קודם שאומר "שים שלום", אומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו" וכו'. וכשאומר "וישמרך" אומרים הקהל "כן יהי רצון", ולא יאמרו "אמן". וכן כשאומר "ויחנך" ו"שלום". ואין אומרים אותו רק בשחרית ובמוסף, ולא במנחה, רק בתענית צבור, שאומרים גם במנחה "שים שלום", אז אומר השליח צבור גם "אלוקינו ואלוקי אבותינו". ואין אומרים אותו בבית אבל, ולא בתשעה באב בשחרית.
קרא עוד:
[postim]
לאחר שגומר השליח צבור התפילה, יאמר בלחש "יהיו לרצון" וגו'. אבל לפסוע שלוש פסיעות אינו צריך, שסומך על הפסיעות שבסוף הקדיש שלם.
בתענית צבור, ויש בבית הכנסת עשרה שמתענים ומשלימים, אומר השליח צבור בשחרית ובמנחה "עננו" קודם "רפאנו". ואם טעה ולא אמרו, אם נזכר קודם שאמר את השם מן הברכה "רופא חולי", חוזר ואומר "עננו" ו"רפאנו". אבל אם לא נזכר עד לאחר שאמר את השם, גומר הברכה "רופא חולי עמו ישראל", ואומר "עננו" בתוך ברכת "שומע תפילה", וחותם "שומע תפילה" כמו יחיד. ואם שכחו גם שם, אומרו לאחר סיום התפילה בלא חתימה.
אין אומרים תפילת שמונה עשרה בקול, אלא אם כן יש לכל הפחות שישה אנשים, שהם רוב מניין, שהתפללו עתה. אבל אם אין שישה אנשים שהתפללו עתה, אין אומרים כל השמונה עשרה בקול; אלא אחד אומר עד "האל הקדוש" בקול, ואומרים קדושה, וגומר תפילתו בלחש.
הלכה ב'
כל מקום שהיחיד אם טעה חוזר ומתפלל, כמו כן השליח צבור בחזרת התפילה, אם טעה חוזר ומתפלל. חוץ משחרית של ראש חדש וחול המועד שאם שכח ולא אמר "יעלה ויבוא", ולא נזכר עד שהשלים תפילתו, אין מחזירין אותו; כי משום טורח הציבור, סמכינן על מה שיזכיר בתפילת המוסף. אבל אם נזכר קודם שהשלים תפילתו, חוזר ל"רצה", ואין בזה טורח הציבור.
חיוב על האדם לומר קדושה עם הציבור. וגם "אמן" שלאחר "האל הקדוש" ושלאחר "שומע תפילה" הוא גם כן חיוב כמו קדושה וכן הקדישים שאומר השליח ציבור, חיוב הוא לענות עליהם. וכן ב"מודים", הוא חייב לשחות עם הציבור.
ולכן, אם נתאחר לבוא לבית הכנסת, באופן שאינו יכול להתפלל עם הציבור, והוא מוכרח להתפלל ביחידות, אם אין השעה עוברת, צריך להשגיח שלא יתפלל שמונה עשרה בשעה שיפסיד מלענות אחד מדברים אלו, אלא ימתין עד שיענה, ואחר כך יתפלל שמונה עשרה. אבל אל ימתין בין "גאל ישראל" לתפילת שמונה עשרה, דהא צריך להסמיך גאולה לתפילה ואסור להפסיק ביניהם; אלא ימתין קודם "שירה חדשה".
