לא קוראים תווים / שמחה פשיטיק

5%. זה המספר.

לא, הוא לא מייצג את אחוזי השומן בקוטג' או בגבינה שאכלתם אמש בארוחת הערב, אלא את אחוזי השי לחג שניתנו במזומן בשנה זו. עובדים רבים אחרים, קיבלו – או יקבלו במהלך הימים הקרובים – את הכרטיס המלבני הפלסטיקי הזה, המעוטר בכמה פרחים פה ושם, עליו נרשם סכום מסוים, כפי טוב ליבו של המעסיק הנכבד. אולי יונח הכרטיס בתוך קופסית נאה וחסודה, ופני המעביד שיעניק את השי הנחמד הזה ינהרו כמו פניו של ילד שהצליח לגנוב את האפיקומן לפני כל אחיו ואחיותיו.

וכאן הבן והבת והאמא והאבא והגיס והשכן, וכל מי שזכה לתענוג הזה של קבלת תווי השי, שואלים: למה? מה חושב לעצמו המעסיק כשהוא נותן לנו את הפלסטיק חסר התועלת הזה? טוב, בואו לא ניסחף. הוא מביא לנו תועלת. אפשר לקנות איתו חור של חגורה באחת מרשתות המותגים המובילים. רק בעיה קטנה: הם מובילים בציבור הכללי, ובכדי להגיע לרשת המוכרת אותם, יהיה עלינו לשים פעמינו אל עבר הקניון הקרוב או הרחוק. לא ממש אידיאלי לרבים מהציבור החרדי.

תודו: אין באמת מה לקנות בתווי השי הללו. אמנם לאחרונה התחילו להנפיק תווים למימוש בחנויות חרדיות-בני-ברקיות. אפעס, גם בכרטיס הזה לא מצאתי חנות ראויה לשמה.

מעסיקים יקרים, אגלה לכם סוד. רק אנחנו, העובדים הפשוטים, הקטנים, יודעים אותו, והוא עובר אצלנו מפה לאוזן. הגיע הזמן שהוא יגיע גם לאוזן שלכם: לא אכפת לנו לקבל 30 שקלים פחות, ובלבד שהמענק לחג יהיה ב-מ-ז-ו-מ-ן. תנו לנו להחליט לבד מה ואיפה לקנות. מה אני אעשה עם אגרטל ב-149.90, אם אין לי מצות לליל הסדר?

אז נכון שהכרטיס יפה יותר מאשר סתם מעטפה לבנה. יש בו פרחים סגולים כאלו, ושמש וכוכבים ועצים. ועדיין, מוטב לקבל מעטפה לבנה, אפילו מקומטת, עם כסף מזומן בתוכה, מאשר קופסה ירוקה ובוהקת ובה כרטיס נחמד למראה ולא טוב למאכל. כי אין, פשוט אין מה לקנות בו.

גם אם אתם לא אנשים עובדים, או שאינכם שכירים, או שהמעסיק שלכם אינו מקיים את חובתו ולא מעניק לכם שי לחג, או שאתם מקבלים ממנו מתנה מוחשית – השורות האלו נוגעות גם לכם. אז אם הגעתם עד כאן, למילה השלוש מאות עשרים ואחת, קראו את הנתון הבא: כלל האזרחים ישלמו 20% יותר על המוצרים שהם יקנו לחג, בגלל אותם תווי שי שניתנו ל-40% אחוז מהעובדים. שוב: כל אזרחי ישראל העורכים את קניותיהם לקראת הפסח, יוסיפו עשרים אחוזים ואף יותר בגלל תווי השי המדוברים. כן, כן. ממש כך.

לא מאמינים? קראו את דבריו של יעקב אלוש, מנכ"ל חברת ועדים (ציטוט מתוך 'יתד נאמן', יום ג', מילה במילה, כולל שגיאות כתיב): "תווי השי גרמו להתייקרות של 20% ויותר במחירי המוצרים והסחורות בתקופת החגים. ייקור שנועד לפצות את רשתות השיווק על ההנחות שהעניקו לרוכשי התווים ועל עמלות ההפצה היקרות שמשלמות החנויות למנפיקות התווים. כך יוצא שהציבור הרחב מימן למעשה לרשתות השיווק ולחברות המנפיקות את ההנחות וההטבות הנדיבות שהם העניקו לצורך קידום הפצת התווים".

תמיד רציתי לכתוב על תווי השי האלו – ורק בכוח אני עוצר את עצמי מלהוסיף 'הטיפשיים' – אבל אמרתי לעצמי: 'את מי זה כבר מעניין?' אולם כשנתקלתי בנתון דלעיל, פרצו המילים מקרבי. אתם הבנתם את זה? החברות כמובן אינן חפצות "להפסיד" אי אלו שקלונים, כלומר להרוויח פחות אי אלו שקלונים, ולכן, את ההנחה שקיבלו רוכשי התווים, הם מגלגלים אלינו, ציבור הקונים האומלל וחסר המגן.

והעובדים – מפסידים פעמיים.