סנה בוער בשנלר

בליל השבת האחרונה השחיר מתחם שנלר מהמוני שטריימלים וקפוטות, שבתוכם היו חנוטים אלפי חסידים ממורקים, ששרו זמירות שבת במקהלה אחידה ובנעימה שובת לב. המונומנט הירושלמי ההיסטורי, שעד מלחמת העולם השניה שימש בית יתומים סורי-נוצרי, אחר-כך הפך למחנה צבאי של הבריטים ובהמשך עבר לידי ההגנה וצה"ל – עתיד להפוך בעוד כמה שנים לשכונת יוקרה חרדית, בדיוק כפי שאירע לסמלים אחרים במרכז ירושלים, ובהם מתחם אדיסון שברחוב שטראוס.

מאז שצה"ל נטש את המקום לפני שבע שנים, משמש המקום כר נרחב לתכניותיהם של קבלנים עם ממון רב וחזון יומרני, ומוקד לפעילותם של קנאים מן היישוב הישן, הנוטים לאתר אתר קבורה בכל אתר בנייה. הללו באים לאחרונה אל המקום באופן תכוף, על מנת לזעוק את זעקת הגעוואלד הירושלמית המפורסמת. לראשונה, אתר מחאה קרוב לבית – 'קל"ב', בעגה הצבאית ששלטה עד לא מכבר במקום. ללא צורך להיטלטל באוטובוסים שבעי ימים אל אתרי בנייה מאובקים בצפון הארץ או בדרומה.

אבל לא על מיזם הנדל"ן השאפתני באתי לספר. גם לא על מחאת הקנאים החיננית וגם לא על המקום שהיה לסמל ירושלמי לאומי ידוע לאורך שנים ועתה משנה את פניו לבלי הכר. באתי לספר על אירוע יוצא דופן שאירע במקום בשבת החולפת: מאות רבות של חסידי באבוב שהגיעו במיוחד מארה"ב, ועוד אלפי חסידים מהארץ, גדשו שורות מתנשאות ובלתי נגמרות של פארענצ'ס ענק באוהלי האדירים שנמתחו במקום לקראת בואו של כ"ק האדמו"ר מבאבוב, המקיים ביקור ממושך ראשון בארץ מאז שעלה לכהן כאדמו"ר לחסידות הברוקלינאית המעטירה.

במושגים ישראליים, מדובר בהשקעה אדירה. עין ישראלית לא תדע כיצד לעכל את ממדי האוהלים, גדלם, ובעיקר – השקעת האיתנים הגלומה בהם. אוהל אחד ל'טיש', אוהל נוסף לתפילות, ועוד אוהלים למטבח, למלתחות ולפונקציות נוספות שנדרשו עבור שבת בודדת, מרוממת מאוד במושגי באבוב, במחיצת האדמו"ר הדור הצורה.

מיליוני דולרים הוזלו על מנת להכשיר את המתחם עבור שבת אחת בראשות האדמו"ר. לאורך חודשים ארוכים נסלל השטח ורוּבדה הקרקע, על מנת שיוכלו לאכלס את שבת ההתאחדות הבאבובאית. במושגים אמריקניים, ההוצאות האלה מוכרות יחסית, לא חריגות במיוחד. כך דרכן של אימפריות חסידיות עשירות בארה"ב, שלא לחסוך כאשר מדובר בכבוד החסידות וביוקרתה. החסידויות האמריקניות רואות בכך ניצחון על הנאצים, שביקשו להכחיד את חצרות החסידות, ואכן הצליחו לבצע את זממם ולהותיר שניים מעיר ואחד ממשפחה. העושר וההדר המופגנים באירועי החסידויות הבולטים הינם אפוא ניצחון ראווה מרגש מאין כמוהו עבור זקני החסידים, שעקדתו של רבם, הרה"ק רבי בן ציון הלברשטאם הי"ד על קידוש השם בידי הנאצים ברביעי באב תש"ד, אינה משה מתודעתם הפנימית.

"צהלי ורוני יושבת קדושת ציון", הכריזו שלטי ענק מוארים שנמתחו לאורך רחוב מלכי ישראל. לא יהיה מוגזם לקבוע שירושלים ברבבותיה נהרה אל השבת של באבוב. חסידים, ליטאים, ספרדים וסרוגי כיפה רבים היו בין ההמון שזרם במבואות שכונת גאולה, כדי לראות כיצד מקיימת חסידות אמריקנית נודעת קבלת פנים שבתית למנהיגה. בעשר בלילה נכנס האדמו"ר, טלית מעוטרת על כתפיו, שטריימל גבוה לראשו, ופצח באמירת 'שלום עליכם' ארוכה ומוטעמת, לפי מיטב המסורת של חסידות באבוב.

