קוים לדמותו מהגאון המקובל רבי יעקב עדס שליט"א
פרק א.
א. בכ"ד באלול הוא יום הפטירה של הגאון מוהר"ר יחזקאל אברמסקי ז"ל מחבר ספרי חזון יחזקאל אני זוכר בתור נער צעיר את הלוויתו רבת המשתתפים ואת הגרא"מ שך מספידו בהתרגשות עצומה במרפסת ביתו ואמרו אז שהרב שך אמר בהספד שהוא מקנא בהרב אברמסקי שזכה להתמיד ולהתייגע בתורה הקדושה בגלות המרה שבסיביר שברוסיא בקור אימים ששם ולהישאר אחרי כל הסבל הזה בעוז רוחו לחבר עוד ספרים רבים בתורה מושגים נוראים של גדולי ישראל במה לקנא
ב. הייתי בידידות מאוד עם הרב מנחם אברמסקי ז"ל בנו של החזון יחזקאל [אף שהיה בינינו הבדל גדול מאוד בגיל] וסיפר לי הרבה דברים מתולדות חייו של אביו ופעם סיפר לי על מעשה שהיה לאביו שנתגלה אליו הרעק"א וכך היה בספר דרוש וחידוש רעק"א למסכת גיטין לדף ע"ג ע"א כתב חידוש בהלכות תנאים וסיים בדברי שבח על חידוש זה והחזון יחזקאל על התוספתא במסכת גיטין פרק חמישי הלכה ב' [בדפי הספר חזון יחזקאל הוא בדף ל"ה ול"ו] דעתו אחרת בביאור הענין וכתב הדברים ושלחם לדפוס ואז נגלה בחלום הרעק"א להרב אברמסקי בפנים זועפות והבין הרב אברמסקי את הסיבה לזה מפני ששלח לדפוס דברים שחולקים על דבריו ואמר לו הרב אברמסקי שהרב לא יקפיד אנחנו מלמדים את התורה שלכם ברבים ואז שמח הרעק"א
ג. וסיפר הרב מנחם שאביו היה אדם שמאוד מסתיר כל דבר של דרגה גבוהה וכיו"ב ולא היה מתאים לו לגלות חלום זה שמלבד עצם חשיבותו של הרב אברמסקי שמתגלה אליו הרעק"א גם רואים שאכפת לרעק"א בשמים מה כתוב על חידושיו בספר חזון יחזקאל אלא שאביו עשה הטבת חלום אחרי החלום הזה ואז הפצירו בו לספר למה עשה הטבת חלום וגילה את הענין
ד. ועוד סיפר הרב מנחם שהמעיין בחזון יחזקאל בענין הנ"ל יראה שהלשון שבו החזון יחזקאל חולק על הרעק"א הוא מאוד בזהירות שבחזון יחזקאל שם בדף ל"ו ע"א מדפי הספר אחרי שסיים לכתוב את דעתו עצמו בענין מסיים אבל בחידושי רעק"א נראה איפכא עיי"ש וסיפר שאמר לו המדפיס שבהתחלה היה כתוב לשון אחר ואחר כך בא הרב אברמסקי במיוחד לדפוס ושינה שם את הלשון והסביר לי בנו הרב מנחם הנ"ל שמפני החלום אביו שינה את הלשון ללשון פחות חריף מבתחילה
ה. בספר חזון יחזקאל בכרך מועד ב' אחרי כמה מסכתות ולפני הביאורים למסכת שקלים יש הקדמה מהמוציא לאור וכתוב שם שמסכתות אלו שבסוף כרך זה לא הדפיסם החזון יחזקאל בחייו אף על פי שנכתבו שנים רבות לפני פטירתו עוד בהיותו ברוסיא בזמן מלחמת העולם הראשונה והסמוך לזה והיה להרב אברמסקי טעם כמוס שגילהו רק ליחידים מפני מה אינו מוכן להדפיסו ואמר שמקוה שיוכל לכתוב הכל מחדש עם הוספות ואז ידפיס אבל כיוון שלא זכינו לזה הם אחרי פטירתו כן הדפיסו גם על מסכתות אלו כל זה כתוב שם בהקדמה וסיפר לי הרב מנחם ז"ל שהסיבה היה שמפני מהומות מלחמת העולם הראשונה והמצב ברוסיא בתקופה ההיא והסמוך היה איזה מהזמנים שלא היה כל כך אפשרות להחזון יחזקאל להקפיד על תקנת עזרא שבגמרא בברכות דף כ"ב ואף שכתוב שם בגמרא שביטלו תקנה זו בגברים אבל מבואר בגמרא שם שמידת חסידות להקפיד על זה ולכן לא רצה להדפיסם
