הרב הגאון מנחם זמבא הי"ד המכונה הגאון מפראגה: נולד ב-י"ג אלול ה'תרמ"ג בפראגה (פרבר של ורשה). כבר בילדותו סבל מבריאות לקויה, בייחוד בעיניו החלשות וגופו המורעב. ניחן בכוח זיכרון נדיר ותפיסה מבריקה. למרות כל זאת נודע כעילוי.
בגיל 9 התייתם מאביו וגדל בבית סבו. בגיל 10 ידע חלק גדול מהש"ס בע"פ עם רש"י, תוספות, רא"ש ומהרש"א. סבו החליט שלא לשולחו לישיבה, אך הדריכו ימים ולילות. בשנת ה'תר"פ לאחר נישואיו עבר להתגורר בבית- חותנו והיה סמוך על שולחנו (שהיה אחד מעשירי ורשה וחנות הייתה ברשותו), והמשיך לעסוק בתורה.
תוך זמן קצר יצא שמעו כאחד מגדולי פולין, ורבים היו מריצים אליו את שאלותיהם בהלכה. מגיל 36 התחילו להתפרסם תשובותיו בספרים ובירחון התורני דגל התורה. עד מהרה נתלקטו לביתו בחורים מצוינים שלמדו מפיו תורה כשבע שעות ביום בלי הפסקה. בשיעוריו באו לידי ביטוי גאוניותו וכושר ההסברה שלו.
בשנת ה'תרפ"ט חמיו נפטר ולמרות הצעות שונות לכהן כרב סירב והעדיף לא לעשות את תורתו קרדום לחפור בה והמשיך לנהל את חנות הפלדה של חמיו, אולם ההצלחה לא האירה לו פנים והוא נאלץ לסגור אותה.
בשנת ה'תרצ"ה התמנה לחבר ועד הרבנים של ורשה, והיה לאחד מראשי אגודת ישראל.
בשנת ה'תרצ"ט פרצה מלחמת העולם השניה ושערי גטו ורשה ננעלו. מספר פעמים ניסו מקורביו להבריחו אולם ללא הועיל. כל משפחתו נספתה בשואה.
תמך ועודד את המורדים נגד הנאצים ואף אסף כספים למען המחתרת. אותה תקופה קיים מניין קבוע בביתו ועסק בתורה. לקראת חיסול הגטו הייתה פנייה מצד ראשי הכנסייה הפולנית להציל אותו, אך הוא סירב. נרצח במהלך המרד בתקופת השואה בגטו ורשה ב-י"ט בניסן ה'תש"ג חי כ-59 שנים ונקבר באחת מחצרות הגטו.
בשנת ה'תשי"ח עמדה ממשלת פולין להרוס את שרידי הבתים בגטו ורשה. ולאחר מאמצים כבירים נמצא הקבר ועצמותם הועלו ארצה. נטמן בשנית בגבעת שאול בירושלים.
סבו (מצד אביו): ר' אברהם. אביו: ר' אלעזר (מחסידי גור). אשתו: מרת מינדל (בן 18 נישא עם בת ר' ישעיה חיים צדרבוים). ילדיו: מרת רויזא מרים הי"ד, מרת חנה הי"ד. ר' אהרון נפתלי הי"ד.
מרבותיו: סבו, ר' אברהם, ר' יהודה אריה לייב אלתר. מתלמידיו: ר' אברהם זמבא, ר' ידידיה פרנקל (רבה של תל-אביב). ר' מנחם מנדל כשר (מח"ס 'תורה שלמה').
מספריו: • תוצאות חיים- על מלאכת הוצאה בשבת. • זרע אברהם • גור אריה יהודה- מחידושי בנו ר' משה יהודה אריה • מחזה למלך- על הרמב"ם • שו"ת הרמ"ז- על שו"ע • בית מנחם- על שו"ע •מנחם ירושלים- על ירושלמי • חידושי הגמ"ז- מחידושיו • אותיות פורחות- כולל את 'אוצר הספרי' ו-'אוצר הספרא'.
על שקידתו וגדולתו וידיעתו בתורה הקדושה, יעידו הסיפורים המופלאים המובאים ב'אורח צדיקים' של ידידנו ר' דניאל אלול הי"ו: כשפגש ר' שלמה אליעזר אלפנדרי (ה'סבא קדישא') את האדמו"ר מסלונים- רבי אברהם ויינברג זצ"ל, שאל אותו: "אמור נא לי, מי הם גדולי הגדולים של חכמי התורה ביהדות פולין?", ענה האדמו"ר: "ר' חיים עוזר גרודזינסקי מהליטאים, ור' מנחם זמבה מהחסידים- הם יודעים 'לספור את התורה באותיותיה'.
הרב היה גאון בלי לשאת על ראשו עטרה כלשהי. הוא דחה בעקביות כל שימוש בתגא. רגיל היה לומר: "בחנות מסייעים האישה והילדים, לא כן ברבנות- אף אחד מהם לא יוכל לעזור לי, אצטרך להתבטל הרבה ביטול תורה".
לאחר פטירת חותנו, המשיך לנהל את חנות הפלדה של חותנו מאחר ולא רצה לעשות את התורה כקרדום לחפור בה. כשאמרו, כי בין לקוח למשנהו 'חוטף' רבינו קטע בירושלמי, התחייך הגאון-הסוחר ותיקן בבדיחותא: "לא, כי בין 'ירושלמי' ל'ירושלמי' מתפנה אני לאיזה לקוח".