אחר כך קידש על היין, ובאותה שעה – זבוב לא זמזם בחלל הפרוביזורי הענק והבלתי נגמר. שורות חסידים התנועעו בדבקות. למעלה היתה גלריה מיוחדת לנשות החסידות, חלקן הגדול תושבות ארה"ב, שאף הן נטלו חופשה והגיעו עם בעליהן לחסות בצל כנפי האדמו"ר המבקר בארץ.

חסידות באבוב, היא מן המעטירות שבחסידויות ארה"ב ומן הידועות שבהן. מקורה בשושלת צאנז בגליציה. מייסדה היה הרה"ק רבי שלמה הלברשטאם. לאחר השואה הגיע הרה"ק רבי שלמה הלברשטאם, בנו של הרה"ק רבי בן ציון הי"ד, לארה"ב, שם קומם את החסידות מאפרה. הוא פתח בית כנסת בשכונת קראון הייטס ובהמשך עבר לבורו פארק. הוא קירב את שרידי חסידי באבוב, כולל אלו שהפכו למודרניים, ושוב החזיר את החסידות למקומה בכותל המזרח של חסידויות ארה"ב.

עמדתי למרגלות האדמו"ר, כשמאחורי כרבבת משתתפים, לא רק חסידי באבוב. בוא האדמו"ר עורר סקרנות כללית בירושלים. רבים לא הרשו לעצמם להחמיץ את ההזדמנות. לימני ולשמאלי חסידים ממורקים ונרגשים, שחשים במשק כנפי ההיסטוריה.

התלחשתי עם חסיד שעמד לצדי, וביקשתי לעמוד על פשרה של ההתרגשות, שנראתה לי מפליגה, אולי אפילו מוגזמת מעט. "אתה יכול לראות את האדמו"ר מדי שבוע, במרכז החסידות שברחוב 48 בבורו פארק. על מה הטררם הגדול?" ניסיתי להבין.

החסיד ראה בשאלתי כמעט שאלת כפירה. "אין דמיון בין טיש בבורו פארק לטיש ראשון בארץ הקודש", הסביר לי החסיד. "כל אחד ממאות האנשים שהגיעו, לקח חופשה ממושכת מכל עיסוקיו, נפרד מאלפי ועשרות אלפי דולרים – הכל בשביל הזכות להיות כאן השבת. אז אתה שואל אותי על מה ההתרגשות?"

"אין דמיון בין טיש בבורו פארק לטיש בארץ הקודש"

לא הרחק ממקום עומדנו ישב איזי אנגלנדר, הפטרון העיקרי של החסידות, שהונו נאמד במיליארד וחצי דולרים. אנגלנדר, איל נדל"ן ניו יורקי, לא הסיר את עיניו מהאדמו"ר. "האיש הזה", מסביר לי איש שיחי, "תרם חלק ניכר מהמסע הזה".

"לא עדיף היה לחלק את הממון הרב לעניי ירושלים הרבים?" זרקתי שאלת כפירה. החסיד שלצידי נחרד עמוקות. "קודם כל, במהלך הביקור, נגידי החסידות חילקו הרבה כסף לעניי ירושלים. ומעבר לכך, אנחנו מאמינים שכבודה של באבוב וכבוד הרבי העומד בראשה, שווים כל הון שבעולם".

אחרי הדגים יצאתי החוצה. נלקחתי את המטבח הפרוביזורי הענק. שורות של חסידים אמריקניים, חלקם מבוגרים, עמדו שם, וסידרו מגשי פירות מהודרים, מרהיבים. בבאבוב לא מתפשרים: רוב הפירות הובאו בקונטיינרים הישר מארה"ב.

זמן ניכר לאחר חצות נגמר הטיש. אלפים עברו לפני האדמו"ר כבני מרון, זכו ממנו לאיחולי 'גוט שאבעס' במאור פנים. האדמו"ר הלך למעונו ברחוב הזית, וירושלים עלתה על יצועה באחד מלילות השבת יוצאי הדופן בתולדותיה.

בחוץ קידם אותנו מרבד לבן של פשקווילים רעננים. הפשקווילים עסקו בשלל נושאים בוערים העומדים על סדר יומה של ירושלים הקנאית, והיו מנוסחים במיטב ניסוחי השבר והגעוואלד מבית מדרשם של קנאי ירושלים.

