הלכה א'
צריך ליזהר מאוד, לשמוע הקדיש ולענות אחריו בכוונה, ומכל שכן באמן יהא שמיה רבא, שצריך לכוין היטב, שכל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו וכוונתו, קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה. ויש לענות אותו בקול רם, שבקול זה שובר כל המקטריגים, ומבטל כל גזירות קשות. ומכל מקום לא יתן קולות גדולים, שלא יתלוצצו עליו בני אדם ויגרום להם חטא. אומרים אמן יהא שמיה רבא וכו' עם תיבת יתברך, ואחר כך ישמע מן השליח צבור ויאמר אמן.
קרא עוד:
[postim]
יש אומרים שאין צריכין לעמוד בקדיש, אך כל קדיש שתפסו בעמידה כגון אחר הלל, יש לעמוד עוד בו, עד לאחר אמן יהא שמיה רבא. ויש אומרים שיש לעמוד תמיד, לקדיש ולשאר דבר שבקדושה, דיש ללמוד בקל וחומר מעגלון מלך מואב, דכתיב ואהוד בא אליו וגו' ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא, ומה עגלון מלך מואב שהיה עובד כוכבים קם לדבר ה', כל שכן אנחנו עמו, וכן יש להחמיר.
הלכה ב'
אם אין ט' שומעין להשליח צבור, לא יאמר כלל קדיש, כי כל דבר שבקדושה אין אומרים בפחות מעשרה, דהיינו אחד אומר ותשעה שומעים. ומכל מקום אם אחד מהעשרה מתפלל תפלת שמונה עשרה, אף על פי שאינו יכול לענות עמהם מצטרף, והוא הדין לב' וג' וד', כל שנשאר הרוב שעונים, אין המיעוט מעכב. אבל אם אחד מהן ישן, צריכין להקיצו, כי הישן אינו מצטרף לעשרה.
לאחר שאמר השליח צבור חצי קדיש, אומר בקול רם ברכו את ה' המבורך, והצבור עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד, והשליח צבור חוזר ואומר גם כן ברוך ה' המבורך לעולם ועד, שלא יוציא את עצמו מן הכלל, שאומר להם ברכו, והוא אינו מברך. יש נוהגין לענות אחר השליח צבור אמן אבל השליח צבור לא יענה אחר אמירת הקהל. אם השליח צבור מאריך בניגון בברכו, אומרים הקהל יתברך וכו' ואין לאמרו אלא בשעה שהוא מנגן, אבל כשאומר התיבות, לא יאמרו כלום, אלא ישמעו מה שהוא אומר. אף מי שלא שמע מן השליח צבור שאמר ברכו, אלא שומע שהצבור עונין ברוך, וכו' יכול גם הוא לענות עמהם.
הקדושה שביוצר אור יש להדר לאמרה בצבור, ואם אי אפשר אומרה גם ביחידות.
