אלמונים ריססו כתובות גרפיטי על בית הכנסת העתיק שבשמורת הטבע מירון ובחורבת שמע שמדרום למירון. על הקירות נכתב באותיות גדולות, חלקן צבעוניות, "נ נח נחמ נחמן מירושלים".
אתמול בבוקר (יום ד') סיירה קבוצת מטיילים באזור בית הכנסת העתיק, ולפתע נדהמו לגלות כתובות גרפיטי בולטות בחזית בית הכנסת. הם עדכנו את פקחי רשות העתיקות, אשר מיהרו להגיע לשטח. מאוחר יותר נתגלה נזק נוסף באתר סמוך: פקחי רשות הטבע והגנים מצאו כתובת נוספת בנוסח דומה, בחורבת שמע שמדרום למירון.
קרא עוד:
[postim]
רק בשנה האחרונה השקיע מנהל השימור של רשות העתיקות מאמצים רבים בשימור ושיקום בית הכנסת העתיק במירון, במימון פרויקט 'ציוני דרך' של משרד ראש הממשלה. במהלך עבודות השימור חוזקו המבנה, קירותיו והמגדל הצמוד אליו. כתובות גרפיטי שרוססו במקום הוסרו מקירות וממזוזות המבנה, וצמחיית בר שהחלישה את שלמותו וחסמו מעברים, טופלה.
בית הכנסת לאחר פעולות השיקום (צילום: מנהל שימור ברשות העתיקות)
"מוזר שמרססי הכתובת חושבים שהמעשה מכבד את שמו של הרבי מברסלב זצ"ל"
אורי ברגר, ארכיאולוג נפת גליל עליון מזרחי ברשות העתיקות, אומר כי הלב כואב על השחתת המבנה העתיק מיד לאחר ששומר, "המטורפים הוונדליסטים פוגעים במורשת היהודית ששייכת לכולנו. מוזר שמרססי הכתובת חושבים שהמעשה מכבד את שמו של הרבי מברסלב זצ"ל".
את היישוב מירון המוכר לכל יהודי כמקום מנוחתו של התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, יש המזהים עם 'מרום' התנ"כי, ואת המעיין השופע לרגליו עם 'מי מרום' המוזכר במלחמת יהושע נגד מלכי כנען. בתקופת הבית השני נוסד שם ישוב יהודי, אשר היה מרכז ליצירת שמן זית, לצד גוש חלב ותקוע הגלילית. לאחר חורבן הבית השני התגורר במקום רבי שמעון בר יוחאי, אשר אל ציונו וציון בנו רבי אלעזר, עולים כמיליון מתפללים בשנה – חלק גדול מהם בל"ג בעומר.
בחורבת שמע קיימים שרידי יישוב יהודי מימי המשנה והתלמוד ובו בית כנסת גלילי מפואר, אשר לו שני שלבי בנייה ושימוש שונים, ככל הנראה מהתקופה הביזנטית. מסורות שונות קושרות את האתר עם התנא שמאי הזקן עליו השלום.
ההשחתה (צילום: אורי ברגר, באדיבות רשות העתיקות)
בתמונה אין רואים כל שלט המסביר-המתריע שהוא אתר עתיק ואסור לפגוע בו. אולי קיים כזה שלט, אך בכל התמונות אינו נראה (היה מתאים שהקובלים על הוואנדאליזם ועל החורבן שהללו המיטו על המקום, יעשו זאת לנוכח הצגת השלט המתריע על כך. כך לפחות הללו מעידים על-עצמם שאינם יודעים קרוא [וכתוב. או אולי יודעים הם קשקש]).