בבית הדין הצבאי ביפו נמשך גם הבוקר שלב העדויות במשפטו של החייל היורה, אלאור אזריה. את מירב תשומת הלב תפסה הבוקר עדותו של סמל צ', ששירת עם אזריה באותה מחלקה ופרש בינתיים מצה"ל.
בעדותו הוא השמיע קו הגנה תקיף על התנהלותו של אזריה והעלה סימני שאלה מטרידים באשר למניעים האמיתיים של מפקדיו.
להלן עיקרי עדותו:
"היחסים שלי עם אלאור היו של סמל וחייל שלו. הייתי עם אלאור שנה, מתוכה שמונה חודשים גם כמ"כ. הוא מקצועי, אכפתי, דואג. אף פעם לא שמעתי אותו מתבטא נגד האוכלוסייה הפלסטינית. אנחנו לא אוהבים אותם אבל לא מרגישים כלפיהם שום דבר.
אחרי האירוע הגיעו אלינו מפקדים מלווים בנציגה של דובר צה"ל וקיימו איתנו שיחות. הם דיברו איתנו על זה שאלאור לא היה בסדר והמעשה לא מוצדק והיה פה איזשהו מחדל. אירוע חמור ולא טוב. אירוע שמציג את אלאור בצורה שלילית ובא להוריד אותו. בשיחות נכחו כל הלוחמים במחלקות ובפלוגה. בעצם כל הפלוגה נחשפה לזה. אני אישית לא הבעתי את עמדתי בנושא. היה חשוב שלא יעשו מרד בגלל ההתנהגות של המפקדים כלפי אלאור. בשורה התחתונה, הקצינים דיברו איתנו הרבה. איך שזה לא יהיה, זה משפיע עליך וזה מערער עליך וזה פוגע בך בתבונה כי זה מערער את הביטחון שלנו.
הרגשתי שהמפקדים מנסים לכסות את עצמם…הם ניסו להציל את עצמם כי לא תדרכו אותנו מספיק. היה פה זלזול מצד המפקדים. הלכנו לחקירות עם רוח המפקדים והבנו שאנחנו חייבים ליישר קו. גם אני, כשניגשתי למצ"ח הרגשתי כך. היינו תחת לחץ כבד גם פלוגתי וגם מחוצה לו.
לא עשו לנו תרגולת של מחבלים עם סכין ומטען, לא עשו לנו תדריכים ותרגולים של בידוד זירה, לא עברנו תרגילים של דימוי מטען לא עם מחבל ולא בכלל בשטח".
על האירוע עצמו הוא העיד: "הגעתי לזירה וראיתי את החייל הפצוע. שאלתי אותו מה קרה והוא סיפר שהם ירו בשני המחבלים. מיד התחלנו להעניק לו טיפול רפואי. אני הלכתי לנקודה שממנה באו המחבלים כדי לתגבר את הנקודה אם יגיעו עוד. היתה אווירה קשה של לחץ והרבה בלאגן והמפקדים לא אמרו מה לעשות. שום דבר לא היה ברור. אף אחד לא אמר לי מה לעשות כי אף אחד לא חילק משימות.
המפקדים היו מבולבלים ולא סגורים על עצמם. אני חששתי מעוד מחבלים שיגיעו או רכב שיפרוץ וינסה לדרוס. חששתי שיזרקו עלינו מטען. אני לא ידעתי שהמחבל חי ולא ראיתי בו איום. רק לאחר שאלאור ירה במחבל האירוע נגמר. ואחרי הירי הבנתי שהוא מת וכרגע הוא לא מהווה איום.
אלאור נמצא מטר ממני, אחרי האירוע הוא היה נראה לחוץ ממש. בשוק.
באתי לזירה עם מכנס קצר וגופיה. באמתי מתוך שינה. היה יום חם. זו הייתה תקופה חמה מאוד מבחינת מזג אוויר. לא ישנתי עם ארוך. לא חשתי צורך ללבוש מעיל וגם לא קרוב לזה…17 מעלות לא היו שם. לי היה חם. אם היו 17 מעלות לא הייתי ישן עם קצר".
באחת השיחות שלי עם אלאור לפני האירוע בחברון, סיפרתי לו על מקרה אחר שקרה באינתיפאדה השנייה, בו מחבל מתאבד הגיע. אזקו אותו, וכשהוא הולך והמאבטחים לצידו, הוא הפעיל מטען חבלה באמצעות תזוזה של הראש שלו. אלאור יודע ממני שקיימת אופציה כזו שיבוא מחבל ויפוצץ את עצמו".
