בעקבות המאמר שפורסם כאן בשבוע שעבר ובו ליקוט של עצות להצלחה, הגיעו תגובות רבות ומגוונות, שאת חלקן הייתי רוצה לפרסם כאן, בשל חשיבותן.
1.
נתחיל דווקא בביקורת: "בדרך כלל אני נהנה ממאמריך אלא שהפעם המאמר ציער אותי", פתח אחד הקוראים את מכתבו.
"עיקר האדם בעולמו הוא לא להיות מצליחן אלא לעשות את המוטל עליו. לצערנו בדורנו חדר גם לבניינים רוחניים המושג של מצליחנות מהעולם החיצוני".
"…כבר מגיל קטן רוצים שהילד יהיה הכי טוב בחיידר, שיוכל להגיע לישיבה שנחשבת מעולה כדי שיוכל להשיג אח"כ שידוך טוב עם סידור מוצלח… ללמוד טוב בכולל כדי להיות ראש ישיבה הכי טובה… שיהיו בה תלמידים מוכשרים מהחיידרים הכי טובים וכו' וקצת מזניחים את המטרה האמיתית מדוע צריך להיות תלמיד טוב ואברך טוב ומרביץ תורה… אסור שיווצר רושם מוטעה שהעיקר להיחשב איש מצליח וראוי להיות סובלני, שמח בחלקו, יציב ואיש שלום, כאמצעי כדי להיות מצליחן…".
2.
אני חותם על כל מילה מהטקסט הזה, והיה חשוב לי להציגו כאן כדי להבהיר את הדברים. אך מי שקרא היטב את הטור הקודם, יכול היה לקרוא את ההדגשה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי המאמר מדבר על הצלחה ולא על מצליחנות. זאת ועוד: כתבתי כי חלק מההצלחה היא לא לשאוף להיות מצליחן. כמו כן קראתי להתמקד במטרה האמיתית "להיות טוב" ולא ב"להיות מצליח". הנה הציטוט:
צריך להיות בעל שאיפות, אך יש להיזהר משאפתנות יתר הגורמת לזלזול במה שאתה עושה הרגע לטובת תפקיד או משרה שאתה נושא עיניך אליה. מותר למורה לרצות להפוך למנהל, אך אם בליבו ישנא את ההוראה הוא לא יהיה לא זה ולא זה. הנכון הוא לאהוב את התפקיד הנוכחי ולעשות אותו על הצד הטוב ביותר.
מהצד השני, יש בפירוש מקום לשאוף להצלחה. אחרת לא היינו מאחלים זה לזה או לעצמנו "בהצלחה". אלא שההגדרה "הצלחה" חייבת להיות המיטב שלך. ולא הציפיה או האופנה החברתית.
3.
קורא אחר, אברך שביקש לשמור על עילום שמו, כתב על נתינה כערך בפני עצמו, שמוטל על כל אדם, אך יש לו נגיעה ישירה להצלחה.
ואכן, כתבתי פעם המנון לקייטנת "עזר מציון" תחת השם "לתת זה נחשב לקבל". מי שיודע להעניק מעצמו, להתחלק עם ולחשוב על זולתו, זה נותן לו נקודות זכות רבות. אפשר ללמוד זאת מעצם השורש נ.ת.ן הנקרא מצד לצד. כל נתינה חוזרת אליך. לא במיידי ואולי לא במוחשי, אך אין נתינה חוזרת ריקם. וכדי שלא יגערו בי שנתינה היא ערך בפני עצמו ולא במטרה להצליח, אניח כאן את הכתוב "עשר כדי שתתעשר". מעשר הוא אמנם ערך בפני עצמו, אך התורה רוצה לעודד אנשים לעשר, ואין בכך משום גריעותא.
אגב, נתינה אינה רק כסף. חיוך הוא נתינה, יחס ופרגון הם נתינה והארת פנים היא נתינה.
4.
המחנכת, הגב' א. כהן ביקשה להוסיף עוד סעיף והוא: "האמן בעצמך". ואף צירפה שני סיפורים הנוגדים זה את זה, ובכך מבליטים את המסר.
"לפני כמה שנים", כתבה, "השתתפתי בקורס במסגרת השתלמות בבית המורה. אחת המורות סיפרה על מורה שאמר לאחיה: 'ממך כבר לא יצא כלום', וסיפרה כי 'באמת מאותו הרגע אחי לא למד מאומה כל השנים'".
זה הסיפור הראשון (ובמאמר המוסגר, אזכיר שוב את סעיף 2. שעסק בחשיבה חיובית. ראוי לחנך את ילדינו ואת עצמנו שלא "להסתער" על פגיעה כלשהי כתירוץ מדוע לא להתאמץ, ולהתגבר על הפיתוי לומר "לקחו לי, אכלו לי, הרביצו לי").
הסיפור השני, מדגיש את הצד החיובי.
"לפני 13-14 שנים, בכנס מורות מכל הסמינרים נשא דברים הגאון הגדול רבי יהודה עדס שליט"א והוא סיפר סיפור שאירע לו בעצמו:
"כשהייתי ילד קטן אכלתי ארוחה כלשהי. בא אלי אחי המבוגר בכמה שנים ואמר לי: 'היי, לא בירכת', אמרתי לו: 'כן בירכתי', אמר לי אחי, 'תראה לי את הסידור ממנו בירכת', אז נתתי לו ספר ביד. התברר שהיה זה מחזור של יום כיפור…
"הלך אחי אל אבינו ואמר לו: 'יהודה אכל ולא בירך והוא אומר שכן בירך'. אבינו חשב דקה וענה לו: 'אם יהודה אמר שברך תאמין לו'".
