ביום ראשון, 17 ביוני 2012, החליט השר כחלון, לאחר שנים של דיונים וועדות, לקבל את המלצת הצוות לבדיקת שם חלופי למונח פיגור שכלי ושינויו למונח- "אדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית". השר הסביר שעם כניסתו לתפקיד קיבל פניות מהורים רבים שביקשו להחליף את השם פיגור שכלי משום שמדובר בשם משפיל ושאינו מתאר את מצב ילדם.
באפריל השנה, מינה שר הרווחה צוות להצעת חלופות לשם חדש וכאמור, הבוקר קיבל החלטה על השינוי המבורך. השר הודה לחברי הועדה ולמנכ"ל המשרד ואמר " החשיבה המשותפת יצרה מונח נכון וראוי יותר, כחלק ממטרותינו במשרד הרווחה היא לחבר בין האוכלוסייה הכללית לאנשים עם מוגבלויות אין לי ספק שהיום נעשה צעד תודעתי חשוב לקידום מטרה זו" .
בנוסף הנחה השר את מנכ"ל המשרד, נחום איצקוביץ, להתקין את המונח החדש בחוקים וכמובן בכל המסמכים הרשמים של המשרד.
מנימוקי הצוות לבחירת השם :
א. היות כבוד האדם במרכז מחייב פנייה בנוסח: אדם עם … על מנת שיראו בו ראשית לכל 'אדם' במובן הפשוט, הבסיסי והמלא של המלה.
ב. התייחסות מקצועית והגנה על הזכויות מחייבת התייחסות ייחודית לכל לקות. אותו אדם נושא לקות המייחדת אותו משאר בני האדם, והמחייבת יחס ייחודי ו'שונה' מצד המדינה כלפיו בחקיקה ובמדיניות. ההבחנה הייחודית של "מוגבלות שכלית התפתחותית" תאפשר לספק את התמיכות המיוחדות להם כפי שהדבר נעשה כיום.
ג. הצורך להשתייכות לקהילה רחבה של אנשים מחייב מבט כולל – "אנשים עם מוגבלויות". חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות- 1998 מתייחס לכלל האנשים עם נכויות כאנשים עם מוגבלויות (כולל אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית). בתוכם יש מקום לתת ייחוד לכל לקות המציין את הלקות עצמה או את הצורך בתמיכה או \ומענה נדרשים כך שהאדם עם הפיגור השכלי יהיה שייך לקהילה רחבה יותר ובכך תימנע סטיגמה.
ד. יש לציין כי בתחילת הדיונים הציע ארגון אק"ים את השימוש במונח "לקות שכלית" ואילו חניכי אקים הציעו את השם "אנשים עם צרכים מיוחדים" . שם זה לא התקבל מאחר והוא מקיף את כלל האוכלוסיות עם המוגבלויות במדינת ישראל ואינו ייחודי לאוכלוסיית האנשים עם פיגור שכלי. ההצעה של שימוש במונח "לקות שכלית התפתחותית" לא התקבל מהנימוק כי המושג לקות לקוח מהמודל הרפואי הרואה את ההגבלה הפונקציונאלית של האדם הנובעת מליקוי פיסי, נפשי, שכלי או חושי של האדם עצמו. (לקות שמיעה היא אחוז הירידה בשמיעה של האדם) בעוד שמוגבלות הוגדרה באופן רחב יותר דווקא מנקודת המבט של החברה: עד כמה אותה לקות פוגעת ביכולתו של האדם לקחת חלק פעיל בחברה. כאן מעורבים החסמים החברתיים (עמדות שליליות) או היעדר נגישות (היעדר ציוד מתאים, כלים והתאמות להכלתו של האדם).
במובן זה יש לנתק את הקשר הישיר בין לקות למוגבלות. אדם יכול שתהיה לו לקות מסוימת (שמיעה) אך לא להיות מוגבל ולהפך. הגדרת התופעה כ"לקות שכלית" משאירה את הבעיה אצל האדם ואילו התייחסות כמוגבלות מרחיבה את היריעה ושואלת: מה בסביבה, בהתייחסות, בעזרים ועוד מגביל את אותו אדם, או אילו תמיכות אנחנו יכולים לתת על מנת לאפשר לו תפקוד ראוי בחברה.
ה. בשנת 2001 שינה ארגון הבריאות העולמי (WHO) את הגדרותיו וקבע כלי מחקרי חדיש ל"הגדרה בינלאומית של תפקוד, מוגבלות ובריאות" (International Classification of Functioning, Disability and Health – ICF).
הכלי הזה, מבוסס על ההנחה שמושג המוגבלות הוא רב ממדי וכי מוגבלות היא תוצר של מצב פיסי-בריאותי (למשל לקות שמיעה), מאפיינים אישיותיים ותפקודיים (למשל סגנון התמודדות) ומאפיינים סביבתיים (למשל, סטיגמות חברתיות, מדיניות תעסוקה או העדר מערכות הגברה במקומות ציבוריים).
החל משנת 2006 החלו בעולם בשינוי המונח פיגור שכלי בעקבות גיבוש האמנה הבינלאומית לשיווין אנשים עם מוגבלויות. באותה שנה כבר שינתה האגודה האמריקאנית לפיגור שכלי AAMR)) לאגודה האמריקאית למוגבלויות שכליות והתפתחותיות (AAIDD). ב 2009 מונתה בישראל ועדה ציבורית בראשות השופטת בדימוס סביונה רוט לוי . מסקנת הועדה הייתה לשנות את המונח לאדם עם פיגור שכלי אך ההצעה לא התקבלה. השנה, כאמור, מונה צוות בדיקה חדש שהמליץ על השם החדש.
