חצי שנה לתחילת הידידות המופלאה – יחסי ישראל עם ארה"ב שוב מתדרדרים

עוד לפני שראש הממשלה נפתלי בנט נכנס בפעם הראשונה ללשכת ראש הממשלה, פחות משעה אחרי שהושבע במליאת הכנסת לתפקיד, דיווח דוברו על טלפון הברכה שקיבל מנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן.

בהודעה נאמר כי "המנהיגים הדגישו את חשיבות הברית בין ישראל לארה"ב, כמו גם את מחויבותם לחיזוק הקשרים בין המדינות ולשמירה על ביטחונה של מדינת ישראל".

בהמשך לכך, בנט הוזמן די מהר לפגישה בחדר הסגלגל, בתום הפגישה אמר לכתבים כי "נוצר קשר אישי בינינו, ברמה של להרים טלפון אחד לשני כשצריך. הזמנתי את הנשיא לבוא לישראל אחרי שנתגבר על גל הדלתא".

בינתיים הטלפון לא מצלצל וישראל לא ממש על לוח הטיסות של האייר-פורס 1, למרות שהנשיא עוד מעט סוגר שנה בתפקיד. על פי הדיווחים, ביידן אף סירב לקבל לאחרונה שיחה מבנט בכדי לדון במגעים של ארה"ב עם איראן וזה נאלץ להסתפק בשיחה הטלפונית המתוחה שערך עם מזכיר המדינה בלינקן.

אז איך הגיעו היחסים ששני הצדדים הקפידו לשדר לנו עד כמה הם לא מה שהיה, ובנט וביידן לא ישחזרו את יחסי נתניהו- אובמה, לשיאי מתיחות שכאלה? בשורות הבאות ננסה לעשות סדר ב-6 מוקדי מחלוקת מרכזיים שמובילים להתקררות בין ירושלים לוושינגטון.

הסכם הגרעין עם איראן

מבחינת ישראל, בראש סדר היום יש כמובן את המגעים שמנהלת ארצות הברית עם המשטר האיראני, במטרה לחזור להסכם הגרעין ממנו פרש הנשיא הקודם – דונלד טראמפ. בתחילה הקפיד בנט לשדר מסר כי למרות המחלוקת העזה בנושא, יקפיד לשמור על כבודו של הנשיא ביידן ולא לבקר בפומבי את מדיניות ארה"ב. "גם אם יש מחלוקות, נדון עליהם בחדרים הסגורים", היה המסר שיצא מהגורמים המדיניים בישראל.

ככל שהחל מועד השיחות בוינה להתקרב, בנט התקשה לעמוד במילה שנתן לביידן בפגישה הלבבית (כך לפחות תדרכו בלשכת בנט) בחדר התה שבסמוך ללשכה הנשיאותית. "ישראל מוטרדת מאוד מהנכונות להסיר את הסנקציות ולאפשר זרימה של מיליארדים לאיראן, בתמורה להגבלות לא מספקות בתחום הגרעין", אמר לפני שבוע בפתח ישיבת הממשלה.

בשיחה כמה ימים אחר כך עם מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן הטונים כבר עלו. בהודעה הרשמית נאמר כי איראן מבצעת "סחיטה גרעינית" כטקטיקת משא ומתן, וכי הדבר צריך להיענות בהפסקה מיידית של המו"מ ובצעדים קשים מצד המעצמות. בהודעה הלא רשמית הגרסה הייתה אף חריפה יותר. "מדובר בשיחה ארוכה וקשה", אמר גורם מדיני שציין כי בנט התנגד להסרת הסנקציות מאיראן, ובפרט למסגרת של הסכם חלקי, "שמשמעותו המעשית היא זרימה מאסיבית של כספים למשטר בטהרן".