"והמשיך הגר"י עדס: 'מאז לא קרה לי אפילו פעם אחת שלא בירכתי'".
שני הסיפורים, שיש להם השלכות חינוכיות רחבות, מדגישים את החשיבות של אמון בזולת, שמוביל לאמון של אדם בעצמו.
5.
"תכלית האדם שנדע שלא נדע" הרב משה מורגנשטרן חבר הנהלת "דגל התורה", חידש לי באותו נושא עצמו של "האמן בעצמך".
"זה חשוב להכיר בערך עצמך, במה אתה טוב, אבל לא פחות חשוב מזה זה להכיר במה אתה פחות טוב. מי שלא יודע במה הוא טוב או שחושב שהוא טוב בהכל, יבזבז חלק ניכר מהחיים שלו במקומות בהם הוא פחות טוב ולא יצליח. אגב זה נכון גם לגבי התפתחות העולם כולו. אם כל אחד יעסוק במה שהוא טוב, זה ימקסם את התפוקה וההצלחה".
אם ראית אדם שמצהיר עצמו כמומחה לכל תחומי הרפואה, עליך לחשוד שהוא שרלטן. הדברים נכונים לגבי יועצים, עורכי דין ובכל תחום שהוא. אדם שיודע במה הוא טוב ויתמקד בזה – יצליח. אדם שמנסה להצליח בדברים שהוא עצמו יודע שאינו טוב בהם – ינחל רק מפח נפש.
6.
בנוגע לסעיף שעסק בהימנעות מלדבר רע על הזולת, חשבתי שנכון יהיה להוסיף כלל ברזל שאני מאמין בו, הנוגע ללשון הרע. מדובר בכלל מוזר שאולי תתקשו לעכל אותו: "אל תשמעו לשון הרע על עצמכם".
כשאתה מדבר לשון הרע על האחר אתה מזיק לו (וכפי שהסברנו בעקיפין גם לעצמך), כשאתה ש ו מ ע לשון הרע על עצמך, אתה מזיק לעצמך בוודאות.
פשוט הימנעו מלשמוע דברים רעים שמדברים אודותכם מאחורי גבכם. בשום אופן, בשום תנאי ובשום צורה. אם מישהו רוצה לומר לכם ביקורת: בבקשה! שיאמר אותה בשם עצמו ובאופן גלוי. אפילו לא בתוספת "אני לא היחיד שחושב כך". למרות הדחף הטבעי והכמעט בלתי נשלט לשמוע מה אמרו עליכם – התגברו על הדחף הזה. הדברים הללו רק מזיקים לנפשכם, מחלישים אתכם ובדרך כלל גורמים לכם להגיב מתוך כעס עלבון ושנאה, והתגובה רק תרחיק אתכם מהחברה ואת החברה ממכם.
אני רוצה להצהיר, שאנשים שנמנעים במשך שנים לשמוע מה מרכלים עליהם (ומאידך אוהבים ושמחים לשמוע ביקורת גלויה והגונה), הם אנשים חזקים יותר, עוצמתיים יותר, רגועים יותר נפשית ובהכרח מצליחים יותר.
7.
מי שהפתיע אותי בעצם חשיפתו למאמר, הוא ד"ר יגאל פוריש, יועץ ארגוני ידוע. היתה לו הערה אחת שנגעה לפסקה "אל תחלוק על הבוס שלך". "אני דווקא נוהג לכוון מנהלים לקבל דעה אחרת, לא לגדל "יס-מנים".
"זה מה שאתה מייעץ למנהלים" אמרתי לו. "אבל אני ייעצתי לאנשים שיש להם מנהלים… אני מסכים איתך במאת האחוזים שמנהל שאינו מסוגל לקבל דעה שונה, יש בו חיסרון ניהולי, אבל להגיד לעובד שלו "אתה יכול לחלוק על הבוס שלך" זו תהיה עצה מאד רעה.
הוא הציע את הנוסחה הבאה: "במידה שהבוס שלך הוא אחד שמוכן לשמוע דעה שונה, אתה יכול להשמיע לו ואף לחלוק עליו, אך ברגע שהוא החליט – הוא הבוס. אל תנסה לערער על החלטתו".
8.
ונסיים שוב בדברי הביקורת החשובים שכתב הרב א.ב. שפתחו את המאמר. אל לנו להתבלבל בין הצלחה למצליחנות. בן שאיפה לשאפתנות. הראשונים הם ערכים חיוביים, השניים אין בהם ערך, ולעיתים הם בעלי ערך שלילי. לעיתים מה שנראה כהצלחה ציבורית הוא כישלון אישי ולהפך. כיהודים מאמינים אנו יודעים כי הצלחה, היא הגשמת רצון הבורא. בכל הנוגע למצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו.
בסופו של דבר העושר והכבוד נמוגים כלא היו ומה שנותר הם מעשיו של האדם והאישיות שלו. הם ההצלחה שלו. הם הכישלון שלו. "כי לא במותו ייקח הכל, לא ירד אחריו כבודו" (תהלים מ"ט י"ח).
טורו השבועי של הסופר והמחנך הרב חיים ולדר מתפרסם במוסף 'יתד השבוע' מבית 'יתד נאמן'