ו. אולי באמת היה ראוי להמשיך להשאיר זה כדבר כמוס כמו שכתבו שם בהקדמת הספר אבל אחרי שכמדומני שמרן הגר"ח קניבסקי שליט"א בספרו אורחות יושר הנפוץ מאוד כתב ופרסם שסגולה שספר יתקבל בכלל ישראל הוא להקפיד על תקנת עזרא אולי כבר אין צורך לשמור את הסיפור הנ"ל להמשיך להיות נסתר ומותר לפרסמו
פרק ב.
א. בשנת תשנ"ד באיזה ליל שבת בשעה מאוחרת ישבתי בבית כנסת עם סבי הגה"צ רבי דב כהן ז"ל [נולד כמדומה בשנת תרע"ב ונפטר בחודש אלול שנת תשס"ה] כמה שעות ביחידות ודברנו רוב הזמן בדברי תורה וגם התגלגלנו קצת לסיפורי צדיקים והנושא העיקרי היה בענין שקידת התורה ודביקות המחשבה בהשם יתברך ובתורה הקדושה בלא הפסקה
ב. ובהיות שסבי היה גר בשכנות קרובה עם החזון יחזקאל בנין על יד בנין וגם היה לסבי הרבה קשר עם החזון יחזקאל ספרתי לו בהקשר לענין הנ"ל שקראתי כתוב על החזון יחזקאל שהעיד על עצמו בזקנותו שמגיל עשרים ועד עכשיו לא הפסיק רגע מלימוד תורה ואף כשאוכל או הולך או שעסוק באיזה ענין של ציבור וכיו"ב תמיד מוחו שקוע היטב בדברי תורה ואמר שגם לפני גיל עשרים השתדל בזה אבל על אז לא יכול לומר בבירור בודאות שלא היה יוצא מהכלל שאולי שכח על איזה זמן אבל מגיל עשרים והלאה ודאי אצלו שהיה תמיד כך עכ"ד החזון יחזקאל וכשספרתי זה לסבי התרגש מאוד מהדרגה העצומה הזו ואז בכה [זה היה אחת משני הפעמים היחידות שנזדמן לי לראות אותו בוכה הוא היה לכל הפחות כלפי חוץ נראה אדם שרחוק מאוד מבכיה בתוך שיחה עם בני אדם] ואחרי שתיקה ממושכת אמר לי תאמין לי שאני גם כן התאמצתי ומסרתי נפש בחיים הרבה כדי לזכות לדבר זה ולא עלה בידי הדבר בשלימות מכל מיני סיבות ומאורעות שעברו עלי בחיים ואילוצים שונים והנני מתבונן למה הרב אברמסקי זכה לזה בשלימות ואני לא זכיתי כך ואני חושב שמפני שהוא היה יותר קדוש ממני נתנו לו מהשמים את המתנה הזו לזכות לזה ועל זה בכיתי למה עם כל מאמצי להיות יותר בקדושה עליונה לא הייתי בקדושה עליונה כמו שלו
ג. אני השתוממתי מאוד לשמוע ממנו את הדברים האלו ואף שאולי אין הדבר ממידת דרך ארץ מכל מקום שאלתי אותו סבא מהיכן לך חשבונות שמים לתלות דברים כאלו הכל בהבדלים בקדושה אולי היה סיבה אחרת לדבר אולי המאמצים שהחזון יחזקאל השקיע להתמיד בתורה היו יותר חזקים משלך
ד. ואז אמר לי בוא ואספר לך סיפור ממורי הסבא מסלבודקה הג"ר נתן צבי פינקל ז"ל ואמר שאת החלק העיקרי שלו לא סיפר כמעט מעולם לאדם מפני שחז"ל אמרו שאדם עומד על דעת רבו רק אחרי ארבעים שנה וכבר עברו מאז הרבה יותר מארבעים שנה ועוד לא גמר להבין את הסיפור וקשה מאוד לספר דבר שלא לגמרי מבינים אותו ועם כל זה מתקופה לתקופה הוא הולך ומבין יותר ויותר את הסיפור וכיוון שנתגלגלו הדברים לדון בנושא יספר אותו
פרק ג.
