שמאלה מרחוב הנביאים, בין מבנים משומרים ובתים מקומרים, נמצא רחוב החבצלת. וברחוב החבצלת ישנה לשכה, מאובקת, זנוחה, מבוישת. ישָנה הלשכה ברחוב החבצלת, עטופה עובש, צוברת אבק, אפופת הוד קדומים. ריבוי מאבקים על זהות מאיישיה, הפכוה לכלי אין בו חפץ. מסכנה הלשכה, בזויה ורמוסה.
מסביבה רוחשת ככוורת של מועצה דתית, שגם היא אינה יודעת יום דל: אנשים מתמנים ואחרים מתפטרים, פקידים באים וממונים הולכים, סקנדלים מתלהטים ונמוגים, וכל זאת בקצב מֵרוץ הפורמולה שייבא אליה ראש עירה הרואה בה לפרקים יותר מפעל הייטק פורה מאשר עיר שעיני דורות נשואות אליה. בימים בהם אין רב בירושלים ואין פקיד עם יד ברזל, איש הישר בעיניו יעשה וכל דרדק יהפוך עקום למישור. אלו פניה של מערכת שירותי הדת בירושלים, העיר שיאמרו עליה כלילת יופי, אך יראו במערכות דתה בוקה ומבולקה, כר פורה לעסקנים ומרבץ זהב לבחשנים.
צהריים ברחוב החבצלת. במסדרון פוסעים חרש חתנים לצד כלותיהם. נימוס משוּוה להליכותיהם. כך הוא נוהג שבעולם: אינם דומים נימוסי חתן וכלה ערב חופתם לנימוסי אדם מן השורה המתרגז כאשר נלקחה חנייתו, וצופר כאשר הנהג שלפניו אינו מתקדם ברמזור. ולוואי ונימוס החתנים והכלות ישליך על הבוחשים בקדירת שירותי הדת המקומית.
סביב המועצה יהום הסער, אולם מחלקת רישום נישואין פועלת במלוא הקיטור. עם כל הכבוד למאבקי הפקידים ולמרוץ הרבנים, אנשים צריכים להתחתן. פקיד הולך ופקיד בא, ומוסד הנישואין והגירושין לעולם יעמוד על תלו ולא יושפע מרוחות פוליטיות המנשבות בקודשי קודשיה של הרבנות בירושלים. אז גם אם השירות לוקה בחסר, וגם אם לשכות הרבנים הראשיים מונות עשור נוסף לריק ולחידלון השוררים בהם כמעשה בעל-בית, וגם אם זהות יושב ראש המועצה הדתית אינה ידועה כמעט לאיש מן התושבים – מחלקת הנישואין במקומה עומדת. ליד דלפקיה מוסרים מועמדים לנישואין תעודת זהות ותעודת רווקות, ומקבלים בתמורה תעודת רישום נישואין.
יתומה הלשכה בסוף המסדרון. סודות אצורים בקירותיה. דברי ימי ירושלים מאופסנים בקורותיה. סגפנית הלשכה: לא תואר חיצוני לה ולא הדר חומרני למראיתה. כיסא משרדי מיושן, נח מנוחת עולמים ליד מכתבה רעועה. סביב הכס הזה זעו מוסדות עולם. מאז הלכו הרב קוליץ והרב משאש, אין פוקד את הכסא כי אם ממונים זמניים, שכוונותיהם טובות כעצם השמים לטוהר, אך סמכותם מוגבלת, ומצבורי מוקשים ניצבים בכל אשר יפנו.
ערמת מסמכים זרוקה ברישול, זכר לימי פאר שהיו, ומי יודע אם אי פעם ישובו. דיוקנאות של רבנים שכיהנו כאן ברמה תלויים על הקירות. מבע עמוק, עצוב משהו, ניבט מעיניהם. שותקות התמונות, מי יפרש את שתיקתן. דוממים הפרצופים, מי ינוד לעיצבונם. מאובקות המסגרות, איש אינו נותן דעתו לניקיונן. זוהי לשכת הרבנים הראשיים לירושלים, השוממה זה עשור מאין יושבים, ממתנת עד כלות ליום עלות בה רב שישיב עטרה ליושנה.
