החברותא שלך בדף היומי • סוכה דף לו • ליום ג' פרשת צו

דף ל"ו ע"א

אתרוג שניקב וחסר כל שהוא – פסול, ניקב נקב מפולש וכן נקב רחב כאיסר אע"פ שאינו מפולש – פסול אפילו לא חסר כלום.

אתרוג שנולדו בה סימנים שהבהמה נטרפת בהם, כגון אתרוג שנימוח וחדרי הזרע קיימים – ספק בגמרא האם כשר, כדין שריאה שהבשר שבתוך הקרום נימוח ונעשה כמים שאם הסימפונות קיימים כשרה, או שמא דווקא בבהמה כשרה משום שאין האויר שולט בה ומבריאה.

אתרוג תפוח ונפוח פסול, תפוח – י"א שתפח מחמת שנפלו עליו גשמים אחר שנתלש, וי"א שנרקב, סרח – י"א שנרקב, וי"א שריחו רע מחמת תולעים שאכלוהו.

אתרוג הכושי: הגדל בארץ כוש – לאביי כשר, לרבא – לבני כוש ולבני בבל הקרובים אליהם כשר, לבני ארץ ישראל הרחוקים פסול. גדל בשאר ארצות – פסול.

אתרוג הכבוש בחומץ או חרדל, השלוק (–מבושל ביותר), לבן, מנומר, עגול ככדור – פסול, וי"א אף שנים דבוקים יחד.

אתרוג הבוסר לענין מעשרות – לחכמים חייב, שכל שתחילתו וסופו אוכל – אתרוגים ותפוחים – חייב במעשרות בין גדול בין קטן אף שבדרך כלל ממתינים שיהא גדול (כל שראוי לאכילה), וכל שאין תחילתו אוכל אינו חייב עד שיעשה אוכל. לרבי שמעון פטור, והטעם – לרבה, שאין עליו שם פרי. לאביי, שנאמר 'עשר תעשר את כל תבואת זרעך' שאינו חייב אלא פרי העשוי לזריעה ומצמיח, והאתרוג קודם שגדל כל צרכו (אף שראוי לאכילה) אינו מצמיח (אבל בתפוחים לא פליג, כיון שמצמיחים גם בקטנם).

אתרוג הבוסר (שקטן כפול הלבן) – לחכמים כשר, ולרבי עקיבא פסול, וטעמו – לרבה, משום שכל שלא נגמר בישולו לאו שם אתרוג עליו, וכדעת רבי שמעון הפוטרו ממעשר מטעם זה. לאביי – משום חסרון הדר, ולענין מעשרות אפשר שסובר כרבנן שמחייבים. ורבי שמעון יכול לסבור כחכמים שכשר, ורק לענין מעשרות פטרו מטעם הנ"ל.

דף ל"ו ע"ב

גידלו בדפוס ועשאו כבריה אחרת – פסול, שאינו דומה לאתרוג כלל, אבל כברייתו כשר אפילו גידלו דפים דפים דהוא נמי כברייתו.

אתרוג שניקבוהו עכברים – ללישנא קמא דרב פסול כל ז' ימי החג, דמאיס ואין זה הדר, ללישנא בתרא כשר אין בזה חסרון הדר, ורק ביום א' פסול משום לקיחה תמה.

רבי חנינא אכל מקצת מן האתרוג ויצא בו ידי חובתו בשאר ימי החג, דלא בעינן שיהא שלם אלא ביום הראשון.

כדרך שחולקים רבי מאיר ורבי יהודה בשיעור אתרוג הקטן כך חולקים בשיעור היתר טלטול ג' אבנים מקורזלות בשבת בבית הכסא – לר"מ כאגוז לר"י כביצה.

מעשה ברבי עקיבא שבא לבית הכנסת ואתרוגו על כתיפו, ורבי יהודה הוכיח ממעשה זה שאף אתרוג הגדול ביותר כשר, ורבי יוסי הוכיח להיפך – ממה שאמרו לו חביריו לרבי עקיבא – אין זה הדר.

אגודת הלולב – לרבי יהודה אינה אלא במינו, שסובר לולב צריך אגד ואף האגד מן המצוה, ואם יקח מין אחר עובר ב'בל תוסיף', לר"מ אוגדו אפילו בחבל, ואנשי ירושלים היו אוגדים אותו בחוטי זהב, ולסוברים לולב צריך אגד היו אוגדים אותו מלמטה במינו.

סיב הגדל סביב הדקל ועיקר הדקל – אוגדים בהם הלולב גם לרבי יהודה, שמין הלולב הם.

צפו בשיעור באידיש

צפו בשיעור בעברית

להצטרפות לקבלת סיכום, שלחו הודעה לכתובת [email protected] והצטרפו לאלפי מנויים מסביב לעולם שהתרגלו ללמוד את הדף ו…גם לזכור אותו!