א. וכאן עבר סבי רבי דב כהן ז"ל לספר לי דברים מעיקרי תולדות חייו הוריו היו שניהם מליטא ואחרי כמה שנים מנישואיהם כשהיה להם כבר כמה ילדים עברו מאיזה סיבות לגור בארצות הברית וסבי נולד בארצות הברית הוריו שלחו את אחיו המבוגר ממנו לישיבה באמריקה אבל אמו הלכה להרב וינוגרד שהיה באמריקה [היה ממשפחת רבני וינוגרד של ישיבת תורת חיים בירושלים] והתלוננה לו שהתוצאות אינם ברמה שהיא רוצה שהיא זוכרת מבית הוריה התמכרות לתורה ברמה גבוהה מאוד והשיב לה שאת זה אי אפשר בשום אופן להשיג באמריקה [המצב באותם הימים באמריקה מבחינת תורנית היה קשה מאוד] והאפשרות לזה היא או באירופה [של אז של לפני מלחמת העולם השניה] או בארץ ישראל ואמר לה שאם בארץ ישראל אפשר לנסות בישיבת תורת חיים השייכת לקרובי משפחתו
ב. ואז לקחתו אמו בהיותו נער צעיר [כמדומה שיצאו מאמריקה בחודש אלול תרפ"ה והגיעו לארץ בתשרי תרפ"ו בהיותו בן פחות מארבע עשרה] לארץ ישראל ללמוד תורה היה בזה מסירות נפש לעזוב את בעלה ואת כל המשפחה לנסוע באניה ולבוא לארץ ישראל ובפרט שהדבר נעשה שלא בשאלת רשות מאביו [כמדומני שהוא אמר שאמו קצת הערימה על אביו שנוסעת אתו מסיבת בריאותו לאיזה מקום רחוק באמריקה אבל למפרע אביו שמח בזה מאוד אבל אמר לי כמדומני שהיה אי נעימות גדולה מאוד בדבר הזה]
ג. היא הגיעה לארץ ולקחה אותו לישיבת תורת חיים בירושלים אבל השיבו לה שהוא לא מתאים שם מפני שהרמה שלו בלימודים תורניים היתה נמוכה מאוד יחסית לבני ירושלים בגילו שלמדו גמרא ומפרשים הרבה יותר ממנו כבר מגיל מאוד מוקדם אמו השתדלה בעוד כמה ישיבות וקיבלה תשובה דומה וזה מאוד שבר אותה
ד. ואז היא נסעה אתו לתל אביב ושם סידרה לו תלמידי חכמים חשובים מאוד שילמדו אותו גמרא באופן פרטי לקדם אותו והם היו רבי יוסף כהן שאחר כך היה רב של העיר חדרה ורבי יוסף זאב ליפוביץ שחיבר ספר חשוב על מגילת רות ועוד ספרים וכל אותו הזמן אמו שהתה יחד אתו בארץ לעקוב לראות את התקדמותו ושיוכל להיכנס לישיבה והיה זה מסירות נפש גדולה להישאר בערך שנה באופן בלתי מתוכנן בארץ כשמשאירה בלעדיה את כל המשפחה בחו"ל
ה. ואחרי שכבר התקדם הרבה אז נסע הרב ליפוביץ להמליץ עליו בישיבת סלבודקה שהיתה בעיר חברון לפני הפרעות והרב ליפוביץ היה מאוד מקורב לסבא מסלבודקה ודעתו בעיני הסבא מסלבודקה היתה מאוד חשובה ואחרי זה כמדומה בחודש אב של שנת תרפ"ו אחרי היותם בארץ קרוב לשנה נסע הנער עם אמו לחברון להתקבל לישיבה הסבא מסלבודקה כבר ידע מהסיפור שלו והיה לו התפעלות גדולה מאוד מהמסירות נפש של אמו בכל הענין ולכן כבר סוכם עם הרב ליפוביץ מלכתחילה שיעשו כל מאמץ לקבל אותו אף על פי שהוא היה צעיר מאוד וכמו שבאמת הוא התקבל לשם ולמד שם שנים רבות
