מליאת הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון מס' 2) של ח"כ שולי מועלם רפאלי וקבוצת חברי כנסת. בהצעת החוק תמכו 64 חברי כנסת ו- 51 חברי כנסת התנגדו, 1 – נמנע.
יו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט ח"כ ניסן סלומינסקי הציג את הצעת החוק ואמר כי היא עוסקת בשלושה עניינים; החוק אוסר כל העברת סמכויות שלטוניות לתחום עיריית ירושלים ומשוריין ב 80 חברי כנסת. את חוק יהיה ניתן לשנות ב 61. הצעת החוק מבטלת את סעיף חוק היסוד שקיים האומר שאסור לשנות את התחום המוניציפלי של העיר; במידה וירצו להוציא מהתחום המוניציפלי חלקים ולהקים כרשות נפרדת – זה אפשרי אבל על אותם חלקים תכול הריבונות הישראלית וההגנה של הדרישה ל 81 ח"כים וכן להפך.
מאחר ואנחנו עדין מתלבטים בנושא המוניציפלי של ירושלים החלטנו לוותר על סעיף, הכוונה לא למחוק את הסעיף הקיים המגן על ירושלים אבל השינוי יוכל להיעשות ברוב של 61 ולא ברוב של 80.
בהצעת החוק מוצע לקבוע כי אין לשנות את הוראות סעיף 6 לחוק-היסוד, שעניינו איסור על העברת סמכויות של תחום ירושלים לגורם זר, אלא בחוק-יסוד שנתקבל ברוב של 80 חברי הכנסת; עוד מוצע כי שינוי הוראות סעיף הנוקשות ייעשה רק בחוק-יסוד שנתקבל ברוב של 61 חברי הכנסת; בנוסף, מוצע לבטל את סעיף 5 העוסק בתחום עיריית ירושלים ולכלול בסעיף 6 הגדרה המתייחסת לתחום עיריית ירושלים רק לעניין העברת סמכויות לגוף זר, כשטח שהוא חלק מתחום עיריית ירושלים ביום כניסת התיקון המוצע לתוקף.
בדברי ההסבר נכתב: "ירושלים היא עיר בעלת מעמד מיוחד ומשמעות היסטורית לעם היהודי ובירתו הנצחית. ירושלים כבירת העם היהודי היא מחויבות של דורות. אין עם אחר בעולם שיש לו קשר, בעל ממד של נצח, כה ממושך לעיר הבירה שלו. כ-3000 שנים לאחר שקבע דוד המלך את ירושלים כבירתו של העם היהודי חוללו כיסופי הדורות לירושלים את הנס ההיסטורי שאין לו אח ורע במולדת העמים.
כשיש סימנים המבקשים לערער על מוסכמות יסוד אלה שבבסיס קיומנו הלאומי, על הכנסת לעשות מעשה שימנע כל פגיעה בבירת ישראל. בהתאם לכך, מוצע במסגרת הצעת החוק לקבוע כי כל שינוי בשטח תחומה של ירושלים ושינוי בהוראה האוסרת על העברת סמכות המתייחסת לירושלים לגורם זר, תחייב רוב מיוחס של שמונים חברי הכנסת. כמו כן, מוצע כי גם שינויה של הוראת השריון האמורה תחייב רוב דומה – שמונים חברי הכנסת.
לתיקון חוק זה גם תכלית ביטחונית שהרי נסיגת צה"ל מלבנון ותכנית ההינתקות מרצועת עזה הוכיחו כי למקום שממנו ישראל נסוגה נכנסים גורמי טרור שמאיימים על ביטחונם של תושבי ישראל. אפשרות כזאת יש למנוע בעיר שחוברה לה יחדיו. מטרתו של התיקון לחוק הוא לבצר את אחדותה של ירושלים, להבטיח את עתידה ולשמור על ביטחון תושביה."
בשמאל, כצפוי, תקפו בחריפות את הצעת החוק. ח"כ עיסאווי פריג': "אין פתרון מדיני בלי שמזרח ירושלים תהיה פלסטינית. כל הדברים האחרים לא יעזרו. מכבסת המילים בעניים ירושלים לא עוברת. בירושלם חיים 40% אזרחים פלסטינים בשכונות היסטריות".
ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג: "לראשונה אנחנו רואים סדק בחומת הקואליציה. דרמה משמעותית. הסדק הולך ונפער. מקודמים חוקים שכלל לא עוזרים לאזרח ורק בגלל שאחד מוביל את הקואליציה זו נפתלי בנט. אין בין הפלסטינים הגרים בכפרים לירושלים כמעט כלום.
ח"כ עופר שלח שמו הראוי חוק הפחדנים. לא מבטא דבר מעבר לחוסר אמונה ולפחד. לא מספיק שהחלטה תעבור במשאל עם. במקביל יש המקדמים חקיקה כך שהשכונות שמעטים יודעים היכן הם יהפכו ללא ירושלים. אתם אחראית למציאות ולא עושים דבר. אתם מעלים דברים שסותרים אחד את השני. בכל הסכם ירושלים תהיה בריבונות ישראלית אבל לא ניתן שתושבי שועפט ייקבעו את גורלנו".
