'חשבון נפש' מבקש לעשות העיתונאי ארי שביט, בעקבות האירועים בסוריה. שביט מעיד על עצמו, כי תמך בעבר בחתימת הסכם שלום עם הנשיא הסורי אסד, הן מול אסד האב בימי אהוד ברק, והן מול אסד הבן בימי אהוד אולמרט. הדיונים שהתקיימו מאחורי הקלעים באותם ימים, התקדמו אל עבר הסכם שבסופו אמור היה רמת הגולן לעבור לשליטה סורית מלאה. הוויכוח התמקד על שטחים בודדים בלבד, כאשר הסורים תובעים לשבת על שפת הכינרת המזרחית, ומערכת הביטחון הישראלית מסרבת לכך. רק פרטים בודדים הפרידו בין חתימת הסכם בין ישראל לסוריה, והעברת הגולן לשליטת משפחת אסד.
כותב שביט: "אני מוכרח להודות, שאם השקפת העולם שבה האמנתי היתה מיושמת, גדודים של הג'יהאד העולמי היו חונים היום ליד עין גב, ומחנות של אל קאעידה היו שוכנים על שפת הכנרת. צפון ישראל ומקורות המים של ישראל היו גובלים בקיץ הזה בישות איסלמית חמושה וקיצונית ובלתי ניתנת לשליטה… מאז הייתי לאדם בוגר, האמנתי בשלום עם סוריה. הנחות היסוד של האמונה שלי נראו רציונליות ומוצקות. שלום עם סוריה ימנע מלחמה נוראה בצפון ויפרק את מערך הכוחות הצפוני המאיים על מדינת ישראל. שלום עם סוריה יבודד את איראן וינחית עליה מהלומה אסטרטגית מרסנת. שלום עם סוריה יהיה עמיד כמו השלום עם מצרים ויקיף את ישראל בטבעת של הסדרים מדיניים מייצבים. שלום עם סוריה יחזק את הכוחות השפויים בעולם הערבי ויגבש מערכת אזורית מתונה, שתביא גם את הפלשתינאים לפשרה".
אבל מה קרה מאז? כותב שביט: "והנה הפוך. בדיוק הפוך. אם היה שלום בשנות האלפיים, היום כבר היתה שפיכות דמים. אם היינו הולכים להסכם שלום עם אסד לפני עשור, היינו מתעוררים השנה עם הג'יהאד. אם היינו מוותרים על קצרין ועל שניר, היינו מקבלים טרור בדן ובדפנה. חומרים שונים ומשונים היו מוזרמים אל תוך מקורות הירדן. תקריות אש תכופות היו פורצות בתלֿקציר ובהאון. הרמה הסורית היתה נהפכת לחור שחור המסוכן לאין ערוך מהחור השחור של מדבר סיני. רעיון השלום שהיה נכון לזמנו ונכון לשיטתו, היה נהפך למציאות סיוטית שהיינו מתקשים לעמוד בה… השלום שבו האמנתי ועליו המלצתי, היה נהפך למלחמה רבתי…"
נדיר למצוא עיתונאי החוזר מדבריו. המוכן לכתוב מאמר בו הוא עורך חשבון נפש. מעטים העיתונאים המוכנים להודות, כי תמיכתם הנלהבת בנסיגה חדֿצדדית מגוש קטיף והעברת כל השטח לידי הפלשתינאים ללא תמורה, היתה צעד שגוי, שקירב את ארגוני הטרור אל עומקה של מדינת ישראל.
הסכם השלום עם מצרים, גם אם היום הוא נראה מאויים במקצת, החזיק מעמד 35 שנה, וגם היום, כאשר המשטר התחלף וארגוני טרור מצויים במרחבי מדבר סיני, עדיין מחוייב השלטון המצרי להסכם השלום, והוא יודע כי הפרתו תגרור סנקציות אמריקאיות קשות. וכפי שבשעתו הסכימו מרנן ורבנן גדולי ישראל עם הסכם זה. הסכמים עם שליטים מפוקפקים או אם מדינות טרור, עלולים להיות חסרי אחריות ולהכניס את האזור כולו למצב סכנה. ויש לבחון את מכלול ההבטים לאשורם, תוך תפילה שיבואו להחלטה נכונה, ולב מלכים ושרים ביד ד'.
