אזרחי ישראל, ביום הזה כולנו מאוחדים בשמחה ובכאב.
לפני שנתיים וחצי חזרתי לתפקיד ראש הממשלה. אחת המשימות המרכזיות והמורכבות שמצאתי על שולחני, ואותה שמתי על לוח לבי, הייתה להחזיר את חיילנו החטוף גלעד שליט חי ובריא הביתה.
היום המשימה הזאת הושלמה.
היא הייתה כרוכה בהחלטה קשה, קשה מאוד. אל מול עיניי עמד הצורך להחזיר הביתה את מי שנשלח על ידי מדינת ישראל לשדה הקרב.
כחייל וכמפקד יצאתי פעמים רבות בשליחות צה"ל למשימות מסוכנות. אבל תמיד ידעתי שאם אני או חבריי ניפול בשבי, ממשלת ישראל תעשה כל שביכולתה כדי להחזירנו הביתה, וזה דבר שעכשיו ביצעתי כראש ממשלת ישראל.
כמנהיג ששולח מדי יום חיילים להגן על אזרחי ישראל, אני מאמין שערבות הדדית אינה רק סיסמה – היא אחת מאבני היסוד של קיומנו כאן.
אבל לנגד עיניי עמד גם צורך נוסף, הצורך לצמצם ככל האפשר את הסכנה לביטחון אזרחי ישראל. ולשם כך הצבתי שתי דרישות ברורות. הראשונה: שצמרת החמאס, הכוללת רבי מרצחים, תישאר בכלא. והשנייה, שרובם המכריע של המשוחררים יגורשו או יישארו מחוץ לשטחי יהודה ושומרון, וזאת כדי להרחיק אותם מן היכולת לפגוע באזרחינו.
במשך שנים החמאס התנגד בתקיפות לדרישות אלה. אבל לפני מספר חודשים קיבלנו סימנים ברורים שהוא מוכן לסגת מהתנגדותו זו. במשך ימים ולילות התנהל בקהיר משא ומתן עיקש בתיווך ממשלת מצרים. עמדנו על שלנו, ומשנתקבלו עיקר דרישותינו – נדרשתי להכריע.
אני יודע היטב שכאבן של משפחות נפגעי הטרור הוא כבד מנשוא. קשה לראות את בני העוולה שרצחו את יקיריהן משתחררים בטרם מילאו את מלוא עונשם. אך ידעתי גם שבנסיבות המדיניות הנוכחיות זהו ההסכם הטוב ביותר שנוכל להשיגו, ולא היה שום ביטחון שהתנאים שאפשרו את השגתו, שהתנאים הללו יתקיימו בהמשך. ואז ייתכן שגלעד היה נעלם, לצערי דבר
כזה כבר קרה בעבר.
חשבתי על גלעד ועל חמש השנים שהוא נָמָק בצינוק של החמאס. לא רציתי שגורלו יהיה כגורלו של רון ארד. רון נפל בשבי בדיוק לפני 25 שנים, ועד היום לא שב.
זכרתי את בתיה ארד האצילה, זכרתי את כמיהתה לבנה רון עד יום מותה. ידעתי שאני נושא באחריות כבדה. ידעתי את מלוא המשמעות של קבלת ההחלטה.
ברגעים הללו מנהיג נמצא לבדו וצריך לקבל החלטה. שקלתי – והכרעתי. שרי הממשלה תמכו בהחלטה ברוב גדול.
והיום, עכשיו, גלעד שב הביתה, אל משפחתו ועמו ומדינתו. זהו רגע מרגש ביותר. לפני זמן קצר חיבקתי אותו ברדתו מהמטוס וליוויתי אותו להוריו אביבה ונועם, ואמרתי: החזרתי את בנכם הביתה. אבל זהו גם יום קשה. כי גם אם המחיר צומצם, הוא עדיין כבד.
אני מבקש להבהיר: נמשיך להילחם בטרור. וכל מחבל משוחרר שיחזור לטרור – דמו בראשו. מדינת ישראל נבדלת מאויביה. כאן לא חוגגים שחרור של רוצחים, כאן לא נושאים על כפיים את אלה שגדעו חיים. להיפך, אנחנו מאמינים בקדושת החיים, אנחנו מקדשים את החיים. זוהי מסורת עתיקה בעמנו, העם היהודי.
אזרחי ישראל, בימים האחרונים ראינו כולנו לכידות בעם שלא נראתה זמן רב. ואחדות זו היא מקור עוצמה לישראל בהווה ובעתיד. כולנו מִתְבָּרְכִים היום בהשבתו של גלעד הביתה אל מדינתנו – מדינת ישראל.
בשבת יקראו בבתי הכנסת בהפטרה של פרשת בראשית את דברי הנביא ישעיהו: 'להוציא ממסגר אסיר, מבית כלא יושבי חושך'. וביום הזה אני יכול לומר בשם כולכם אזרחי ישראל, ברוח ערכי הנצח של עם ישראל: ושבו בנים לגבולם, עם ישראל חי!
