בליל שישי אחר חצות, אור לכ"ו שבט – ערב שבת קודש פרשת משפטים, השיבה את נשמתה ליוצרה האישה החשובה והצדקנית, בת גדולים, מרת מרים רבקה ברנשטיין ע"ה מקרית צאנז בירושלים.
נולדה בירושלים שבין החומות, בעיר העתיקה, לאביה הגאון הצדיק רבי שמעון זיידל שפירא זצ"ל מדמויות ההוד של חסידי קארלין בירושלים של מעלה מגדולי מרביצי התורה בת"ת עץ חיים בעיר העתיקה ולימים ראש ישיבת קרעטשניף בכפר אתא, ולאמה הצדקת מרת אסתר הינדא ע"ה בתו של הרב החסיד ר' ברוך רייכמן זצ"ל מצפת.
עם פינוי העיר העתיקה בשנת תש"ח, והיא פעוטה בת ארבע שנים, יצאה את העיר העתיקה יחד עם אמה ואביה הגדול שבדרך נס לא נלקח לשבי ועברה להתגורר בשכונת קטמון, בה התרכזו משפחות פליטי העיר העתיקה ושם עברו עליה שנות נעוריה.
אמה, מרת אסתר הינדא ע"ה נסתלקה עליה בחטף בעודה ילדה כבת שבע שנים והיה זה האב הגדול, רבי שמעון זיידל, שגידלה לבדו במסירות ורחימאיות שאין כדוגמתה, יחד עם אחיה הצעיר ממנה הרה"ג רבי אברהם אהרן זצ"ל (האחים והאחיות הגדולים יותר כבר הקימו את בתיהם) ושימש לשניהם כאב ואם יחדיו.
"פעם בליל ראש השנה" סיפרה כעבור שנים, "פניתי לאבא ואמרתי לו בדמעות שמחר איני יכולה ללכת לבית הכנסת, אין לי אמא היושבת לצידי שתגיד לי מתי יש לקום ולעמוד במהלך התפילה. התיישב אבא לידי, פתח את המחזור והראה לי דף אחר דף, פיוט אחר פיוט, היכן צריך לעמוד.
"בהגיענו ל'המלך הקדוש' שאלתי אותו לתומי אם כאן גם צריך לעמוד? אבא הסתכל עליי והשיב לי בהתלהבות יוקדת 'מרים, אין המלך הקדוש ווער קען בכלל זיצ'ן – ב'המלך הקדוש' מי בכלל מסוגל לשבת?!"… ואכן עד סוף ימיה, בימים הנוראים, כשהחזן הגיע ל'המלך הקדוש' הייתה הסבתא ע"ה קמה ונעמדת ממקומה יחד עם הבנות והנכדות שתחי'.
כנערה צעירה נקראה לבית הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע שהתגורר בקטמון, לאחר שחיפשו נערה איכותית הראויה לשמש כחברה לבתו חורגתו של הרה"ק בשעות של תפילת ליל שבת. שתיהן היו משחקות בחדרה של הרבנית מבעלזא.
לאחר התפילה היה הרה"ק בא לאחל לרבנית 'גוט שבת' דרך חלון קטן שהיה בחדר, ולימים הייתה מתארת ברגש רב את תנועת היד והחיוך השמיימי והמופלא שהיה נסוך על פני הצדיק באותו רגע בלתי נשכח.
קנתה את חינוכה במוסדות 'בנות ירושלים' ולאחר מכן שימשה במסירות כמדריכה ומחנכת ב'בית לפליטות' בירושלים. בהגיעה לפרקה בנתה את ביתה עם עם בעלה שיבלחט"א הרה"ח רבי בנימין יהודה שליט"א מחשובי חסידי באיאן, מהמשפחות המפוארות בירושלים עיה"ק.
שנים לא רבות לאחר נישואיה נחלש אביה ואז נפתח פרק חדש בחייה, תור זהב של 'כיבוד אב', כשהאב הגדול עובר להתגורר בביתה שבאותה עת היה מלא בילדים קטנטנים, על כל המסירות וההקרבה שבכך, כשהיא ובעלה הדגול שיחי' טורחים להנעים ולדאוג לו באופן בל יתואר.