באותו ערב הטונים כבר עלו לשיאים מוגזמים. גורמים מדיניים בישראל בחרו לתקוף אישית את מזכיר המדינה בלינקן וכינו אותו כ"שמאלני" ביותר בממשל האמריקאי וה"בעייתי" ביותר בקרב הבכירים המשרתים בממשל ביידן. לדברי הגורמים, תפיסותיו של בלינקן גורמים למתח ביחסים בין שתי המדינות והדיאלוג איתו "קשה".

שר בכיר בקבינט שהבין שמישהו פה מתחיל להגזים מיהר להרגיע ולתדרך: "בלינקן הוא בנו של ניצול שואה, אחד מחבריה הטובים של ישראל בארה״ב ובזירה הבינלאומית כולה, והדיאלוג שלנו איתו הוא טוב, מתמשך, פורה וחם".

אולי בניסיון להציל במעט את היחסים שבדרך לשרטון, ראש המוסד דוד ברנע המריא לוושינגטון ובהמשך השבוע גם שר הביטחון בני גנץ יעשה את הדרך לארצות הברית. השניים כנראה לא ישנו את עמדתם ולא יצליחו לשכנע את האמריקאים, אבל אולי ב-4 עיניים הצדדים יצליחו להסכים שלא להסכים, בלי לתדרך אחד נגד השני.

בינתיים, שגריר ארה"ב בישראל הטרי, תומאס ריצ׳ארד ניידס, שרק בתחילת השבוע הגיש את כתב האמנה לנשיא הרצוג, כבר הספיק להיפגש עם ראש הממשלה נפתלי בנט וכבר נערך להיכנס לקלחת המדינית האזורית.

הקונסוליה בירושלים

אם מדברים על ניידס, אז מה שיעסיק אותו לא פחות הוא הסירוב הישראלי הנחרץ לדרישה האמריקאית להקים קונסוליה בירושלים בירת ישראל שתשרת את האוכלוסייה הפלסטינית ותבטל דה-פקטו את ההכרה ההיסטורית של טראמפ בבירה הישראלית.

"לא על הכל אנו מסכימים עם האמריקאים", אמר בנט לכתבת CNN שנכחה במסיבת העיתונאים אחרי העברת התקציב. "אין מקום לקונסוליה אמריקאית שמשרתת את הפלסטינים בירושלים. אנחנו מביעים את עמדתנו בעקביות, בשקט, בלי דרמה, ואני מקווה שהיא תובן. ירושלים היא בירתה של מדינת ישראל בלבד".

שר החוץ יאיר לפיד הוסיף כי "אם האמריקאים רוצים לפתוח קונסוליה ברמאללה, אין לנו בעיה עם זה", אמר והוסיף כי "הריבונות בירושלים היא של מדינה אחת – מדינת ישראל". לפי לפיד, "זה לא עניין של פוליטיקה – זו התנגדות עקרונית של ישראל לפתיחת קונסוליה בירושלים. יש שגרירות אמריקאית".

מנגד, גם הנשיא ביידן אמר לבנט במהלך כי הוא לא מתכוון לנטוש את תוכניתו לפתוח מחדש את הקונסוליה האמריקנית בירושלים. ביידן הדגיש כי פתיחה מחדש של הקונסוליה היא הבטחת בחירות שהוא נתן והדגיש שבלינקן כבר אמר בקולו במהלך ביקורו בישראל בחודש מאי שהקונסוליה תיפתח מחדש.

בנייה ביו"ש

אם הזכרנו מקודם את השיחה המתוחה בין בנט לבלינקן, אז מבחינת ישראל נושא השיחה העיקרי היה איראן, בהודעה האמריקאית (שפורסמה שעות ארוכות אחרי השיחה) בחרו להתמקד בנושא אחר לגמרי. "יש להימנע מצעדים חד-צדדיים שיגבירו את המתיחות, כולל קידום בניה בהתנחלויות", אמר בליקן לבנט לפי ההודעה שפרסם דוברו. בלינקן ביקש מבנט במהלך השיחה לא לקדם את תכנית הבנייה החדשה בעטרות במזרח ירושלים.

