הרב חיים אטיאס – הלכות ביקור חולים
"ויאמר ליוסף הנה אביך חולה"
בגמ' (סוטה): נאמר, אחרי ה' אלוהיכם תלכו, וכי אפשר לאדם ללכת אחר השכינה? אלא הלך אחר מידותיו, מה הוא מלביש ערומים אף אתה הלבש ערומים, מה הוא ביקר חולים שנאמר וירא ה' אליו באלוני ממרא (כשבא לבקר את אברהם אבינו לאחר מילתו) אף אתה בקר חולים וכו'. וכתב הטור 'מצוה גדולה היא לבקר את החולה, שמתוך כך יבקש עליו רחמים ונמצא כאילו מחיה אותו'.
ונחלקו הראשונים אם מצוה זו היא מן התורה, או מדברי חכמים. הרמב"ם כתב 'מצות עשה של דבריהם (חכמים) לבקר חולים ולנחם אבלים וכו' ואע"פ שכל מצות אלו מדבריהם, הרי הם בכלל 'ואהבת לרעך כמוך'. ודעת רבינו יונה והרמב"ן שזו מצוה מן התורה.
את מי צריך לבקר?
החולה שבו נאמרה מצות ביקור חולים, הוא מי שחולה בכל גופו ונפל למשכב, ונצרך לעזרתם של אחרים כדי לעשות מלאכות פשוטות. אולם כשחולה באבר מסוים שאין צריך עזרה מן הזולת – אין הוא בכלל דין ביקור חולים (כ"כ מהר"ל בסיבת הדבר שהקב"ה ביקר את אברהם רק ביום השלישי למילתו ולא ביום הראשון, משום שביום הראשון אברהם היה רק חולה אבר ולא חולי כל הגוף).
גם חולה שאין בו סכנה יש מצוה לבקרו (שו"ת הרמ"א).
חולה אף שאינו בהכרה מקיימים בו מצות ביקור חולים (דרך שיחה).
חולה במחלת נפש – הרי הוא כחולה לענין ביקור חולים (רמב"ם).
חולה שמתבייש שבאים לבקרו מחמת מצבו הגופני שאינו נעים – אין מבקרים אותו, אלא ישאלו לו דרך דלת החיצונה במה הוא צריך לעזרה, וישמעו צערו, ויבקשו עליו רחמים (שו"ע).
מי שחלה במחלה המדבקת באופן שיש חשש לבוא לידי סכנה בביקורו, פסקו האחרונים שאין צריך לבקרו, אלא יעמדו מחוץ לדלתו וישאלו בשלומו, ויבקשו עליו רחמים.
מצות ביקור חולים נוהגת גם כשאיש מבקר אישה ולהיפך, ובלבד שיהיה בכללי הצניעות של ייחוד וכדו' (הגרש"ז אוירבעך, חזו"ע).
י"א שאדם ששונא לחברו לא ילך לבקרו כשנפל למשכב (רמ"א), וכתבו האחרונים שהדבר מותר כשמכוין לשם שמים, וכשאין חשש שיצטער החולה כשיראהו (חת"ס, חזו"ע). וכן יעץ בערוך השולחן שישלח שליח לחולה שהוא מעוניין לבוא לבקרו ולהתפלל עליו, ואם יתן לו רשות יכול לבקרו. (אולם בניחום אבלים יש לשונא להימנע מללכת לנחמו).
מבקרים חולי נכרים מפני דרכי שלום (חזו"ע).
גר צדק שאביו או אמו (הנכרים) נפלו למשכב, מצוה לבקרם ולהתפלל לרפואתם, הואיל והם הביאוהו לעולם הזה, וע"י כך זכה להיכנס תחת כנפי השכינה ולזכות בחיי נצח (חזו"ע).
דיני הביקור
מצות ביקור חולים אין לה שיעור, ואפילו גדול ילך לבקר את הקטן, ואפילו כמה פעמים ביום. וכל המוסיף הרי זה משובח, ובלבד שלא יטריח על החולה (שו"ע).
אע"פ שהחולה נמצא בבית חולים שיש שם רופאים ואחיות שמטפלים בו – מ"מ יש מצוה לבקרו ולעודדו ולבקש רחמים עליו, על פי מש"כ המאירי מדברי הגמ' שכל שביקורו ערב לחולה – הוא מיקל אחד משישים מחוליו.