פרק ד.
א. אמנם אם רק היה מתקבל לשם ולומד שם אמר הסבא רבי דב ז"ל שרמתו הרוחנית היתה הרבה יותר נמוכה ממה שבסוף היה והדבר שפעל להגיע לדרגתו הרוחנית שבה היה תלוי כל עתידו הוא שני דברים הראשון שהסבא מסלבודקה הורה באופן מפתיע ביותר לחבר אותו את הסבא רבי דב ז"ל לבחורים הכי טובים שהיו אז בישיבה והם היו ברובם מהבחורים המבוגרים וגדולים מאוד בתורה וסבי אז היה רק בערך בן חמש עשרה או פחות והם היו מבוגרים מאוד וזה דבר שלא זכה שום בחור צעיר אחר בישיבה לכזו מתנה והם קידמו אותו במהירות גדולה בין בהבנה בלימוד ובין בדרגה ברוחניות וביותר בשאיפות עצומות לחיים גבוהים של דביקות עצומה בתורה הקדושה ומסירות נפש לעבודת השם וכמדומה שאמר שלא רק בלימודים למד אתם אלא גם מקומו בחדרי שינה היה אתם וכיו"ב ובין השמות שסיפר לי שלמד עמם מכח זה היה הגאון רבי ראובן טרופ ז"ל בנו של הגרנ"ט ראש ישיבת ראדין ז"ל שהיה רבי ראובן כבר אז גאון עצום ב. והדבר השני שהועיל לו מאוד הוא שהסבא מסלבודקה נתן עינו עליו באופן מיוחד מאוד להתענין בעלייתו הרוחנית וליעץ למבוגרים איך לקדם אותו עד כדי כך שאחרי חדשים אחדים שהסבא מסלבודקה חלה את חליו האחרון והעבירוהו לירושלים ושם היה כמה חדשים בחליו ושם נפטר בחורף גם באותם חדשים שהיה בירושלים ולא פגש בהם כלל את רבי דב לא פסק מלהתעניין על עלייתו הרוחנית של רבי דב ואפילו יומיים לפני פטירתו שמצבו היה כבר חמור מאוד עדיין שאל על מצבו של רבי דב ודברו על זה בשעתו הרבה מאוד בישיבה עד כמה חרד הסבא מסלבודקה לעלייתו הרוחנית של הנער מאמריקה אף שהיו בישיבה ציבור גדול מאוד של בחורים וגם היו רבים מאמריקה מכל מקום ראו שעליו באופן מיוחד ביותר מתעניין
ב. ומה היה הדבר שגרם את ההוראה הזו של הסבא מסלבודקה לחברו לחשובי הבחורים וכן כל כך להתעניין במצבו הענין היה כזה הסבא מסלבודקה קבע לאמו של הנער להיכנס אצלו לחדרו כדי לדבר על עתידו של הנער והיא הגיעה אבל שלא כדברי השליח שאמר לה בשמו להיכנס לחדרו של הסבא היא נעמדה בפתח בלבד בלא להיכנס והסבא מסלבודקה לא הבין שהיא בדוקא לא נכנסת אליו וחשב שאולי לא