עולם הפשקווילים הוא מוסד ירושלמי ותיק ומוכר. כך דרכם של גורמים שפלים בירושלים, להכות את רעם בסתר באמצעות כתב פלסתר אנונימי. מבלי להזדהות, מבלי שהמושמץ התורן יוכל להתגונן. דרכם של יצרני הפשקווילים לפזרם בערבי שבתות, דקות לפני השקיעה, וזאת על מנת שהגורם המושמץ התורן או דורשי שלומו לא יספיקו לאוספם מאדמת ירושלים. האזור שבו נערכה השבת של באבוב, כוסה היטב בפשקווילים: מוחם המעוות של מפזרי הפשקווילים הגה את הרעיון, במטרה להעצים את האפקט. הפעם לא יזכו בני ירושלים בלבד להתפלפל על הפשקוויל. הרבה אורחים מאמריקה ייחשפו אף הם אל כתבי הפלסתר. עבור מפזרי הכרזות, זוהי עדנה של ממש, הזדמנות בלתי חוזרת להגיע אל קהל יעד חדש.

"מוסד ירושלמי ותיק ומוכר". עולם הפשקווילים

בין האובייקטים לפשקווילים השבוע, היה לא אחר מגאב"ד ירושלים, מנהיג העדה החרדית, הגאון הגדול רבי יצחק טוביה וייס. על מה יצא קצפם של נמוכי הנפש שהחליטו לנעוץ חרב בקודש הקודשים של הנהגת ירושלים? ובכן, ביטאון חב"די פרסם בשבוע שעבר שיחה שבה מעז הגאב"ד, לא פחות ולא יותר, לספר על קדושתו וגדולתו של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש.

הגאב"ד, שזכה להכיר את הרבי מליובאוויטש ולבקר במעונו, סיפר על קשריו עם האדמו"ר, הוסיף מספר סיפורים מפעימים שלהם זכה במחיצתו, ועל קשריו עם חסידי חב"ד בלונדון ובאנטוורפן – מקומות מגוריו הקודמים.

שהגאב"ד יהין לדבר בפומבי במעלתו של האדמו"ר מליובאוויטש? את זאת לא יכלו סכינאי הפשקווילים לשאת. עוון ביזוי חכמים הבא לידך – אל תחמיצנו.

כאן עליך, התייר המבקר בירושלים, להבין מרכיב חשוב בתכונתם של אנשים שונים בירושלים, שאצלם – אמונת חכמים היא אמונה על תנאי. קיצונים ממגוון סוגים, כמו גם סיקריקים שונים, יקבלו את מרותו של גאב"ד העדה החרדית עד אשר ישמיע עמדה שהם לא מסכימים לה. או אז, סלולה הדרך להפצת כתבי פלסתר הפוגעים במקדש וקדשיו, מבלי לחשוב פעמיים מה הם מעוללים למוסד אמונת החכמים וכיצד עשוי הדבר להתקבל בקרב צעירי הצאן.

"קח בחשבון שאלה אנשים בודדים, שמטרותיהם הפוליטיות ידועות", הסביר לי עסקן בכיר בעדה החרדית הירושלמית. "אנשי העדה החרדית מאמינים בגדולי ישראל העומדים בראש העדה, ומקבלים את מרותם ללא תנאים. מה גם שהגאב"דים הקודמים חלקו אף הם יחס דומה לאדמו"ר. מי שהדפיסו את כתבי הפלסתר, הם קוצים וברקנים משולי המחנה, שלאיש אין שליטה עליהם".

לא רק הנהגת העדה החרדית סובלת מנחת זרועה של הגישה הזו, המאמינה בגדולי ישראל רק בתנאי שעמדתם תואמת את ציפייתו של הפשקווילאי רף השכל התורן.

צמתי הארץ התגדשו בשבוע האחרון בקמצים של פורעי סדר שהחליטו לתת כח בידו של יאיר לפיד, ולהפגין נגד גזירת הגיוס. העובדה שגדולי ישראל התוו אסטרטגיית מאבק מסוימת – שהפגנות זעם וחסימת צמתים להכעיס בשום אופן אינה חלק ממנה – אינה משחקת תפקיד אצל הפורעים למיניהם. זה הזמן לחסום צמתים, להסתכן במראות שאין הנפש החרדית הנקייה סובלתם, להתחכך עם שוטרים ולא רק – ובלבד שיכירו ויידעו הכל בקיומנו. אנו מפגינים, יען כי אנו קיימים.

"קמצים של פורעי סדר". ההפגנה בכביש גהה

שעה ארוכה עמדתי בצינת רחוב מלכי ישראל, בנסותי להסביר לחבר אמריקני שכשם שאי אפשר לדמיין את בורו פארק ללא ה 13- אווניו, כך אי
אפשר לדמיין את ירושלים ללא פשקווילים. וחוץ מזה, אמרתי לו, כל חברה ותחומי העניין שלה. גם אתם בוחשים בעניינים פנימיים המתנהלים בין חצרות שונות. אלה הם החיים.

כשלתי במשימתי. "גם לנו יש מה לתקן – אבל פשקווילים – זה הכי מכוער בעולם", אמר לי. כבשתי את פניי בקרקע השחורה-לבנה. את האמת? הוא צודק. לגמרי.