חולה שנכנסו אביו ואמו או ת"ח לבקרו, מן הדין אינו חייב החולה לעמוד בפניהם, ואם רצה לכבדם ולעמוד בפניהם רשאי. ולא יאמרו לו 'שב', שנשמע מזה שישב בחוליו, אבל יאמרו לו תנוח, או אל תטרח וכדו' (שו"ע).
הישיבה אצל החולה
כשמגיע אל החולה יתעטף במלבושיו כמי שהולך אל בית הכנסת, מפני שהשכינה נמצאת אצל החולה (שו"ע).
הנכנס אל החולה יכנס בשמחה, כי ליבו ועיניו של החולה אל הנכנסים אליו (צוואת ר"א הגדול).
כשמבקר את החולה, לא ישב גבוה ממנו, מפני שהשכינה מראשותיו של החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. אולם לשבת באותו גובה של החולה כגון ששניהם על מיטה או כסא מותר (שו"ע, רמ"א). ובחולה קשה שנדרש לשבת גבוה ממנו ודאי שמותר (גשר החיים).
אמר ר' יהושע בן לוי, סח לי מלאך המוות כשתכנס לפני החולה לבקרו אל תשב לא למראשותיו ולא למרגלותיו, מפני שאני עומד מכאן ומכאן ומעיינו. וכתב בזוהר הק' שבאדם צדיק השכינה סובבת את כל גופו לבד מרגליו. ולכן כתב בערוך השולחן כשיבקר אדם צדיק ישב המבקר ליד רגליו.
וכשיבקר אדם בינוני לא ישב מאחורי ראשו מפני שהשכינה שם, ולא ליד רגליו מפני שמלאך המוות שם. וכשמבקר רשע גמור העיר הגר"י פישר שלכאורה צריך שיבקרנו בעמידה מפני שמלאך המוות סובב את כלו.
תפילה על החולה
יפה תפילת החולה עצמו יותר מתפילות אחרים (בראשית רבה).
המבקר את החולה יבקש עליו רחמים כשהוא עוד בביתו וליד מיטתו של החולה, מפני שהשכינה למעלה מראשותיו, וכל המבקר את החולה ולא ביקש עליו רחמים לא קיים מצות ביקור חולים (רמב"ן). וכשהוא מתפלל יכול להתפלל בכל לשון שירצה, מפני שהשכינה לפניו. ואם מתפלל עליו לא בפניו יתפלל בלשון הקודש (חזו"ע).
כתב בשו"ת תמים דעים שהמתפלל על החולה בדמעות, אין צריך שמלאכים יביאו תפילתו לפני המקום, שהרי שערי דמעה לא ננעלו, וכן אם מתפלל בכונה גדולה מתוך צרה תפילתו נשמעת אע"פ שהמלאכים לא מכירים לשונו.
כשמתפלל על החולה בפניו לא יזכיר את שמו כדי שלא יוכל השטן לקטרג, שאולי שמו הוא שגרם לחולי (חת"ס, חזו"ע). וכשמתפלל שלא בפני החולה צריך להזכיר שמו ושם אמו (מג"א).
כשמתפלל על אביו או רבו לא יוסיף תארים על שמם (כגון אבי מורי, או הרב הגאון וכדו'), משום שאין גבהות לפני המקום. וכן לא יקרא בשמותם לבד, אלא יאמר אבי פלוני או רבי פלוני. (חיד"א, יבי"א).
אם החולה בביתו, ישתדל המבקר בניקיון הבית ובכל עזרה וסיוע שהחולה צריך לו.
ביקור חולים בטלפון
עיקר מצות ביקור חולים הוא לעשות נחת רוח לחולה ולעודדו (רמב"ן), ולכן אם לא יכול ללכת אליו, יוכל לקיים המצוה ע"י שידרוש בטלפון בשלומו, או ע"י שליחת מכתב ומסירת דרישת שלום ע"י קרוביו (מנח"י, הגרש"ז אוירבעך, חזו"ע).
ולכן, ת"ח ששוקד על תלמודו יכול לקיים את המצוה ע"י שיחת טלפון (אם יש אחרים שידאגו לצרכי החולה). ואם הוא ת"ח מופלג שביקורו ישפיע ממש על מצב רוחו ובריאותו של החולה, כדאי שיקיים עת לעשות לה' הפרו תורתיך וילך לבקרו (חזו"ע).