הבינה את דברי השליח וקרא לה הסבא בעצמו שתיכנס אליו לתוך החדר אבל היא נשארה בשלה ולא נכנסה ולא זו בלבד אלא גם העמידה לפניה את בנה הנער שיסתיר אותה מהסבא מסלבודקה שלא יוכל לראותה [כמדומני שהוא סיפר שהוא היה יחסית לגילו גבוה במיוחד כך שהוא יכל היטב להסתירה] וכך התחילה לדבר עמו בענין הנער כשהתלמידים שהיו שם ראו את זה התלמידים אמרו לה שהסבא מסלבודקה אמר שהיא תכנס אליו לדבר אז היא חייבת לעשות כדבריו ולהיכנס ושלא תתחכם אבל היא לא צייתה לדבריהם והמשיכה בשלה וסיפר הסבא רבי דב כהן ז"ל שהתלמידים שהיו שם כעסו מאוד על זה בצורה שאי אפשר לתאר שמלבד שהסבא מסלבודקה היה קדוש עליון ומהרבנים הכי מפורסמים שבדור גם היה ההנהגה שם שבשום אופן לא עוברים במשהו על דברי הסבא מסלבודקה וכולם היו נשמעים לו באופן מוחלט אפילו רבנים חשובים והנה באה האמריקאית הזו ורוצה כביכול בבית שלו ללמד אותו פרק בהלכות שמירת העיניים ובנוכחות הסבא התלמידים גערו בה בחומרא רבה להיכנס כדברי הסבא מסלבודקה והיא התעקשה ונשארה בשלה ולא נכנסה ורק עמדה בפתח מוסתרת על ידי בנה הגם שידעה שכל עתידו של בנה לכאורה תלוי בהוראות של הסבא מסלבודקה ומי יודע מה יהיו אצלו התוצאות על החוצפה הזאת
ג. כשהיא יצאה משם הסבא מסלבודקה בהיפוך מדעת התלמידים השתומם מאוד מהדרגה הגבוהה הזו שלה שכל כך נזהרה והתעקשה שלא לגרום לו איזה שהוא חסרון לפי הבנתה בקדושתו והגיב על זה אם כך היא מתנהגת עתיד להיות מהבחור הזה עוד דברים עצומים לעם ישראל [זה בערך המילים ששמעתי מהסבא רבי דב ז"ל] ולכן ביקש הסבא מסלבודקה שיסדרו לו את טובי הלומדים שבישיבה שיהיה יחד אתם ושיקדמו אותו ככל יכולתם וגם בימיו האחרונים ממש כשהיה בתוקף חליו וכבר כמה חדשים שודאי לא ראה את רבי דב שאל הסבא מסלבודקה את מקורביו איך מצב התקדמותו הרוחנית של הבחור דב
ד. ועל זה אמר הסבא רבי דב ז"ל עשרות שנים אני לומד את המעשה הזה ועדיין לא גמרתי ללומדו שהרי הרב ליפוביץ נסע במיוחד מתל אביו לחברון אל הסבא מסלבודקה וסיפר לו בהתפעלות עצומה על המסירות נפש של האשה מאמריקה עבור לימוד התורה של בנה מהרבה סוגי מסירות נפש עזיבתה יחד אתו את הבית בלי לספר למשפחה וכשלא נתקבל לישיבה לא נתיאשה ונשארה בארץ בערך שנה לסדר לו מי שילמדנו ולעקוב אחרי התפתחותו הרוחנית והלימודית ואחר כך לבוא להכניסו לישיבה להישאר שם בתנאי ישיבה שהיו רחוקים מאוד מהתנאים הגשמיים שהיה