מרכז המחקר והמידע של הכנסת והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה קיים בתחילת השבוע את הכנס השנתי של פני החברה, בו נדונו הנושאים המרכזיים שעל סדר היום הציבורי, בהם מצוקת הדיור בישראל ואפקטיביות במעורבות השלטון המרכזי בניהול הרשויות המקומיות.
מנהלת מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ד"ר אברמי, אמרה כי הדוח השנה עוסק ב-43% מהאוכלוסייה, שבחרו לגור ב-14 הערים הגדולות.
לדבריה, ממצאי הדוח מרתקים, בהם בין היתר הנתון לפיו 85.7% מהתושבים מרוצים מהחיים, אך 61% מהמועסקים מודאגים שהכנסתם לא תאפשר חיים בכבוד לאחר הפרישה. ד"ר אברמי אף ציינה כי הדוחות שמפיקים הן הלמ"ס והן מרכז המחקר והמידע של הכנסת נועדו לשמש מצע לקבלת החלטות, הן לקובעי מדיניות ברמה הלאומית והן ברמה המקומית. בכנס הוצגה גם תערוכת מפות "תופעות חברתיות במבט מרחבי", שנתנה ביטוי חזותי וגאוגרפי לתופעות החברתיות המופיעות בדוח.
ד"ר דני בן שחר, ראש מכון אלרוב לחקר הנדל"ן באוניברסיטת תל אביב, הציג בכנס ממצאים חדשים של מחקר שערך בנושא מצוקת הדיור, שבדק כ-790 אלף עסקאות משנת 1998 ועד 2012. בן שחר הסביר כי המחקר שערך בדק את יכולת רכישת הדירה המתוקננת – כלומר הדירה האפקטיבית המתאימה למאפייני משק הבית, בשונה מהנתונים שהתפרסמו עד היום. לפי ממצאי המחקר מצוקת הדיור גדולה בהרבה ממה שעלה עד כה בנתונים הרשמיים. לדבריו, למעשה רכישת דירה אפקטיבית תצריך 7 חודשי הכנסה נטו נוספים לעומת הנתון הרשמי, אם לפי הנתונים הרשמיים נדרשו בסוף 2012 134 משכורות לרכישת דירה ממוצעת – למעשה כדי לרכוש דירה אפקטיבית שתענה על הצרכים נדרשו 141 משכורות. עוד ציין ד"ר בן שחר כי המצב של הצעירים אף קשה יותר. "תיקנון צריכת הדיור בהתאם לצרכים של האוכלוסייה מעלה הערכת חסר קבועה של מצוקת הדיור", אמר.
קרא עוד:
[postim]
פרופ' אבי בן בסט הציג נתונים של מחקר שבדק את אפקטיביות המעורבות של השלטון המרכזי בניהול הרשויות המקומיות. הוא ציין כי ניהול רשות מקומית אפקטיבי יותר ככל שסיעתו של ראש העיר גדולה יותר, ואמר כי ככל שסיעתו של ראש העיר קטנה יותר גירעונות העיר גדולים יותר – "ראש העיר צריך לשלם יותר כדי לקנות, במובן הפוליטי, את שותפיו", אמר. הוא הוסיף כי עצם ההתערבות של השלטון המרכזי ברשויות המקומיות תורמת רק ככל שהיא מתמשכת, ומביאה בעיקר לצמצום הוצאות השכר. בדיקת סוגי ההתערבות השונים, בהם מינוי חשב מלווה, מינוי ועדה קרואה או הפעלת תכנית הבראה מעלה כי ההתערבות האפקטיביות ביותר היא במינוי חשב מלווה, שעולה מעט ותורם הרבה יותר, לעומת תכנית הבראה שעולה הרבה ולא משפיעה.
מנכ"ל מרכז השלטון המקומי, שלמה דולברג, שהתייחס לממצאים אמר בתגובה כי האתגר העיקרי של המדינה והלמ"ס צריך להיות פיצוח נתונים ברשויות שזקוקות לעזרת המדינה, כמו הרשויות הערביות, הדרוזיות והצ'רקסיות והרשויות בפריפריה. הוא הוסיף כי מענקי האיזון לרשויות צריכים לעמוד על 3.2 מיליארד שקל בשנה, אך למעשה אם לפני 12 שנים המדינה שילמה 4 מיליארד שקל בשנה מאז ירד הסכום עד ל-1.8 מיליארד בשנה ומאז החל לעלות. הוא קיווה כי הכנסת הבאה תתחשב בדרישת הרשויות ותעלה את הסכום חזרה ל-3.2 מיליארד בהתאם לדרישת הרשויות.
המדען הראשי של הלמ"ס, ד"ר דימיטרי רומנוב, הציג את הדוח ואמר כי הערים הגדולות ממתגות את עצמן בצורות שונות. הוא ציין כי תל אביב למשל מגדירה עצמה כ"עיר ללא הפסקה", ירושלים כ"עיר ששווה לחיות בה" וחיפה כ"יפה בערי ישראל", ואמר כי הדוח השתמש בסטטיסטיקה חברתית כדי לבחון האם יש התאמה בין המוטו שגיבשה העיר לסטטיסטיקה. הוא ציין כי ירושלים, למשל, היא העיר עם תחושת העוני הגדולה ביותר בין הערים הגדולות, אך עם האוכלוסייה הרבה ביותר שגרה בה 30 שנה ויותר. בתל אביב, למשל, ערך הנכסים הוא הגבוה ביותר מבין הערים הגדולות, אך כשם שמרבה נכסים מרבה דאגה היא גם העיר עם הכי הרבה נפגעים מעבירות רכוש מבין 14 הערים הגדולות.
הגב' ספקטור בן-ארי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת הציגה נתונים ממחקרים שנעשו במרכז בנושא העושר המוניציפאלי – גבולות ודרכי חלוקה. לדבריה, 99.8% מהארנונה הממשלתית מועברת לרשויות מקומיות יהודיות ומעורבות, בהן מתגוררים 85% מהאוכלוסייה, בעוד 0.2% מועבר לרשויות ערביות בהן מתגוררים 15% מהאוכלוסייה.
