המוח היהודי: הראשונים בעולם – כך יהפוך פגז "טיפש" לנשק מדויק • בלעדי

פגז הוא אחד מכלי הנשק העתיקים בעולם וקיים כבר מאות שנים, הוא גם מאוד זול, ובהתאם גם "טיפש" ומאוד לא מדויק. עד היום הוא משמש ל"ארטילריה", לדוגמא: תותח שעומד בגבול ומשגר פגזים רבים המכילים חומר נפץ למרחק של 10 עד 30 קילומטר לתוך שטח האויב, מתוך כוונה שחלקם יפגעו במטרה. המשמעות: יש צורך להשתמש בעשרות או מאות ולעיתים אלפי פגזים למטרה אחת, והיא לא שמישה במקרים שמצריכים דיוק, אלא יותר לצורך יצירת "באלגן" בשטח האויב.

מיכאל מילנוביץ, רב סרן בענף תחמושת, בחט"ל (חטיבה טכנולוגית ליבשה), מומחה צה"לי לתחום התחמושת, המשרת בצה"ל כבר 12 שנה, חושף בראיון בלעדי ל'חדשות JDN' את פרויקט "מטאור פלדה". הוא מסביר כי "אנחנו צריכים לוודא שיש מספיק תחמושת, אם תפרוץ יום אחד מלחמה, אנחנו צריכים לוודא שלצבא יש מספיק תחמושת, שהיא כשירה, שהיא בטוחה, שיש מספיק. מצד השני, התפקיד שלנו זה גם לפתח דברים חדשים, לפתח יכולות חדשות שלא היו קודם, גם בשביל לשפר את האפקטיביות של הצבא ולעשות את המלחמות כמה שיותר קצרות ויותר יעילות".

בראש כל פגז יש "מרום" שהוא "המוח" של הפגז, אך בשונה מכלי נשק חכמים, רב סרן מילנוביץ מציג לעניינו כי מדובר בכלי פשוט שהוא לא יותר משעון שמכוון ידנית וסופר לאחור לשעת הפיצוץ. למעט קביעת מועד הפיצוץ, אין שום השפעה על הפגז מהרגע שיצא מלואו של התותח, הרוח יכולה לשנות משמעותית את כיוון הטיסה שלו, בוודאי כשמדובר במטרה במרחק עשרות קילומטרים.

כאן נכנסו לפני כמה שנה המוחות של חטיבת טכנולוגית ליבשה, יחד עם משרד הביטחון והתעשייה האווירית. "אמרנו שלא הגיוני שהיום, אחרי כל ההתפתחות של האלקטרוניקה, אנחנו לא מצליחים לייצר משהו יותר נורמלי". הם "העיפו" את "המרום", ובמקומו החלו בייצור כלי שהוא כמעט באותו הגדול, עם כנפיים פיצפונים, שביכולתו "להטיס" את הפגז ליעד – ברמת דיוק גבוהה מאוד.

"אם יש לי מחבלים במבנה, אני יכול לקחת את הגוש ברזל הזה (הפגז, ש.ב.צ.), לירות אותו עם התותח 'הטיפש', והמוח שיושב כאן עם יכולות חישוב וניהוג של הפגז, יכול להביא אותו לתוך הבניין, ולחסל את האנשים שנמצאים שם. מה זה אומר? שפתאום אני לוקח את כל החימושים האלה שם סטטיסטיים ומפוזרים, והופך אות לסוג של טיל מדויק. עכשיו לא צריך לירות 100 פגזים, אני יכול להסתפק בלירות בפגז אחד".

"למה מסובך לפתח את זה", הוא מסביר מה לקח כל כך הרבה זמן ומה כל מיוחד בזה, "זה פרויקט סופר מאתגר. התנאים של הירי מאוד קשים, ירי בתותח זה עם תאוצה מטורפת, זה תאוצה של 20 אלף G, הפגז גם מסתחרר בקצב מאוד גבוה, לגרום לאלקטרוניקה שלו, שזה בדרך כלל רכיבים מאוד עדינים, לשרוד את הדבר הזה – הוא מאוד קשה. עכשיו, לך תכוון עם הכתפיים הקטנות האלה פגז שעף 900 מטר לשנייה (3,240 קמ"ש) ושוקל 20 קילו".

