תושב פסגת זאב שב מחופשה משפחתית וגילה כי הרכב שהחנה סמוך לביתו שברחוב מאיר יושע נעלם. בעל הרכב מיהר להגיש תלונה במשטרה על גניבת רכבו אך לאחר מספר ימים קיבל הודעה מהמשטרה כי רכבו נגרט על ידי עיריית ירושלים.
בעל הרכב דרש מהעירייה פיצוי על הנזקים שנגרמו לו והגיש תביעה לבית משפט השלום בירושלים. לטענתו, הרכב היה במצב מכני תקין וטופל במוסך מורשה עוד טען כי לאחרונה הוחלפו צמיגי הרכב והותקנה בו מערכת שמע. הוא דרש פיצוי מהעירייה לנזקים שנגרמו לו – מערכת רמקולים בשווי של 1,500 שקל, שני זוגות משקפיים בשווי כולל של 1,200 שקל, מנשא לתינוק בשווי של 750 שקל וביגוד בשווי של 2,000 שקל.
לטענתו, רכבו חנה כחוק סמוך לביתו, העירייה תלתה על שמשת הרכב מדבקה בה הורתה לו להזיז את הרכב מהמקום. הוא הזיז את הרכב לרחוב סמוך ומשם נלקח הרכב לגריטה. התובע טען כי לא היה בסיס חוקי לגריטת הרכב, ובעיריית ירושלים אמרו כי זכותה וחובתה לסלק מפגעים מהמרחב הציבורי.
בית המשפט קיבל את התביעה וכתב: "ההתראות שהודבקו על שמשת חלון הרכב הבהירו כי יש לפעול ל'סילוק הגרוטאה'. לא נאמר באיזו דרך יש לעשות כן. התובעים, כאשר ראו את ההתראה, הזיזו את הרכב למקום חניה אחר בסמוך".
עוד ציין בית המשפט כי "ההתראה אינה ברורה מספיק ואינה מציינת כי הואיל ומדובר ברכב המוגדר גרוטאה יש לפנותו מהמרחב הציבורי וממקומות החניה הציבוריים. מצאתי שהנתבעת פעלה במקרה הנדון שלא כדין, עת גרטה את רכב התובעים, וזאת בלי ליתן כל התראה לגבי גריטה זו".