פרק נשגב של אמונה נחרט בחייה עת התנסתה ב'ניסיון העקידה', בשכלה בגיל צעיר את בתה בכורתה כלילת המעלות אסתר הינדא ע"ה שנסתלקה על פניה בעודה ילדה, מתוך קבלת הדין באהבה ובאמונה זכה ותמימה, בגבורת נפש עצומה, ללא שאלות וקושיות. כל חייה הייתה מעודדת הורים שהתנסו ל"ע בניסיון דומה ומרעיפה עליהם פניני חיזוק שנחצבו מעומק ליבה והווייתה.
כל שנות חייה היו רצף אחד של אהבת התורה והתבטלות אמיתית בפני לומדיה. יחד עם בעלה הגדול השרישו בבניהם ובנכדיהם את ההבנה והידיעה כי התורה הקדושה ולומדיה הם הערך הגדול ביותר בעולם, אין למעלה ממנו. רבות הייתה מספרת לצאצאיה על התמדתו המופלאה של אחיה הבכור הגאון רבי יהודא שפירא זצוק"ל מגדולי תלמידי ה'חזון איש'.
מופלאה הייתה במידת 'עין טובה', בכוח הנתינה האינסופי לזולת. במשך שנים שימשה כמבשלת בישיבת 'ערלוי' ובחורי הישיבה מאותה תקופה מספרים בדמע על טוב ליבה, כך למשל כששמעה על בחור שביקש לקיים תזונה דיאטטית, החלה לבשל מדי יום במיוחד עבורו, בנפרד, מאכלים מיוחדים דלי פחמימות, והכול כמובן בפשטות ומבלי לעשות מכך עניין.
גם כשגופה נחלש בשנים האחרונות, כל מאווייה ומחשבותיה היו להעניק, לתת, לחזק, את הנכדים, את השכנים, את הידידים. כוחה הגדול ביותר, אולי, היה בלהעניק לשני את ההרגשה הטובה ביותר, לגרום לו ל'חיוך ענק בלב', זאת באמצעות משפטים חיוביים ועוצמתיים שהייתה מרעיפה ונוטעת בכוח 'שמחת החיים' שלה וראיית הטוב והחיובי בכל אדם ובכל מצב.
"אתם מיליונרים, יש לכם כאלו ילדים ב"ה, אתם צריכים לשמוח ולעלוז ולהודות לה', אתם פשוט מיליונרים" – אחד המשפטים שהייתה מרעיפה על זוגות ממשפחתה המורחבת שבאו במחיצתה. לא בכדי היה ביתה 'כתובת' לאנשים שבורי לב, יהודים שנזקקו למנת חיזוק שנשאבו אליה כאל 'מגנט', הללו יצאו מביתה כשהם מחוזקים ומעודדים ורוח אחרת עימם.
אוצרה הטוב גדוש היה ברעיונות ופנינים מלאי חכמה תבונה וידע מפליא, ספוגים וטבולים באמונת אומן מבוצרת. מי ששמעו מפיה הרצאות בהזדמנויות שונות, גם אם לפני שנים רבות, מצטטים עד היום את דבריה שהצטיינו בהשארת רושם בל יימחה בלב שומעיהם.
בשנים האחרונות נצרף גופה בייסורים המלבנים גופו של אדם, היא עברה אותם בגבורת נפש אדירה, מבלי שישמעו מפיה אף תלונות על מצבה וייסוריה, כולה שקועה הייתה בלהעניק, בנתינה בלתי פוסקת, בלהכין 'פעקאלאך' לנכדיה האהובים, בלשלוח פשטידה לשכן שעורך שמחה.
