ארבעים מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים הגישו עתירה לבג"ץ נגד החלטת משרד החינוך לבטל את ההעברה התקציבית בסך ארבעים וחמישה מיליון שקלים למוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים כהמשך להחלטת הממשלה על ביטול "חוק נהרי" שחייב רשויות מקומיות לתמוך במוסדות אלו.
קרא עוד:
[postim]
בעתירה נטען כי ההחלטה של פקידי משרד החינוך על הקיצוץ נעשתה בחוסר סמכות ובניגוד לדין והקיצוץ עלול להוביל לקריסת מוסדות חינוך אלו גם באזורים בהם אין מסגרות חינוכיות חלופיות לתלמידי אותם מוסדות.
חוק נהרי
הורתו ולידתו של החוק באה בעקבות תוהו ובוהו ששרר ברשויות המקומיות בכל הקשור לתקצוב המוכר שאינו רשמי. ראשי רשויות תקצבו את המוכר שאינו רשמי ככל העולה על רוחם, למרות שלא מדובר בתקציב מדינה, אלא מדובר בהכנסות של הרשויות ממיסים של תושבי היישוב.
בעקבות עתירה שהוגשה לבית משפט לעניינים מנהליים בתל אביב הורה משרד המשפטים להקפיא את התקציבים לרשויות. הרשות הגדולה שחטפה את המכה הראשונה הייתה ירושלים שהפסיקה באופן מיידי לתת לבתי הספר את השירותים הבסיסיים, להורי התלמידים זכורה התקופה של ההזנחה הנקיונית בבתי הספר.
בעקבות המצב הסבוך, קידם ח"כ משולם נהרי הצעת חוק ממשלתית שהסדירה את התקצוב ועשתה סדר ושוויון בין כל ילדי היישוב. על פי לשון החוק הרשות המקומית חייבת לתקצב את כל ילדי המוכר שאינו רשמי כמו ילדי החינוך הרשמי, אך בשיעור שונה.
המסגרת הבסיסית של חוק לימוד חובה, קובעת כי חובה על הרשות המקומית להשלים את התקציב של שירותי העזר, שירותי המעטפת, כשהמדינה מתקצבת בממוצע ב-87%, להשלים אותם ל-100%. עד התיקון לחוק הזה, הידוע בכינויו חוק נהרי, רשות מקומית לא הייתה מחויבת לתקצב את המוסדות המוכרים שאינם רשמיים. התיקון שאותו חוקק חבר הכנסת נהרי קבע שהרשות המקומית תשתתף בתקציב המוסדות של החינוך שאינם רשמיים כמו שהיא משתתפת ברשמיים, שהוא מוכפל בפקטור התקצוב של המדינה, 75% או 65%, לפי העניין. יש להבדיל בין מוסדות הפטור, שאינם נמצאים כלל בתוך ההסדר, ובין החינוך המוכר שאינו רשמי, ובכלל זה רשתות החינוך אשר התיקון נוגע אליהם.
כאמור, מוסדות החינוך עתרו לבג"ץ נגד החלטת משרד החינוך לעכב את כספי ההעברה
