כ-2170 שנה עומד העם היהודי ומדליק חנוכייה שמונה ימים, זכר לאותו הנס, אף על פי שמאתיים שנה לאחר מכן חרב בית המקדש השני ולא הייתה מנורה ולא הייתה מלכות.
אמנם עם ישראל הפסיד בקרב ההוא, אך ניצח במערכה. מערכה על מהות העם היהודי, מערכה על תרבות התורה מול התרבות ההלניסטית היוונית.
חג החנוכה מסמל את חנוכת המזבח שאף הוא היה אירוע נקודתי, בזמן מסוים. אך לא!
חנוכת המזבח, חנוכה מלשון חינוך, התחלה, וזהו מהות החינוך – על פי דרכו של הנער כדי שגם בזקנותו לא יסור ממנה. לחנך פירושו להשתית ערכים שיישארו לאורך זמן.
תרבות יון מול תרבות ישראל
יון הייתה התרבות השלטת בעולם באותה תקופה, הפילוסופיה היוונית עסקה בפיתוח החשיבה ובעליונות השכל – התבונה, ולא הכירה במציאות של כח רוחני הפועל בעולם. התרבות היונית בעקבות הפילוסופים (בעיקר אריסטו) קידשה את עליונות הטבע וכפרה במציאות של כח רוחני המנהיג את העולם. בהתאם לכך פיתחו היוונים את תרבות היופי, תרבות הספורט, תרבות הכח, והונח היסוד למחקר המדעי של טבע (מתמטיקה, פיזיקה וכו').
לעומתם העם היהודי ראה, הכיר וידע כי קיים כח רוחני המנהיג את העולם, מעורב ומשגיח על הנעשה בעולם, תובע מהאנושות כללי התנהגות (שבע מצוות בני נח) וכורת ברית מיוחדת עם העם היהודי (מתן תורה). עולם הרוח העומד מאחורי עולם החומר הוא הדבר האמיתי, המשמעותי.
התרבות היהודית הינה סתירה מוחלטת לתרבות יוון, מלחמת היוונים הייתה למעשה מלחמה נגד קיומה של תרבות ישראל – תורת ישראל, שזוהי מלחמה על הרוחניות.
שבת – שנועדה להזכיר את בריאת העולם על ידי הקב"ה.
ברית מילה – קידוש החומר ושעבודו לבורא עולם, למימד הרוחני שבבריאה.
קידוש החודש – סמכות חכמי ישראל כשליטה על הטבע.
לימוד התורה – איסור לימוד תורה לשם לימוד תורה!
לטמא את כל השמנים – אין ליונים צורך בשמנים, אלא הפקודה הייתה שידליקו מנורה, אך בשמן טמא. כי ההבדל בין שמן טהור לטמא הוא רוחני, והיונים סרבו להכיר בכח הרוחני.
ניצחון הרוח
ניצחון החשמונאים על היונים נתן את הכח להמשכיותה של התרבות היהודית בארץ ישראל, אך בנוסף גילה הקב"ה שאף על פי שטומאה הותרה בצבור, ימצאו המכבים שמן טהור, כי על זה הייתה המלחמה, ובמערכה זו הם נצחו.
חג החנוכה מסמל את ניצחון הרוח, ניצחון אשר החזיק את עם ישראל לאורך הגלות.
תפקידנו כהורים מחנכים אשר רוצים לחנך לתורה ולמצוות, חינוך שיחזיק לאורך זמן וייחרט בנפשו של הילד, על אף הרוחות הזרות שנושבות בחוץ, בדורנו רצוף הניסיונות, הוא להוסיף את ה"רוח". הרוח זוהי השמחה במצווה, ההתחדשות, ההתלהבות, כאשר ילדינו חווים את המצוות בשמחה זוהי ה"רוח" הפועמת בהם ומחזיקה לאורך זמן.
דרך נוספת לחינוך לערכים היא על ידי המחשה. ילדי החשמונאים ידעו בזמני המלחמה שהכל מכוון מלמעלה, אך החדירו להם זאת על ידי משחק הסביבון – כל מה שמסתובב למטה, נקבע ונעשה על ידי משהו המסובב מלמעלה.
ובל נשכח שכבר נפסקה ההלכה בחנוכה בסדר ההדלקה כבית הלל להיות "מוסיף והולך". תפקידנו כהורים הוא לחנך את ילדינו להיות "מוסיף והולך" בתורה ובמצוות ד' כי זה מהות העם היהודי.
ונסיים בדבריו של הסופר האמריקני המוערך מרק טווין במבטו על העם היהודי:
"המצרים, הבבלים, הפרסים מילאו את שמינו ככוכבי שביט עד שדעך זיוום ונמוג לחלוטין.
הרומאים והיונים באו ברעמים כבירים עד שנשתתקו ונעלמו.
"עמים אחרים זינקו, החזיקו בלפיד האש עד שכבה וכיום הם יושבים בחשיכה.
"רק היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם ואיננו מראה סימני הידרדרות אף לא סימני זקנה. ערנותו לא כהתה וחוכמתו לא פגה. אומנם מעולם לא הקים אימפריה חובקת ארצות, גם סוד קיומו אינו תלוי בלפיד האש המתנשא זמנית מעל שמי האנושות".
ואנחנו נוסיף שאורו מתגלה דווקא בנרות הקטנים של חנוכה אשר אורם גובר על כל סערות העולם.
פורסם היום ב"חדשות משפחה" מוסף אמצע שבוע | עריכה: בתיה רביץ