פעם היו כאן רבנים. אחר כך נפטרו. אחר כך ניסו למנות אחרים, אבל אז באה הפוליטיקה. שנה חלפה ועוד אחת, וירושלים נעדרת רב. עיר על תילה בנויה, אך רב בראשה – אַיִן. הכל בוחשים בקדירתה. ראויים ושאינם, חפצים לקבל בה שררה. גדולות האינטריגות למידותיה של ירושלים עשרת מונים. חצים שלוחים בחומתה. ביקשה רב והנה פוליטיקה. תחת רבנות באה תגרנות.
בחלוף הזמן התרגלה ירושלים להיעדר רבנים ראשיים. טוב לה לירושלים ללא רב, מרב שיבוא בכוח הפוליטיקה. נואשו הכל מהיות רב לירושלים, אבל בדיוק כאשר הסתגלה זו למצבה המיוחד, נמנו וגמרו פרנסים פוליטיים היושבים בה ובמשרד הדתות למנות גוף בוחר בצלמם ובדמותם של מועמדים שהפוליטיקה המקומית חפצה ביקרם, ואף אם כשלעצמם ראויים הם בהיותם אנשים משכמם ומעלה, ההליך כולו לא הוסיף לכבודם ולא תרם ליקרם. אבל מה לעשות ואלו חוקי המשחק, וכל המשנה מחוקי המשחק העכורים ככל שיהיו – ידו על התחתונה. ואשר על כן, הכל התאמצו להתיישר לפי הנורמות והחוקים, למען הגדל את סיכוייהם לזכות ברבנות עיר הקודש.
ובשעה שנכתבות השורות בדיוק נערכות הבחירות, שעצם קיומן הרי הוא כאחד מעשרה ניסים שנעשו בירושלים. בעת רדת הדברים למכבש הדפוס, כבר ייבחרו אליה רבנים, אך בשעה זו אין איש יודע מה יישאו התוצאות בכנפיהן. ומשום כך נח לנו לתת דרור לקולמוסנו, מבלי לחשוש לפגיעה בחפים מפשע, היות ולא בְּאיש באנו לעסוק כי אם בַּאישו, ולא בדמות כי אם בתופעה. וכבר עתה ידוע בהחלט שמוסד הרבנות הירושלמי הפסיד הפסד צורב. איכה ישבה חבצלת השרון, כאשר ידי זדים באו וחיללוה, וזרועות פוליטיקאים בגרוש בחשו בה עד בלתי השאיר לה שארית של כבוד.
באחת מקומות כיכר ספרא נחו הקלפיות. ספרדי, רשום על הקלפי האחת. אשכנזי, חרוט על השניה. לכאן ישולשלו הפתקים. יעלו העסקנים ויבואו הגבאים, ימנו שניים כרבנים ראשיים, ואת גורל האחרים יחרצו כשעיר המשתלח. עשור של פיתוח תקוות וטוויית חלומות ותפירת קצוות יורד כאן לטמיון, כי כך היא השיטה: קומץ עסקנים בוחרים במועמדי הדיל, משתתפים בלהט בסיכומי התרגיל. אין תושבי ירושלים רשאים לקבוע מי יהיו רבניהם. רק יענו אמן אחר בחירת העסקן ויאמרו קדוש אחר באֵשַת הדיל. וכך מידרדר לתהומות שמם הטוב של הרבנים, שאישיותם ראויה אך הליך בחירתם ראוי פחות.
בלילה ברחוב החבצלת, לאחר שננעלו השערים והלכו החתנים והכלות והפקידים, בת קול שמענו מתוך הלשכה, מנהֶמֶת על רבניה שהלכו ועל אלה שיבואו. מתרפקת על הראשונים וחרדה לגורל האחרונים. מסתורית היתה בת הקול, נשמעת ונמוגה למקוטעין. וזאת אשר ליקטנו מבין שברי נהמותיה:
אליך, הרב הנבחר בירושלים, ברוך הבא בשם הבוחר בציון והשוכן בירושלים.
אני חבצלת השרון, כלומר הלשכה ברחוב החבצלת אשר בה תבלה את שארית ימיך בטוב ובנעימים, וממנה תנהל את ענייני הרבנות בעיר שחוברה לה יחדיו. בעת זו אין אני יודעת את זהותך, את טיבך וטבעך וצבע כיפתך. אני, שידעתי רבנים משכמם ומעלה, לא ידעתי מעולם הררים עכורים של מאבקים ובחישות וידיים עסקניות כמו בימים אלה.
