בין ישראל לעזה / ארז וינר

השבוע צפינו בשתי התקהלויות של רבבות אנשים. האחת, בתל אביב, עסקה בחגיגות על זכיית ישראל בתחרות זמר בינלאומית. אלפי ישראלים רקדו, קיפצו וצהלו בשמחה. השנייה, בגבול רצועת עזה, שם אלפי עזתים מוסתים ומיואשים נדחפו קדימה על ידי מנהיגיהם הפחדנים מהחמאס. התמונה הזו, אם תרצו, מספרת את כל הסיפור טוב מאלף מילים. 70 שנה שעם ישראל בונה, מחדש, ממציא ומפתח. מצמיח עשב במדבר ושולח לוויינים לחלל. מהצד השני, שכנינו הערבים, לא החמיצו שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות. מדחיית הצעת החלוקה, דרך נטישת הכפרים והערים ועד גלי הטרור והפיגועים לאחר הסכמי אוסלו.

מדינת ישראל ניסתה פעם אחר פעם להגיע להבנות והסכמות עם הצד הערבי. לאורך השנים, ממשלות ישראל השונות, ויתרו, התפשרו ועשו כל שביכולתן כדי לרצות את הצד השני. המענה, פעם אחר פעם, היה טרור ופיגועים. הנסיגה בשטחי יהודה ושומרון הביאה אותנו לאינתיפאדה השנייה וליותר מאלף הרוגים, עד שהתעשתנו במבצע 'חומת מגן' והשבנו את השליטה הביטחונית לידינו. הנסיגה מלבנון יצרה על גבולנו הצפוני ישות טרור שלה יותר ממאה אלף טילים ורקטות המכסות את כל שטחה של מדינת ישראל ולבסוף, הנסיגה מרצועת עזה וגירוש אלפי היהודים שחיו שם והיוו את חגורת המגן של מדינת ישראל, הביאה את משטר החמאס על מנהרות הטרור שלו, הרקטות והטילים.

לכל אורך השנים, הזהירו אותנו שחייבים לוותר ולהתפשר, אחרת יהיה רע יותר. אירועי החודשים והשבועות האחרונים, מלמדים אותנו אחרת. על פי מקורות זרים, ישראל תוקפת פעם אחר פעם בשטח סוריה, תוך הגדרת 'קווים אדומים' על מה לא נתפשר והודעה לאויבינו מהם אותם 'קווים אדומים'. עד כה, מדיניות שמוכיחה את עצמה, כולל בשבועות האחרונים. איראן מאיימת ומתנפחת, אבל המסר שהיהודים עומדים על שלהם, מחלחל עד לעיר שושן…

נשיא ארה"ב טראמפ העביר את השגרירות לירושלים, והדבר הכי גרוע שקרה הוא החזרת השגרירים הטורקיים מישראל ומארה"ב. נכון שהיו התפרעויות בגבול רצועת עזה ולא מעט הרוגים (לא מצדנו ב"ה), אבל ימי זעם והתפרעויות היו לפני העברת השגרירות ויהיו גם אחריה. מה שממחיש לנו יותר מכל את מצבה העגום של תנועת החמאס, הוא חוסר ההתרגשות במדינות ערב השונות. לא ראינו הפגנות ענק ברחובות קהיר ועמאן, ולמעט גינויים רפים מהפה ולחוץ, לא ניכר שיש עניין ממשי בעולם הערבי. גם מדינות אירופה שהזדרזו וגינו, עשו זאת מכוח האינרציה ואם תרצו מכוח האנטישמיות, יותר מכל דבר אחר. למרות ניסיונות ההפחדה המוקדמים, הוכח גם בעניין זה שכאשר אנחנו פועלים בנחישות ובאמונה, אין מי שיעצור או ימנע מאתנו מלממש את תוכניותינו.

אותו נשיא, מקיים עוד הבטחת בחירות שלו ומבטל את הסכם הגרעין הרע שחתם קודמו עם איראן, והעולם שותק. האיראנים, שקודם הבטיחו ואיימו שייסוגו מההסכם, מקפלים זנב ומחפשים כיצד לצמצם את שוט הסנקציות שהונף עליהם. שמענו השבוע את נסראללה מפטיר כלאחר יד איום כלפי ישראל, עמוק מתוך הבונקר שלו בבירות. נשמע כמי שמקריא דף מסרים שקיבל מחמינאי.

אז היכן כל זה תופש אותנו. להערכתי, גל העימותים ילך וידעך.

חיזבאללה עסוק בהקמת הממשלה בלבנון.

האיראנים יצטרכו מעט זמן ללקק את פצעיהם ולחשב מסלול מחדש, ולהערכתי לא יחדשו את העמקת התבססותם בלבנון.

חמאס, ינסה להמשיך וללבות את האש במהלך חודש הרמדאן שהחל השבוע. לא חפץ וישאף להימנע מלהיגרר למערכה רחבה שתביא בסבירות גבוהה לקץ שלטונו ברצועה.

ואנחנו, חשוב שלא נתלהם ולא נלחיץ את עצמנו יתר על המידה. המצב בשליטה, צה"ל חזק, מאומן ומונהג על ידי מפקדים ראויים. נתרכז בלחזק את האחדות והלכידות הפנימית ובעיקר בלזכור את המסר העולה מכלל מה שתיארתי לעיל: כשאנחנו נחושים והחלטיים – אין מה שיוכל למנוע מאיתנו להשיג את מבוקשנו.

מאחר ו'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה'… נמשיך לפתח ולהצמיח את מדינת ישראל 'ראשית צמיחת גאולתנו'.

הכותב הוא אל״מ במיל', הפרשן הצבאי של ערוץ 20 ומנכ"ל יקב ירושלים. הטור פורסם בעיתון יום ליום