התרגשות בקרב צאצאי הרה"ק רבי צבי הירש בעל ה"צמח ה' לצבי" מנדבורנה זי"ע, לאחר שבעבודה מאומצת שנמשכה למעלה משנה, הושלמה מלאכת חידוש ציונו הקדוש והקמת האוהל החדש והמפואר, לשם יעלו ביום הילולתו שיחול ביום המסוגל כ' סיון הבעל"ט.
רבינו זי"ע שבצעירותו שימש במלאכת הקודש כ'מלמד', כדרך תלמידי הבעש"ט, קנה את רוב תורתו מרבו הרה"ק המגיד ממעזריטש זי"ע ממנו זכה לינוק תורה וחסידות במשך שנים רבות. בילדותו זכה להיראות קדם מרנא הרה"ק מרן הבעל שם טוב זי"ע, שהשתעשע בו ולקחו על זרועותיו.
רבינו זי"ע השתתף בשמחת הנישואין לאחד מתלמידיו אשר התקיימה בעיר זלוטשוב, עיר מגוריו של הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב זי"ע, מאז החל להסתופף במחיצתו של הרה"ק מזלוטשוב זי"ע והפך לאחד מגדולי תלמידיו הנודעים. הרה"ק מזלוטשוב אף העיד עליו בפני תלמידו כי "אליהו הנביא חפץ את קרבתו…".
רבינו זי"ע, שימש משך שנים כמגיד מישרים בקהילת דאלינא, ושמו הלך לפניו כחכם עצום וחריף ביותר, העמיד שם תלמידים יראים ושלימים שנתפרסמו כגדולי הדור, ביניהם הרה"ק בעל העטרת צבי מזידיטשוב, כפי שמעיד אחיינו הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקומרנא בספרו "ואמר לי מורי דודי, שרוח הראשון מרבותיו קיבל הוא מהרב מו"ה צבי מגיד, צמח ה' לצבי, והיה בוער בו כאש".
באותה תקופה כיהן כרבה של דאלינא הגה"צ רבי אברהם נח הלוי בעל זריזותא דאברהם, וכשנפטר מילא את מקומו הרה"ק רבי משה ב"ר דן שוהם בעמח"ס דברי משה, מגדולי תלמידי הבעש"ט, ואז עבר רבינו להתגורר בעיר נדבורנה.
צדיקים במיתתם נקראים חיים
נפטר ב-כ' סיון תקס"ב, בהותירו אחירו ברכה כתובה בספריו הקדושים "צמח ה' לצבי", "אלפא ביתא", "מילי דאבות", "שפתי קדושים" ועוד.
האוהל הקדוש לפני ואחרי השיפוץמעשה פלא קשור בצוואתו אותה הורה לפני פטירתו ל'חברה קדישא' בה ציווה שיעמיקו את קברו כדי שה"גולל" ששופכין עליו העפר יהיה יותר משיעור קומתו. ידוע שאף הרה"ק רבי שמעון אשכנזי בעל "נחלת שמעון" מדאברימיל זי"ע, ציוה שיעשו לו כן, והטעים את דבריו "כדי שיוכל לעמוד בקברו בשעת תפלת י"ח".
הצדיק הנודע והחסיד רבי דוד לייב שוורץ זצ"ל מבני עליה שבעיר התורה והחסידות בני ברק, היה מספר מדי שנה בסעודת "מלוה מלכה" שלפני יומא דהילולא של רבינו מעשה נורא: "אחד מחסידי רבינו שהיה גר בעיר נדבורנה היה מקושר אליו בלב ונפש, התקשרות זו עמדה לו לזכות כאשר בעת פטירת רבינו נעדר מן העיר לרגל עסקיו ומן השמים סייעו בידו, וחזר לביתו באותה עת שליוו את ארון קדשו של רבינו לבית עולמו, והוא לא ידע כלום.
"כשחזר לעירו נדבורנה התפלא שרחובות העיר אינם כתמול שלשום והכל שובת ושומם, כששאל מה היום מיומיים? אמרו לו שכעת כל הציבור מחוץ לעיר מפני שהלכו ללוות את ארון הקודש של רבינו, נחרד האיש מאוד ואף לא סר לביתו, אלא שם פעמיו הישר לבית העלמין עם עגלתו ומטלטליו וכל כספו במעילו להספיק להגיע לאשכבתיה דרבי.
"כשחזר מהלויה חיפש אחר צרור כספו, והנה שוד ושבר, כל כספו אבד ואינו, אחרי שנרגע והתחילו לחשוב על האפשרויות היכן אבד הכסף, באו לכלל החלטה, היות והגיע להלוי' בעת סתימת הגולל ומרוב צער והתלהבות נדחף, בכדי שיהיה לו הזכות לשום עפרא בארעא, וכנראה שמבלי משים כשהתכופף לשים העפר, נפל אז כל צרור כספו בתוך הקבר.
"כשבא הדבר לפני רבני העיר ודנו בדבר, לא רצו להתיר פתיחת הקבר בכדי לחפש את הכסף מפני חילול הציון ופחדם מפני קדושת רבינו, רק אחר שסיפר שבצרור כספו זה היה גם כספים שלווה מאלמנות ויתומים טרם נסיעתו ליריד, ועתה נשארו כולם בעירום ובחוסר כל, התירו לו לפתוח את הציון הק' במעמד עשרה טובי ורבני העיר.
"כשנפתח הקבר במעמד כולם אחרי צום ותפילה ובקשת מחילה, אכן נמצא הכסף, אך מה נדהמו לראות שהארון הקדוש נמצא בעמידה ולא בשכיבה כפי שהכניסוהו, והיה זה לפלא להבין כמה גדולים מעשי הצדיקים ומבטם למרחוק, שציווה להעמיד הקבר יותר משיעור קומתו, ויהי לנס".
במשך שנים ארוכות עמד האהל העתיק בהזנחתו, בפרט לאחר שנות שואת אירופה האיומות, בהם חיללו את מצבת רבינו פורעים ימש"ו. בשנת תשע"ד, במהלך בניית אוהל חדש על קברו, התגלתה מצבתו הישנה ועוד קברים שנעלמו ברבות השנים. עתה עם שיכלול המקום יעלו המוני הצאצאים לפקוד את הציון הקדוש ולהפקד בדבר ישועה ורחמים.
יצוין כי עד לחשיפת המצבה, לא ידעו ברור את שנת פטירתו, דבר שנפתר עם גילוי המצבה בה נכתב בירור כי נסתלק לבית עולמי בשנת תקס"ב.