אך מעיינות ליבה השופעים נתינה לא הסתפקו בהענקה רק לבני אדם, תשוקתה להיטיב עם כל יצור נברא הובילה אותה לדאוג להאכלת יונים וציפורים, בבחינת 'ורחמיו על כל מעשיו'. "מישהו צריך לדאוג גם להם" הייתה אומרת בפשטות ואוספת עבורם בקביעות את פתיתי החלה והלחם שהשתיירו ומפזרת עבורם במרפסת ביתה, למרות שהדבר גרם לא פעם לכלוך לא מועט שהותירו אחריהם בעלי הכנף.
דמעות מתקשרות בעיני צאצאיה בהיזכרם ב'ברכת המזון' שהייתה אצלה עבודת קודש שארכה שעה ארוכה, בתפילותיה היוקדות או בברכות 'אשר יצר' שהייתה מברכת בקול בכוונה ובהטעמה, מילה במילה, כמונה מרגליות.
לפני כשבועיים חלה הדרדרות פתאומית במצבה, לאחר שנדבקה במחלת הקורונה, היא הובלה לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים שם לאחר כעשרה ימי אשפוז הגיעה לקיצה מסכת חייה המפעימה ומעוררת ההשראה.
מעט אחרי השעה אחת בלילה של ליל שישי ערש"ק משפטים, אור לכ"ו שבט, במעמד נשגב ועילאי של 'יציאת נשמה', כשאת מיטתה מקיפים בניה ובנותיה ועשרות מנכדיה שיחיו שהגיעו בהשגחה פרטית למיטתה ברגעיה האחרונים ופצחו בעיניים דומעות באמירת 'שמע ישראל' ומיד לאחר מכן בשירת – זעקת הפיוט 'קה אכסוף' להרה"ק מקארלין שהיה כה אהוב ונערץ עליה כל חייה, בשירת 'אנא עבדא' באמירת 'נשמת כל חי' ועוד שירי התעוררות מרטיטי לב.
במעמד רווי התעלות זה שנמשך שעה ארוכה וכל מי שנכח בו לא ישכחנו לעולם, מעמד שחשף טפח מאישיותה המרוממת של המנוחה הדגולה שזכתה מן שמיא להיפרד מן העולם בדרך זו – נסקה נשמתה המצוחצחת והממורקת לישיבה של מעלה.
בהלווייתה שיצאה מבית הלויות שמגר הספידוה בעלה הרה"ח רבי בנימין יהודה שליט"א; אחיינה הגאון רבי חיים ישראל שפירא שליט"א ר"י שערי תורה בבני ברק – בן אחיה הגאון הגדול רבי יהודא שפירא זצוק"ל; בניה הרה"ג רבי ברוך מנחם שליט"א ראש כולל לוצק ומראשי ישיבת 'חיי תורה', הרה"ג רבי נחום שליט"א מחשובי אברכי חסידי באיאן בביתר עילית, הרה"ג רבי מאיר שליט"א ר"מ בישיבת נחלי התורה, חתם את ההספדים בן זקוניה וחביבה הרה"ג רבי בצלאל שליט"א מחשובי הלומדים בהיכל התורה ביהמ"ד בעלזא בירושלים בדברי פרידה נרגשים ומעוררי לב.
כשגשמים מזלפים על מיטתה ובערב שבת לאחר חצות – שני הסימנים ה'יפים למת' שהזכירו חז"ל, נטמנה בין רגבי הר המנוחות בחלקת החסידים כשצאצאיה מבקשים ומעתירים שתמליץ יושר לפני 'המלך הקדוש' אשר כעת היא מתייצבת ועומדת לפניו.
הותירה אחריה דור ישרים מבורך, בנים ובני בנים, נכדים ונינים זרע ברך ה' תלמידי חכמים ההולכים בדרך התורה והחסידות כשאיפת ליבה הטהור: חתנה הגדול הרב חיים אייזיק טיקוצקי שליט"א מירושלים, בנה הגדול הרב יצחק דוד שליט"א מחשובי האברכים בשכונת רמות ג' ומחסידי באיאן בירושלים, הרב ברוך שליט"א, הרב נחום שליט"א, הרב מאיר שליט"א, חתנה הרב ישראל גרשון שליט"א מייסד קהילת 'בית מאיר' בביתר עילית, בנה הרב בצלאל שליט"א.