אינני יודעת אם תהיה חרדי שנבחר בקולות הציונות הדתית, או שמא ציוני דתי שנבחר בקולות היהדות החרדית. אינני יודעת אם בשר מבשרה של ש"ס אתה שחזר הביתה במחוות פיוס למראית עין, או איש הציונות הדתית שאומץ בחום לחיק דגל התורה. כי גם כאן נפלו המחיצות, טושטשו המסגרות ונשדדו המערכות. אך לא פעמי משיח ראיתי כאן ולא קול מצהלות חמורו. אין כאן סוכת שלום שנפרסה בירושלים ולא אחדות ברוכה שירדה על עיר הקודש והמחוזות אשר היו לשמה ולביזות. לא נאוו על הרי ירושלים רגלי מבשר, כי אם קול המון פוליטיקאים הרעיש בשעריה.
אולם תהא זהותך אשר תהא, גדולות הציפיות הנתלות בכתפיך ובכתפי עמיתך. ברצוני לשכוח במהרה את הדילים אשר הביאוך עד הלום ואת שאלת שיוכך ומרקם כיפתך, שאינם ידועים לעת עתה, כל עוד לא נבחרת. אין בכך כל עניין. מה בצע כי נעסוק בזה, ומה נרוויח מהעיסוק במידת קרבת אישיותך לאישיותם של רבי שמואל סלנט והרב פראנק, הרב ז'ולטי והרב משאש ועוד למעלה בקודש, משום שכבר אמרנו חכמנו: דור דור ודורשיו, ויפתח בדורו כשמואל בדורו. ואם נבחרת, משמים סובבו כי תיבחר. אולם אך זאת אבקשך, שביום עלותך לכהן פאר, נא התפלל כי מלאך השכחה יפקוד את מעונך, וימחק מבין תאי זיכרונך את כל אשר קדם לבחירתך.
שכח נא את אלה שבחרו בך, וגם את אלה שלא עשו זאת. הותר את מלאכי החבלה הפוליטיים שליוו אותך הנה, מחוץ לשערי הלשכה. התלווה נא במלאכי שלום ומלאכי עליון. אני משליכה עליך את יהבי, כי תחזיר עטרה ליושנה ותשיב כבוד למקורו. הבְרֵא את שירותי הדת, נַטְרֵל את הבחשנות והעסקנות, יַקֵר את תפקידך כרב העיר שלדברי חז"ל עושה את כל ישראל חברים, והפוך אותו קרדום לחצוב בו קידוש שם שמים ומנוף להפיק בו יְקר לנושאי משא הקודש. עצומה הציפייה ממך, כי תשקם את שם הרבנות שהוזל בפי הבריות לאורך עשור של המאסת התפקיד ודרדור כבודו, ותהפוך את חבצלת השרון לשושנת העמקים.
אני, שראיתי את מנהיגי ירושלים בגדלותם, וידעתי את כבירות אישיותם של ממלאי מְקום רבי שמואל סלנט ורבי צבי פסח פראנק, סמוכה ובטוחה כי במורשתם תדבק ובאדרתם תחזיק. וגם אם יתאמצו חורשי רעה לעשות בך שימוש להמשך פעלתנותם בעשור שחלף, כצוק איתן עליך לעמוד, כתורן בראש ההר וכמלאך על ראש דרך. אל תטה אוזנך לקול רגשת חבר מרעים המבקשים תואנה ורואים בתפקיד מקודש בעיר מקודשת הזדמנות חולפת לעסקים פוליטיים.
כי גם אם בדרכך אל התפקיד נאלצת להיעזר בשירותיהם משום שכך היא השיטה – לא הם שותפיך לדרך מעתה. שותפיך הם קרוב למיליון תושבי ירושלים החרדים והסרוגים והחילונים. ואם הראשונים ימשיכו להסתדר היטב גם ללא רבנות מתפקדת, האחרונים מה יהא עליהם? העם שבקטמונים ובמלחה, ובהר חומה ובארנונה, משוועים להַדָרְךָ ונושאים עיניים לגלימתך, כמהים לרבנות מקרבת ומאחדת שתאפשר להם חיבור לשורשיהם בעיר הגדולה לאלוקים.
תן דעתך עליהם והשב רבנות מיוקרת ונישאה למקומה, עד אשר תשוב שכינה לציון וסדר העבודה לירושלים.
בברכת "ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן". אמן כן יהי רצון.
הלשכה ברחוב החבצלת.