שאול שאלו חכמי ארץ ישראל באחד הימים לגדולי תורה שבאו מפולין: "במה כוחו של ר' מנחם גדול?", והשיבו להם: "באשכוליותו, שהוא כקופת רוכלין, שמאחד בקרבו כוחות מגוונים למכביר- מעין בקיאותו של העילוי מרוגצ'וב, העמקות של ה"אבני נזר", הישרות של ה"אור שמח", חריפותו של חידושי הרי"ם, פלפוליו של ר' יוסף ענגיל, זכר כולם לברכה".
סיפר ר' אברהם יצחק קלי מנירברג בספרו "נביאי אמת", שבשנת תרצ"ט אמר לו רבנו שיש בידו כעשרת אלפים דף כתבי יד של חידושי תורה. לצערנו רבים מחידושיו אבדו בשואה.
סיפר אחיינו, ר' אברהם זמבה מארה"ב: בעת שמישהו שוחח איתו בדברים של מה בכך נגד רצונו, וגזל מזמנו היקר, השתוממתי על הסבלנות שלו. ואז אמר לי הרב: "יש לי ברוך ה' מתנה מהקב"ה מח חזק מאוד, בכל פעם כאשר מישהו משוחח איתי והשיחה אינה מעניינת אותי- ביכולתי לשמוע את דבריו ובו בעת להשקיע מחשבותי במה שאני רוצה ואיני צריך לפגוע באדם ולהפסיקו מדיבורו".
אבי סיפר לי כמה פעמים בהתפעלות שגם הגויים בוורשה ידעו להעריך ולהוקיר את קדושתו של רבינו, את גודל צדקותו ופרישותו, חסידותו ויראתו, וכשהיה צועד בשעת בוקר לביה"מ, היו הגויים מקפידים לצעוד בעקבותיו ולדרוך על סימני הדרך שהשאיר על המדרכה. הם ידעו והרגישו שמסימני הדרך תצמח להם ברכה וישועה. אבא סיפר לי עוד שהיו מהם שהגדילו לעשות והקפידו להתברך ממנו מדי יום ב"בוקר טוב". הערלים של ורשה חשו היטב שה"בוקר טוב" של הצדיק יביא להם בוקר טוב באמת". (טובך יביעו)
"שיהיה האדם ירא ודואג על מה שהוא עושה, או על מה שהולך לעשותו, פן יהיה בו דבר או פן יכנס בו איזה דבר אשר לא לפי כבודו יתברך…" (מסילת ישרים פרק כד)
בחודש סיון התשנ"ט הייתי אצל הרב הגאון החסיד רבי אהרן ברוך אנגלנדר זצ"ל מניו יורק, בנם של בעלי בית המלון בעיר הנופש קריניצא בו היה נוהג לשהות מרן הגרי"ז זצ"ל בימי הקיץ, וסיפר לי כדלהלן:
בשנת תרצ"ד, כאשר בא מרן הגרי"ז זצ"ל לעיר הקייט קריניצא כדרכו בכל שנה, השאירו לו ליד מקומו בבית הכנסת את תשובת ה'דברי חיים' זצ"ל בהלכות תפילין ח"ב סימן ו', אשר שם הוא כותב שזהו מנהג בורות להסתכל במראה כדי לראות את מקום התפילין, שכן "מקום יש בראש הן באורך והן ברוחב, וכן הסכים הגאון" עכ"ל, וכן מוסיף שם שיכול האדם לשאול אחר על מקום התפילין אם הוא טוב או לא.
כאשר ראה זאת מרן הגרי"ז זצ"ל אמר לסובבים אותו בבית הכנסת: "נשתמש במעשה חסידי: פעם אמר ר' משה לייב סאסובער זצ"ל על הא דאיתא בהלכה שכל מי שיושב בסוכה בשעה שיורדים גשמים הרי הוא הדיוט, ואמר ר' משה לייב זצ"ל: 'כדאי לי להקרא הדיוט ובלבד שאקיים מצות סוכה'". סיים מרן הגרי"ז זצ"ל ואמר: "אף אני אומר כן, כדאי לי להקרא בור ובלבד שהתפילין יעמדו על הראש בדיוק במקומם". והוסיף ואמר מרן הגרי"ז זצ"ל: "ועל מה שכתוב בשו"ת 'דברי חיים' 'וכן הסכים הגאון', אין זה נכון, שכן הגאון לא הסכים על זה". כי חשב מרן הגרי"ז זצ"ל שכוונת ה'דברי חיים' במה שכתב 'הגאון' הוא על הגר"א מוילנא זצ"ל, אמנם ה'דברי חיים' זצ"ל התכוון לחותנו בעל ה'ברוך טעם' אשר היה קוראהו 'הגאון'.
לבסוף הפטיר מרן הגרי"ז זצ"ל ואמר: "כדי לראות אם המעיל או הכובע מונחים היטב, מתירים המחמירים להסתכל במראה, אולם כדי לראות אם התפילין מונחות היטב על הראש, על זה מחמירים שלא להסתכל"…
והמשיך רבי אהרן ברוך אנגלנדר זצ"ל לספר לי, כי לאחר אותו מעשה, היה בוקר אחד בו לא הסתכל מרן הגרי"ז זצ"ל במראה, והלך ושאל הרבה פעמים את האנשים בבית הכנסת האם התפילין מונחות במקומן. כאשר ראה זאת הגאון הגדול רבי מנחם זמבא הי"ד שהיה אף הוא בעיירת הנופש קריניצא באותו זמן, אמר לאנשים בבית הכנסת שעדיף כבר שמרן הגרי"ז יסתכל במראה ולא יהיה מתוח כל כך להטריח את האנשים בכל רגע אם התפילין מונחות במקום…
(עובדות והנהגות לבית בריסק)
נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון שליט"א