"אנחנו בשלב יחסית מתקדם בפיתוח, ייקח עוד מספר שנים עד שזה יהיה מבצעי, אבל זה שלב מאוד מתקדם", הוא מספר על היעד למבצעיות, ומספר כי כבר נערכים ניסויים בשדות צבאיים בדרום הרחוק, ליד אילת. "העבודה הרעיונית על הדבר הזה התחילה לפני 15 שנה, אז התחילו לחשוב על זה והתחילו לעשות כל מיני דברים בקטנה, הפרויקט הזה יצא לפועל בצורה מסודרת עם תקציב מסודר ב-2017, אנחנו עובדים על כבר 3 שנים. שלא תחשוב שהכל הולך חלק, יש לנו גם בעיות בניסויים, נכנסים לסבבים של תיקונים".

"יש פה המון עבודה", הוא מסביר מה כל כך קשה, "שמתעסקת באיך לגרום לדבר הזה לשרוד את הירי, להגיע בדיוק הנדרש עם הביצועים המקסימליים. אנחנו מתעסקים גם המון בנושא של הבטיחות, ברגע שהפגז מתחיל לעשות כל מיני תמרונים, פתאום הוא יכול להגיע למקומות בגלל תקלה שאתה לא מצפה לה, הוא יכול להשתגע ולהטיס את זה הצידה ולגרום לתאונות ולפגיעה בחיילים או בחפים מפשע. המון עבודה הנדסית, שזה יהיה יציב באוויר, איך הכנפיים יוכלו לתקן את המסלול כמו שצריך. גם הנושא של הקטלניות, שברגע שהפגז מתפוצץ, שיפגע באויב".

"אם אתה רוצה ביצועים סופר מדויקים, אז אתה הולך לעולם של טילים, וטילים עולים המון כסף", הוא מספר על המצב הנוכחי, "המהפכה הגדולה היא בין היתר שלא נצטרך לקרוא למטוס חיל האוויר או לירות טיל שעולה מיליון שקל. אני גם חוסך, גם שומר את חיל האוויר למטרות יותר מסובכות, שאני יכול לפתור דברים כוחות היבשה ולא לבזבז את המשאבים של חיל האוויר, הרי כל פעם שאני קורא למטוס אז זה אומר שהוא לא יכול לעשות משימה אחרת".

רב סרן מיכאל מילנוביץ מציג לכותב השורות את הפיתוח

הוא מספר לדוגמה כי "במהלך מלחמת לבנון השנייה צה"ל ירה, לדעתי, כמה מאות אלפי פגזים טיפשים כאלה ללבנון, בנוסף למטוסים וכל שאר הדברים. אם היה את זה, אז אולי היה אפשר לחסוך המון. נכון שהדבר הזה יקר, הוא כמובן הרבה יותר יקר מ'המרום', אבל היכולות שהוא מביא והחיסכון שהוא מביא מבחינת כמות הפגזים שצריך להשתמש", הוא מוסיף, אך לא מסכים לספר את הסכום המדויק.

לדבריו, ישראל נמצאת חד משמעית במקום הראשון בעולם בקצב ויעילות פיתוח מהסוג הזה. "היום יש מתחרים יחידים בעולם, שהם בארצות הברית, ואני לא יכול להגיד שהם יותר טובים מאיתנו. הם פיתחו דבר כזה, אבל במקום לשים את היחידה הקטנה הזאת מקדימה, הם תקעו בתוך הפגז עצמו כנפיים והכניסו לו מלא אלקטרוניקה, עשו מערכת מסובכת, שכל פגז עולה 100 אלף דולר".

"להם אין בעיה של כסף, והם גם לא משתמשים בזה כל כך הרבה, ולקח להם המון זמן להתעסק בזה", הוא מוסיף. "הם עכשיו מנסים לפתח כאלה, בחלק מהמקרים גם משתמשים בחברות ישראליות כקבלני משנה לחלקים של הדבר הזה, והם לא עוקפים אותו, הם מאחורינו. אם אנחנו מוציאים את זה בשנים הקרובות, אין לו מתחרים לדבר הזה, אנחנו בין הראשונים והמובילים שמתעסקים בזה בעולם", הוא מסיים באופטימיות וסיפוק, אך מוסיף בצניעות: "אני לא יכול להגיד שכל השכל נמצא אצלנו", אבל כנראה שחלק גדול ממנו, בסייעתא דשמיא.

המרום הישן:

הדמייה של המרום החדש:

כך זה ייראה: