הִילּוּלָא קַדִּישָׁא • הרה"ק הינוקא מסטאלין זי"ע

רבי ישראל פרלוב זצ"ל הידוע כינוקא מסטולין- נולד ב-י' בכסלו ה'תרכ"ט  .נקרא על שם הבעל שם טוב הקדוש. בהיותו כבן ארבע נתייתם מאביו. אולם החסידים לא חיכו עד שיגדל והכתירוהו כ"רבי", ומכאן שמו "הינוקא מסטולין". מכל רחבי המדינות נהרו אליו חסידים להתברך ולהיוושע בעצה ותושייה. אהבוהו אהבת נפש.

הייתה לו חכמת אלוקים וגדלות נשגבה מתוך ענווה ושפלות ברך. מלומד בנסים. בעל רוח-הקודש. גאון. נפטר ביום ב' ראש השנה, שנת ה'תרפ"ב  ,בעצומה של התפילה בהיותו בעיירת מרפא. ציונו בפרנקפורט דמיין. חי כ-92 שנים. למחרת ראש השנה טמנוהו בפרנקפורט הקרובה לעיר המרפא וזאת על־פי צוואתו שלא לטמנו במקום רחוק משם. הציון נודע כמקום תפילה, ורבים המשתטחים על ציונו ורואים ישועות עד עצם היום הזה.

סבא: ר' אהרן מקרלין השני. אביו: ר' אשר מקרלין השני- בנו של בעל "בית אהרן" מקרלין.

אשתו: מרת ברכה שיינדל הי"ד בתו של דודו זקנו רבי דוד מזלטיפולי טשרנוביל- עלתה באש

העקדה של סטולין בכ"ט אלול ה'תש"ב

ילדיו: ר' אשר זצ"ל הי"ד, ר' אהרן זצ"ל הי"ד, ר' יעקב חיים זצ"ל, ר' משה זצ"ל הי"ד, ר' אברהם אלימלך זצ"ל הי"ד, ר' יוחנן זצ"ל אשר ממנו המשיכה השושלת. בשנת ה'תש"ו 1049 עלה לארץ ישראל והוכר כרבם של חסידי סטולין-קרלין.

הרה"ח ר' דוד זונדער סחרובר ז"ל היה נחשב לעשיר בעיר סחרוב, והייתה לו רפת גדולה של מאות בהמות, יום אחד פרצה מגיפה ברפת והפילה חללים רבים, בצר לו קם ונסע לסטולין, אותו היום יום שישי היה, ועל אף כל מאמציו להגיע מוקדם לעיר כדי לספר לרבינו על האסון, הגיע לשם, בשעה שכבר כולם צעדו לעבר בית-הכנסת לתפילת מנחה. ר' דוד נכנס בחופזה לבית-הכנסת ביודעו, שכל שעה נופלים חללים ברפת, וההפסד הוא עצום, אך בפנים כבר ראה, שרבינו התחיל כבר את תפילתו באמירת "הודו"… הוא נעמד בסמוך לרבינו ובהה במחשבות על זכותו העצומה לשבות עם רבינו תחת קורת גג אחד, עודו חושב ורבינו סובב ראשו לעברו וקרא בקול: "ויברכם, וירבו מאד, ובהמתם לא ימעיט"… ואחר סובב פניו לאחור והמשיך בתפילתו.

ר' דוד בשמעו דבריו של רבינו הבין, שהרבי ברוח-קודשו כבר ראה את מטרת בואו וכבר אין טעם לספר על מטרת ביקורו, ובמשך כל השבת היה בשמחה עצומה, לפי שידע על פי דברי הצדיק שכבר נושע, ואכן במוצאי שבת כשחזר לעירו שמע את הבשורה, שהמגיפה נעצרה מיד עם כניסת השבת. אצל רבינו היה נהוג, כי החסידים מביאים דמי מעמדות פעם בחודש לפרנקפורט, והיו מכניסים קוויטל עם כל שמות החסידים, שהביאו דמי מעמדות, באחת הפעמים הכניסו לפרנקפורט מעמדות מעיר אחת, ששם התגוררו חסידיו, ומחקו מהקוויטל את שמו של אחד החסידים, אשר התגורר שם. כאשר תמה רבינו מדוע לא כתבוהו בקוויטל ענו לו, כי אותו חסיד ל"ע סר מן הדרך הישרה, ולכך לא כתבוהו ברשימה. שאל אותם רבינו: "מדוע הנכם מתערבים בעניינים לא לכם, אלו הם העניינים שלי?", וציווה, שיכניסוהו מיד לרשימה, וכמובן כן עשו. כעבור זמן לא רב הפך האיש לבעל תשובה גמור, ושב מדרכו הרעה, עד כדי כך, שכשהיה אומר "ברוך שאמר" היה מה לשמוע ולהתחזק באמונה שלמה בבורא יתברך.

סיפר בנו הרה"ק רבי יוחנן מקארלין, כי אצל רבינו נתגדלה יתומה אחת והגיעה לפרק הנישואין, אולם עדיין לא מצאה את זיווגה. היא הזכירה את עצמה לפני רבינו כמה וכמה פעמים, כדי שישתדל למצוא שידוך עבורה. פעם אחת בא בחור אחד ושמו יעקב לייב שהיה גר אח"כ בעיר "ניקאלייב", הבחור היה גבה קומה וגבר אלים ואיש פשוט והזכיר את עצמו לפני רבינו, שהיות שהגיע גילו לגיל ההתייצבות לצבא וקיבל הוא זימון להתייצבות, על כן מבקש הוא, שרבינו יתפלל בעדו ויברכהו, כי ייפטר מצרה זו ולא יאלץ להתגייס.

השיבו רבינו ואמר: "אם אנשים כמוך לא ילכו לצבא, מי ילך? הרי איש בריא אתה!". באותו מעמד עמד חסיד אחד, שאמר לרבינו, כי היות שרבינו מבקש שידוך עבור היתומה, על כן יברכהו רבינו, שייפטר מן הצבא ובשכר זה ישא את היתומה, אמר רבינו ליעקב לייב: "התסכים לשידוך? והאם תשמור הבטחתך, אם תשוחרר מהצבא?"- השיב יעקב לייב: "הן!". "אם כן", אמר רבינו ליעקב לייב, "לך והתייצב לצבא" כי בשכר זה יגן עליו שיפטרוהו. הלך יעקב לייב באמונה שלמה בדברי הצדיק והתייצב לצבא, כשהרופא הצבאי עבר לבדוק את המתייצבים, אם כשירים הם להתגייס, הוא הגיע ליעקב לייב. במהלך הבדיקה התרגש ואמר לשוטר שהביאו: "איש עם כזה לב חלש מאד הבאת?" ופטרוהו לגמרי מהצבא.

כל העיר תמהו והשתוממו, כיצד ניצל יעקב לייב הבריא והשלם מהצבא? במיוחד בשל קומתו התמירה וכוחו העצום. ויעקב לייב קיים את הבטחתו לצדיק ואכן נשא את היתומה. הוא התיישב בניקאלייב והנהיג את ביתו בדרך התורה והחסידות. הוא גם הרבה להכניס אורחים, ובפרט

לחסידי קארלין, שהיו נוסעים דרך שם לרבינו לסטולין הוא עצמו חש הכרת הטוב עצומה לרבינו בשל העובדה, שבגינו ניצל מהצבא, וגם הוא עצמו היה מביא שקים מלאים אוכל על כתפיו, כדי להאכיל את אורחיו.

היה לו אורוות סוסים ועסק וטיפל בהם הרבה, והיו לו ענינים נשגבים בזה. היה נוסע ליריד הסוסים לקנות סוסים. הרבה אימרות שנונות אמר לחסידיו במשלי סוסים. [שמעתי שאף בחדר בו קיבל פתקאות היה תלוי בו ציור של סוס מעשה ידי אמן.]

מעשה באיש אחד מתנגד [מובא בספר 'אלבום סטולין'] שהגיע ביום אחד לתהות על קנקנו של האדמו"ר ר' ישראל מסטולין זצ"ל, והגיע לתפילת המנחה והתחקה על מעשי הרבי והביט אחריו כל שעה. אחרי שגמרו להתפלל קרא לו הרבי ואמר לו שהוא רוצה לשאול חוו"ד בענין מסויים. המתנגד התפלא אך הסכים כמובן… הרבי הכניסו לתוך ביתו והלך איתו עד אורוות הסוסים.

הרבי הכניסו ושאלו על סוס מסויים "נו… מה דעתך על סוס זה? האם הוא שווה כך וכך רובל?" תוכד"ד הצביע הרבי על סוס שני ואמר לו "ומה עם סוס זה, מה דעתך עליו? שילמתי כך וכך עליו, האם הוא שווה כך?" המתנגד השתאה ולא ידע מה הרבי רוצה ממנו. אחרי שהמשיך הרבי לשאול חוו"ד על סוסים נוספים, נענה האיש ואמר "ימחול לי מע"כ הרבי, אך לצערי אינני מומחה על סוסים, ואינני מתמצא בתחום בכלל!".

"אההה," ענה לו הרבי, "אך לגבי רבי'ס אתה כן 'מייבין'…"