כי תבוא במאמר 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב' בגלל שלא עובדים את ה' בשמחה מגיע ח"ו כל הקללות? אלא ללמדך את כוחה של שמחה ולהיפך ח"ו עצבות, כאשר מקיימים את כל מצוות הבורא אין זה מספיק, אלא צריך שזה יהיה מתוך שמחה וטוב לבב, ואזי אז זוכים לכל הברכות.
'ושמחת בחגך והיית אך שמח' מהמצוות היחידות בתורה אשר היא תלויה בהרגשים, מוטלת עלינו מצוות עשה, לשמוח בחג הסוכות ולא רק לשמוח, להיות 'אך' שמח, רק בשמחה, ללא שום שמץ של עצבות, וכמו שכאשר נשאל הגאון מוילנא זיע"א מה היא המצווה שהכי קשה לקיימה, ענה ואמר, מצוות שמחה בחג הסוכות היא המצווה הכי קשה כאשר שמונה ימים אתה מצווה לשמוח ללא הפסקה אפילו לא לרגע אחד, בלא ליתן אפילו רגע אחד לטרדות עול הגלות המעיק אלא אך ורק לשמוח, סיים הגאון זיע"א את תשובתו המדהימה והמעצימה שבעתיים את חיוב המצווה לשמוח באמת וללא הרף החג הבוכות הבא עלינו לטובה, חג שמחתנו.
עוד יותר צריך לדקדק על הקו הדק שבין שמחה להוללות, וכמו שהרמב"ם מבאר שהתורה הק' מוסיפה חיוב שמחה בחג הסוכות במאמר 'ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים' והרמב"ם ממשיך ומבאר במה ואיך התבצעה השמחה בבית המקדש שיא השמחה האנושית, והרמב"ם ממשיך ומבאר מי היו המשמחים בבית המקדש וזה לשונו, 'לא היו עושים אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי וחכמי ישראל, וראשי הישיבות, והסנהדרין, והחסידים, והזקנים, ואנשי מעשה'. הם הם שהיו שמחים ומשמחים בבית המקדש, והטעם מפרש הרמבה"ם עצמו כיוון שמצוות השמחה היא מלאכה ועבודה גדולה, והרמב"ם ממשיך ומפרש את חיוב המצווה על כלליה ופרטיה, וזה הטעם שדווקא תלמיגדי חכמים היו משמחים כיוון שצריך עבודה גדולה בכדי להבדיל בין שמחה להוללות, לכן מוטלת בוודאי עלינו המלאכה לשמוח באמת ובלב שלם שמחה אמיתית המטהרת נפשו של אדם.וכמו שהרמב"ם מסיים 'ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר 'ודוד מכרכר בכל עוז (כלומר רוקד בכל עוז) לפני ה'.
הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת ונזכה לראות בשמחה הגדולה שמחת בית השואבה בבניין בית המקדש בתפארתו במהרה, אמן
איפה נמצא המקום בתמונה ?