ממתק לשבת פרשת מקץ תשפ"א
בשכונה של הרבי מליובאוויטש בניו יורק היו זוג שהיו נשואים שנים רבות ולא זכו לילדים. הם כתבו לרבי כמה פעמים אך הרבי כאילו התעלם מהבקשה והם כמובן היו מתוסכלים,
ערב אחד הם זכו להתקבל לפגישה אישית בחדרו של הרבי. כנהוג, הם הגישו לרבי פתק עם כל הנושאים עליהם ביקשו להתברך, והרבי ברך אותם כמעט על הכול. מהנושא הכי בוער להם, שוב הרבי התעלם.
האישה לא יכלה לשאת את זה יותר, פרצה בבכי, ואמרה "רבי, למה אנחנו לא מקבלים תשובה על הדבר הכי חשוב לנו, אנחנו מוכנים לעשות כל דבר שהרבי יגיד ובלבד שנזכה לילדים"
פניו של הרבי הרצינו מאוד. ואז הרבי אמר להם "אחד מכם פגע בעבר ביהודי, ועלבונו של הפגוע הוא שמונע מכם להתברך בפרי בטן!"
הם יצאו מהחדר, וניסו שניהם להיזכר במקרה בו אחד מהם העליב מישהו קשות. הם ישבו וחשבו במשך שעות ועד שפתאום הבעל נזכר ואמר "נראה לי שאני יודע על מה מדבר הרבי".
הוא סיפר לאשתו שכשהיה בישיבה בברוקלין, נערכה בקנדה חתונה של חבר. קבוצת תלמידים, נסעו באוטובוס לחתונה, בדרך חזרה. הנסיעה נמשכה על פני כל הלילה ובאופן טבעי כולם נרדמו.
אחד מהתלמידים, היה מאוד ירא שמים, לא ויתר גם באוטובוס על המנהג ליטול ידיים כשמתעוררים – סמוך למקום השינה, לשם כך הוא הכין ליד מקום הישיבה שלו ספל מים בתוך קערה, כדי שיוכל ליטול ידיים מיד כשמתעורר.
הבעל, היה שובב לא קטן והחליט לעשות מעשה קונדס. מיד כשהבחור נרדם, הוא לקח את הקערה עם ספל המים והחביא אותם.
כשהאוטובוס עצר וכולם ירדו להתרעננות, התעורר גם אותו בחור ירא-שמים והופתע לגלות כי הקערה נעלמה לו. כחלק מיראת השמים שלו, הוא נמנע מלדבר לפני שנוטל ידיים. והוא החל לנופף בידיו ולזעוק בקולי קולות "נו! נו!". החבר'ה היו משועשעים מהמחזה, במיוחד גיבור הסיפור, שהעלים את הקערה עם המים. ולאחר דקות ארוכות הסכים להחזיר למקום את מה שלקח. קל לשער כי ירא-השמים שהושם ללעג ולקלס נעלב עד עמקי נשמתו. ומיד לאחר שנטל את ידיו, אמר למי שהעלים לו את הקערה: "לא אסלח לך על מה שעשית לא בעולם הזה ולא בעולם הבא!".
לבעל ולאשה היה ברור שזה המקרה שהרבי מדבר עליו, הבעל מיד יצא לחפש את אותו אברך ירא-שמים, שהתגורר בשכונתו.
כאשר פגש אותו ושאל אם הוא זוכר את מה שעבר עליהם באותו לילה. "בוודאי שאני זוכר", הוא ענה ברורות, "אמרתי לך שלא אסלח לך ואני עומד בדיבורי: לא אסלח לך!".
ניכר כי למרות השנים הרבות שחלפו מאז הבחור עדיין פגוע מאוד.
הבעל סיפר לאיש שהוא מגיע אליו בשליחות הרבי. "רחם עליי ועל אשתי. עד היום לא זכינו להתברך בילדים", התחנן מעומק ליבו. כאשר שמע האיש שהרבי בתמונה הוא התרכך. ואמר "רק בגלל הרבי אני מוכן לסלוח".
כעבור פחות משנה הפכו בני הזוג להורים מאושרים.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על האחים שכאשר יוסף לוקח את שמעון ומצווה עליהם להביא את בנימין האחים אומרים "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת" ואז ראובן אומר להם "הלא אמרתי אליכם לאמור אל תחטאו בילד ולא שמעתם"
השיחה הזו תמוהה מאוד שהרי כשהאחים מודים בטעותם מתחרטים על מכירת יוסף ומצדיקים עליהם את הדין היה ראוי ואנושי שראובן יעודד אותם וינחם אותם ובמקום זה הוא אומר להם "אמרתי לכם"?
מוסבר על כך בתורת החסידות שראובן כמי שהיה הראשון ששב בתשובה על חטאו רצה ללמד אותם איך עושים תשובה בצורה אמיתית, ולימד אותם שני דברים,
א. תשובה אמיתית צריכה לבוא ממקום שהאדם מתחרט באמת ומבים את חומרת מעשיו ולא בגלל הצרה שבאה עליו, אחי יוסף אמנם התוודו על חטאתם אבל אמרו "על כן באה אלינו הצרה הזאת" כאילו שזו הסיבה לחרטה.
ב. האדם ששב בתשובה צריך להכיר בכך שהיה אשם בשעת החטא ולא לנסות לתרץ תירוצים שמורידים את חומרת הפשע, לכן ראובן הזכיר להם שבזמן החטא הוא אמר להם לא לעשות זאת והם לא שמעו ובזה יבינו שאכן היו אשמים ותשובתם תהיה באמת מכל הלב.
יהי רצון שנלמד מדברים אלו עד כמה חשוב לשמור על כבודו של הזולת, אם חלילה פגענו במישהו נדע לבקש סליחה מעומק הלב וכמובן נשתדל מלכתחילה לנהוג באהבה ואחווה, ובזכות החיזוק באהבת ישראל שלימה נזכה לגאולה אמיתית ושלימה שתבוא בקרוב ממש.
שבת שלום
הרב נחמיה וילהלם
