שאלה הלכתית מרתקת עלתה בבית הוראה הכללי ירושלים והגיעה לשולחנו של ראש בית ההוראה הפוסק הגאון רבי בן ציון הכהן קוק שליט"א בעקבות הסכמי השלום עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו.
השאלה המרתקת שמתפרסמת לראשונה כאן ב'חדשות JDN' הגיעה ממנהל קרן צדקה גדול המסייע לאברכים ברחבי הארץ. בשאלתו הוא שאל כי אחד מפטרוני הקרן סגר עסקה בדובאי. שותפו המוסלמי שמע ממנו על פעילות הקרן ובהתרגשותו הציע להעביר תרומה נאה לטובת הפעילות. האם מותר למוסד ליהנות מתרומת המוסלמי.
בפסק ההלכה נוטה הפוסק הגאון רבי בן ציון קוק שליט"א להתיר קבלת התרומה, בשל ההערכה כי תורם מאיחוד האמירויות אינו עושה זאת לשם מצות צדקה, אלא כדי לחזק קשרים עסקיים או למטרות פרסום וכבוד.
"אם מטרת הגוי בתרומה לשם מצות צדקה בלבד", מצוטט ראש בית ההוראה בפתח התשובה, "לא ייקח התרומה, שבכך מראה שאין לישראל כוח לפרנס עצמם עד שנזקקים לעזרת הגויים (שולחן ערוך יורה דעה רנד, א), אך "אם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל ואינו יכול ליטול מהגוי בצנעה, מותר.".
"ואמנם", כך בתשובה, "היתר זה תמוה, כדכתיב (ישעיה כז, יא) "ביבש קצירה תשברנה" ופירש"י "כשתכלה זכות שבידי אומות העולם ותיבש לחלוחית מעשה הצדקה שלהם אז ישברו", אך מסקנת הפוסק הגרב"צ קוק כי "אם הנכרי לא נותן הצדקה לשמה אלא למטרת פרסום, כבוד, חיזוק קשרי מסחר וכדו', לכו"ע מותר ליטול ממנו אף בפרהסיה, שנתינתו להנאת עצמו ולא כדי להיטיב עם המקבל ולכן לא ייחשב לו למצוה – בניגוד לישראל שאף אם עושה שלא לשמה, "הרי זה צדיק גמור" (פסחים ח)".
בתשובה מתייחס הגרב"צ קוק גם לתמיכת השלטונות בפעילות יהודית באיחוד האמירויות: "מותר למוסדות ולקרנות צדקה ליטול סיוע בפרהסיה משלטונות הנכרים, משום שאינם מעניקים זאת לטובת הישראל, אלא להנאת עצמם להוכיח קבל עם ועולם בדאגתם לכלל האזרחים ללא הבדל דת. צד נוסף להיתר: היהודים אף הם נמנים על משלמי המיסים והארנונה במקומות אלו, וממילא נחשב שמקבל מישראל את התרומה, כעין שמותר לקבל מרווחי שותפות בין ישראל ונכרי, משום שיש ברירה בדרבנן, ותולים שמקבל מחלקו של ישראל".
