לפני שלושה שבועות היתה פה מלחמה. הדרום הופגז במאות רקטות. יום לאחר מכן הגיעה הפסקת האש וביום שלמחרת היינו כבר בסיפור העיתונאי הבא.
זה לא סוד שבטירוף הישראלי סיפור עיתונאי מחזיק יומיים. טיסת אל על, שזכתה לכינוי "טיסת השבת", לא יורדת מהכותרות כבר שבוע וחצי, ולא מעט בגלל שהחברה סירבה להתנצל בפני נוסעים חרדים ששמם הושחר, שצוירו כאלימים למרות שמדובר בפייק ניוז מוחלט.
כמו כל השבוע האחרון של אל על, גם ההתנצלות, אם אפשר בכלל לקרוא לה ככה, ששחררה אתמול החברה היא מופע של חוסר אצילות וחוסר אלגנטיות. מופע ליהטוט במילים, התפתלות מורכבת של מסרים. אבל זה עניין שולי. עצם העובדה שאל על הוציאה אתמול הודעה אחרי אולטימטום ולחץ חרדי, כמוה כהודאה באמת. שבוע וחצי אחרי ההודעה וראיונות הסמנכ"לים על כך שהיתה אלימות בטיסה והם יגישו תלונה במשטרה נגד המתפרעים, מגיעה ההודעה הרשמית, מסורבלת, מתפתלת, אבל מודה – לא היתה אלימות בטיסה.
כל מי שהיה על הטיסה הזו וראה את ההתנהגות החרדית המופתית בשעת לחץ, את ההתנהלות המסורבלת והבעייתית בלשון המעטה של אל על, לא היה יכול לעבור בשקט על הכותרות ממוצ"ש על "אגרופים לדיילות ופריצה לתא הטייס". זה היה מרתיח דם. מקומם. אי אפשר היה לשתוק על זה, עד התיקון המיוחל שהגיע אתמול.
יש כל כך הרבה מה ללמוד מפרשת טיסת אל על. קורסים שלמים בתקשורת ומשברים תקשורתיים, סדנאות על קבלת החלטות, הרצאות שלמות על סטיגמות וסטריאוטיפים בחברה הישראלית. אני אקח איתי שתי מסקנות עיקריות: צריך להילחם, ואפשר לשנות. והמסקנה הברורה מאליה – האמת חשובה מהכל, והאמת מנצחת.
הטור של יהודה שלזינר, כתב 'ישראל היום' שהיה על 'טיסת השבת' וחשף את האמת בפרשה. פורסם הבוקר בעיתון ישראל היום.