להם באמריקה וגם שכבר התחילו באותם שנים הפרעות מהערבים והסבא מסלבודקה באמת התפעל מאוד מדברים אלו אבל עם כל זה התפעלותו של הסבא מסלבודקה מזהירותה ועקשנותה בענין הצניעות היתה יותר גדולה מכל זה ורק מכח זה אמר עליו את ההגדרה שעתיד לצאת מבחור זה עוד דברים עצומים לעם ישראל ודאג לקדמו ככל האפשר יותר משדאג לבחורים אחרים
ה. ואחרי כל זה אמר הסבא רבי דב ז"ל עכשיו תבין למה אמרתי שמה שזכה החזון יחזקאל לכזו התמדה נוראה היה בזכות דרגתו בקדושה
ו. וסיפר הסבא רבי דב ז"ל שכשהוא סיפר את הסיפור הזה לאמו [היא נשארה אתו עוד איזה תקופה בחברון לראות שהוא נקלט טוב בישיבה] ממה ביותר התפעל הסבא מסלבודקה היא התרגשה מזה מאוד ואמרה לו אתה עתיד ללמוד כאן שנים רבות אבל גם אני כבר למדתי כאן מדברים אלו של הסבא מסלבודקה לימוד ששוה שנים רבות וכשעבר עוד איזה זמן וראה את יראת הכבוד הנוראה שיש בישיבה לסבא מסלבודקה התפלא מהיכן לקחה אמו את האומץ כך לעבור על דבריו ולא להתייחס להוראתו אליה ולגערות התלמידים ודיבר אתה על זה והשיבה לו אם היית מכיר את היראת שמים שראיתי בבית הורי [הגאון רבי צבי הירש רובינסקי ז"ל וזוגתו] היית מבין את זה היטב [יש להדגיש שהסבא רבי דב ז"ל סיפר כמה פעמים שהיא היתה נערה צעירה ממש אולי בערך בגיל י"ב בזמן שרבי צבי הירש רובינסקי ז"ל נפטר אבל מכל מקום החינוך שהשריש בה ליווה אותה כל ימי חייה והדגיש שרואים מזה כמה מועיל כבר מגיל צעיר לחנך את הילדים היטב היטב]
ז. וכשנפרדו לנסיעתה של אמו לחוץ לארץ אמר לה הנער [דהיינו הסבא רבי דב ז"ל] עם כל קושי הפרידה לפחות אני שמח שכל הטירחא העצומה שטרחת עבורי במסירות קשה במשך יותר משנה עכשיו מסתיימת ואת פטורה מלהמשיך בזה השיבה לו טעות בידך אחרי מה שאמרת לי בשם הסבא מסלבודקה גם כשאני באמריקה עדיין מוטל עלי לדאוג כל הזמן לחינוך שלך אם העתיד שלך כל כך תלוי בצניעות שלי והוא אמר לי שאלו המילים האחרונות שהיא אמרה לו כשנפרדו לשנים רבות והיא בכתה מאוד כשאמרה את זה וכך היתה דמותה עומדת בפניו שנים רבות בוכה מאוד בדברים האלו וכשבאה אחרי שנים רבות לארץ כמדומני אחרי בערך עשר שנים בשנת תרצ"ו עבור נישואיו ושהתה בארץ איזה תקופה וכשנפרדו שוב הזכירה לו באיזה דבורים נפרדו לפני כעשר שנים ושוב בכתה בדברים אלו מאוד, וכמדומה שהוא אמר שזה היה הפעם האחרונה שהוא ראה אותה וכך שוב נשארה דמותה אצלו בוכה מאוד בדברים האלו.
