יומיים וחצי חלפו מאז רעש האדמה האדיר בעוצמתu שהחריד את נפאל ואת שכנותיה, ובמדינה הענייה והמוכה שורר כמעט תוהו ובוהו.
מניין ההרוגים הרשמי מטפס בקצב מהיר. ככל שמתקדמים מאמצי החילוץ כך נמצאות עוד ועוד גופות שנקברו מתחת להריסות הבתים ומפולות השלגים. נכון לערב זה, מדווחת ממשלת נפאל על כמעט 4,200 הרוגים, בנוסף לאלפי הפצועים ולאלפי נעדרים. להערכת מומחים, המספר הסופי צפוי לעמוד על כ-5,000 הרוגים ויותר, לאחר פינוי ההריסות וחילוץ הגופות באזורים הנידחים והמנותקים.
עיר הבירה קטמנדו, המרוחקת כ-80 קילומטרים ממוקד הרעש, היא מרכז האוכלוסייה הגדול ביותר שנפגע באסון. הרשויות במדינה מנסות לזרז את העברת ציוד הסיוע והאספקה הזורם מכל העולם לשדה התעופה הבינלאומי בקטמנדו, אל יותר ממיליון תושבי העיר, אולם אלפים רבים שנואשו מלהמתין לסיוע הבלתי מספק מנסים להימלט מהעיר אל קרוביהם בערים מרוחקות יותר.
"קטמנדו הרוסה לגמרי. הממשלה הורתה לאנשים לא לישון בבתיהם ורוב התושבים נאלצים לישון ברחוב. אין שם חשמל, אין מים ויש ריח חריף של מוות באוויר", סיפרה אחת מתושבות הבירה.
קרא עוד:
[postim]
הממשלה פנתה בקריאה לקהילה הבינלאומית לשלוח אספקה של מזון, תרופות, ציוד מכני לחילוץ בני אדם ושקים לגופות. "חדרי המתים מלאים לגמרי" אמר אחד הממונים בייאוש.
"בית חב"ד הפך לבית של כל הישראלים בקטמנדו"
בבית חב"ד בעיר ההרוסה למחצה, מתרכזים מאות ישראלים שנתקעו במדינה. "בלילות ישנים כאן מאות אנשים, שגם אוכלים ארוחות חמות. זה הפך בעצם להיות הבית הראשון שלהם כאן באזור", סיפרה שליחת חב"ד חני ליפשיץ.
ליפשיץ מספרת כי בית חב"ד מסייע למאמצים הכבירים לאתר את המטיילים הישראלים הנמצאים באזורים המנותקים מהתקשורת ועדיין לא הצליחו ליצור קשר עם בני משפחותיהם בארץ. "דרך פרויקט הלוויינים שלנו אנחנו מנסים לאתר את כל האנשים שנמצאים בערים, לאט לאט נצליח למפות את כל השטח ולמצוא את כולם בעזרת ה'", מקווה ליפשיץ.
בעוד משלחות החילוץ של צה"ל, מד"א וארגוני ההצלה כבר נחתו בנפאל והחלו במשימות האיתור, הסיוע והחילוץ, מתברר כי 490 ישראלים כבר אותרו וכ-200 מתוכם נרשמו לטיסות חזרה לארץ. מספר הישראלים השוהים בנפאל שעדיין לא אותרו ירד לכ-50 בלבד, אולם ככל שחולפות השעות הדאגה לשלומם מתגברת.
שחר זכאי, תושב הוד השרון בן 24, אשר נתקע באזור לנגטנג אשר על גבול סין, מצפון לבירה קטמנדו, שלח הבוקר תשדורות מצוקה למשפחתו בארץ בעקבות מחסור חמור במזון. זכאי, השוהה בהרים בגובה של 3,500 מטרים, כתב כי בעקבות הוא וחבריו הותקפו על ידי האוכלוסייה המקומית כאשר ניסו להשיג להשיג אוכל.
השהות באזור האסון עדיין מסוכנת, מפני שכל העת מתרחשים רעשי משנה, כאשר החזק שבהם הגיע לעוצמה של 5.9 דרגות בסולם ריכטר והורגש היטב באזורים נרחבים במדינה.