בניסיון לחמוק מהפלונטר, גורמים מדיניים הבהירו לממשל האמריקאי כי מדובר בתהליך ממושך ורק בעוד שנה ההחלטה תגיע להכרעה של הדרג המדיני. גורם מדיני בכיר אמר בעניין התוכנית: "האמריקנים שאלו אותנו והסברנו שזו הטרלה, ומדיניות ממשלת ישראל לא נקבעת בוועדה מקומית שפרוש וגפני שולטים בה. אמרנו לאמריקאים שזו הטרלה של חבורת נתניהו".

גם השגריר ניידס הקדים את טקס הגשת כתב האמנה לנשיא ביום בכדי להימנע מקיומה במקביל לישיבה בוועדה המחוזית לתכנון ובניה. אבל זה רק הקדימון למה שצפוי לקרות כאן כשהממשלה, או לפחות האגף הימני בה, ינסו לקדם עוד בנייה בירושלים וביהודה ושומרון.

המלחמה בטרור הפלסטיני

סערה זוטא פרצה בין מחלקת המדינה בוושינגטון למשרד הביטחון בקריה, כששר הביטחון בני גנץ חתם על צו המכריז על שישה ארגונים של "החזית העממית לשחרור פלסטין" ביהודה ושומרון, כארגוני טרור.

מי שהופתע מההחלטה הוא דובר מחלקת המדינה, נד פרייס, שנשאל על כך במהלך התדרוך היומי לתקשורת. "אנו נפנה לשותפים שלנו בישראל לקבלת הסברים על הבסיס לסיווג ארגוני החברה האזרחית כארגוני טרור", השיב מבולבל.

בניסיון לסגור את הסיפור יצא שליח מיוחד של שב"כ ומשרד החוץ לוושינגטון כדי לקיים תדרוכים לבכירים בממשל ביידן ובקונגרס האמריקאי לגבי החומר המודיעיני שמקשר בין הארגונים הבלתי ממשלתיים הפלסטינים לבין ארגון החזית העממית, ושעל בסיסו החליטה ישראל להכריז עליהם כארגוני טרור.

חברת NSO

קבוצת אן. אס. או. טכנולוגיות בע"מ היא חברה ישראלית העוסקת בפיתוח תוכנות ללוחמת סייבר ולריגול דיגיטלי. המוצר העיקרי אותו מפתחת ומשווקת החברה היא תוכנת הריגול פגסוס, אשר נחשבת מיוחדת ביכולתה הגבוהה להצליח לחדור למכשיר האלקטרוני, וכן ביכולתה לפעול תוך שהיא ממשיכה להסוות את עצמה.

לאור שורת פרסומים שליליים על החברה, הכניסה ארצות הברית את החברה לרשימת הגופים שפועלים בניגוד לאינטרס הלאומי של ארצות הברית, לצד החברה הישראלית קנדירו ושתי חברות נוספות. הן נוספו לרשימה בשל ראיות לכך שהן פיתחו וסיפקו תוכנות ריגול לממשלות זרות.

השבוע גם נחשף שטלפונים של עובדי מחלקת המדינה בארצות הברית נפרצו על ידי תוכנה של NSO. לא נראה שהממשל יעבור על כך בשתיקה

סין

מבחינת ישראל זה אולי בתחתית סדר העדיפויות, אבל בארצות הברית רואים בכך איום אסטרטגי. כפי שהחרבנו כבר בכתבה נפרדת בנושא בעבר, בממשל האמריקאי לא מרוצים מההשתלטות ההולכת וגוברת של סין על שירותים טכנולוגים ברחבי העולם.

בישראל לא רוצים על לוותר על היחסים הכלכליים על הפוריים עם המדינה בת אוכלוסייה של 1.4 מיליארד בני אדם, אך לא יכולים להגיד לא לידידתה הטובה בעולם. בינתיים מושכים בישראל זמן, מתחמקים מלאפשר לסינים לזכות במכרזים אסטרטגיים ומקווים שהקץ יידחה ככל הניתן.