להשאיר חולה לבדו
החולה והיולדת (תוך שבעה ימים ללידתה) צריכים שמירה מן המזיקים, ולכן אין להשאירם יחידים בבית, אלא תמיד יהא אצליהם אדם גדול או קטן בר דעת לשומרם. ובבית חולים וכדו' כיון שמצוין רופאים ואחיות ואנשים המבקרים – די בזה. וכן בבית, אין צריך שיהיו באותו חדר ממש של החולה, אלא מספיק שיש באותו בית.
להערות והארות ניתן לפנות כאן
הרב חננאל סהר – תפילת החולה
״ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה״
׳עד יעקב לא הוה חולשא אתא יעקב בעי רחמי והוה חולשא׳
ופירש״י: שיחלה האדם לפני מותו ויצוה לביתו (ב״מ פז.)
ויש להתבונן בעניין תפילה החולה שהנה מצינו סתירה:
לגבי ישמעאל כתיב ״וישמע אלוהים את קול הנער״ ורש״י שם מצטט מדרש רבה על אתר
׳מכאן שיפה תפילת החולה מתפילת אחרים עליו והיא קודמת להתקבל׳ (בראשית פכ״א י״ז)
[וכמו שצוין בחלק ההלכתי לעיל].
ואילו בברכות (ה:) רַבִּי יוֹחָנָן חֲלַשׁ. עָל לְגַבֵּיהּ רַבִּי חֲנִינָא. אֲמַר לֵיהּ: חֲבִיבִין עָלֶיךָ יִסּוּרִין?
אֲמַר לֵיהּ: לֹא הֵן וְלֹא שְׂכָרָן. אֲמַר לֵיהּ: הַב לִי יְדָךְ. יְהַב לֵיהּ יְדֵיהּ, וְאוֹקְמֵיהּ.
אַמַּאי, לוֹקִים רַבִּי יוֹחָנָן לְנַפְשֵׁיהּ? אָמְרִי: אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים.
משמע להדיא שתפילת אחרים עדיפה מתפילת עצמו.
ואם כן איזו תפילה היא העדיפה תפילת החולה על עצמו או תפילת אחרים עליו?!
(וכבר הקשו קושיא זו מפרשי התורה ומפרשי הש״ס ותירצו בכמה אנפי. עי״ש.)
והנה מצינו דרך חדשה לאדוננו המהר״ל (גור אריה על בראשית כ״א י״ז)
וז״ל : ״ובודאי דאין זה קושיא, דתפילה לא שייך ביה 'אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים', דהא תפילה היא והקב"ה מתיר אותו, אבל התם דאמר ליה 'הב לי ידך ואוקמיה', ופירוש התחזק עצמך ואז יגיע לך עזר אלקים שתהיה חזק, ובזה שייך 'אין חבוש מתיר עצמו', שאין האדם מתחזק עצמו, וצריך אחר לחזקו. אבל תפילה לא שייך זה, שהקב"ה שומע תפילתו ומחזקו:״
ובאמת זהו יסוד נפלא הטומן בחובו את כל עניין התפילה!
מהותה היא העמידה לפני רבון כל אשר בידו כל,
ומעתיר ומבקש ומתחטא, כבן לפני אביו, וכעבד לפני רבו,
ומאמין ובוטח שרוצה האל בו ובטובתו,
וישפיע עליו כפי ערכו וכפי הטוב הראוי לו
ואין זו כלל פעולת ׳עצמו׳, אלא מרכין ראשו כלפי אדון האדונים אשר ידו לא תקצר!
[ובנוסף למדנו דאין כל העיתים שווין לדבר זה,
ולפעמים נזקק האדם לסיוע חיצוני, שיתן לו ידו להתירו ממאסרו
ואף על ברכת הדיוט אמרו חז״ל שלא תהא קלה בעיניך.]
ובאם כלו כל הקיצין ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך,
כישמעאל בשעתו,כחזקיהו בחוליו, וכמנשה בעתירתו,
ישליך על ה׳ יהבו וידע נאמנה אשר אין אוהב ממנו להתירו מבית מאסרו.
וקרובה צדקתו לבוא וישועתו להגלות!
שבת שלום מנוחה ושמחה!
להערות והארות ניתן לפנות כאן
מדהימים אתם, כל שבוע מחכה לטור שלכם