פרשת אחרי מות
וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל (טז, יז)
כתיב ״וכל אדם לא יהיה באהל מועד״. והקשה בעל 'זית רענן' מה שהקשו (שמו״ר פכ"א סי"ב) הלא הכהן גדול היה שם ואם כן היה אדם באוהל מועד, ותירצו ״כי מלאך ד׳ וגו׳ הוא״ (מלאכי ב, ז). והקשה הלא מובא שגם מלאך אינו יכול לבוא שמה, כי אצל שמעון הצדיק אמרו (שם במדרש) שכביכול בעצמו היה.
ותירץ הרה"ק רבי אהרן מבעלזא, שללמד זכות על בני ישראל ביום כיפור, צריך להיות דווקא מלאך, אבל מלאך שאינו יודע ומרגיש טעם ייסורי בני אדם, אינו רשאי לבוא לשם, רק אדם מכל השנה שהוא בבחינת מלאך והוא יודע את הניסיונות והייסורים של בני אדם, הוא יכול לבוא שם, באוהל מועד, ללמד זכות על ישראל.
♦ ♦ ♦
כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם (טז, ל)
הרה״ק רבי אברהם מסלונים זי"ע בעל 'בית אברהם' אמר: כתיב (טז, ל) ״כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם״, אני אכן מכפר, אבל ״עליכם לטהר אתכם״.
♦ ♦ ♦
וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם (טז, לא)
ועניתם את נפשותיכם בתשעה וכי בתשעה מתענין והלא בעשירי מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי (ראש השנה ט.).
שמעתי על הגה"ק רבי אברהם מסאכטשוב בעל 'אבני נזר', שבערב יום הכיפורים היה אוכל את הסעודה עד הערב, עד שהלך כבר להתפלל, כיון שאמרו חז"ל (ראש השנה ט.) ״כל מה דמפיש באכילה טפי עדיף״. ולכן, בכל פעם לקח מעט מהפירורים שעל השולחן לתוך פיו לקיים ״כל מה דמפיש באכילה״, אבל עיקר אכילתו היתה מעט שבמעט.
♦ ♦ ♦
וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם (טז, לא)
כ"ק זקני הגה"ח רבי יצחק אייזיק יו"ט מוורשה זצ"ל, היה בסוף ימיו חולה 'בולמוס' לא עלינו. לקראת יום הקדוש, יום הכיפורים, נסע אל רבו הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע. בערב יוכ"פ לפנות ערב, נכנס כ"ק אבי זצ"ל אל הרבי לשאול מה יעשה עם אביו במשך התענית, אם יאכל בליל יום כיפור. השיבו הרבי: ״בלילה לא יאכל ואני מקבל על עצמי שלא יאונה לו שום דבר, ובבוקר תשוב אלי לשאול״. למחרת שב אבי זצ"ל אל הקודש פנימה והפעם השיב הרבי: ״אל יאכל עד אחרי תפילת שחרית״. אחר שחרית נכנס שוב אל הרבי שענה לו: ״עד אחרי מוסף״ – עד שבעזרת השם השלים את התענית ככל אחד מישראל.
♦ ♦ ♦
דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ (יז, ד)
מה ששמעתי מכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א מסטריקאוו [הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב] ליל שבת קודש פרשת אחרי-קדושים שנת תרע״א: כתיב (יז, ד) ״דם יחשב לאיש ההוא דם שפך״. ובמסורה ״וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד״ (מלכים-ב כא, טז), מלמד שאסור לו לאדם לדון את חברו לכף חובה אפילו במחשבה, ואם לאו כאילו שופך דם במעשה.
ואיתא בספרים על הפסוק (קדושים יט, יז) ״הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא״, שא הוא לשון חידוד, ובהיפך אתוון שא הוא לשון אש, שאם תוכיח את חברך ולא ישמע לך, לא תחדד עליו במחשבתך את מידת הדין, ועל זה נאמר בקמץ שפך, שמרמז לכתר, שאם דן את חברו במחשבה פוגם בכל הקומה, וזה הפירוש (שם) ״לא תשנא את אחיך בלבבך״, אפילו אם אינו עושה כלבבך, כי באמת אם זולתך טוב ועושה כלבבך אין שייך עליו לימוד זכות.
♦ ♦ ♦
כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ (יח, ג)
שמעתי מהרה"ק רבי שמעון שלום מאמשינוב זי"ע – בסעודת רעווא דרעווין פרשת אח"ק תרצ״ד בעיה"ק ירושלים – שפירש את הפסוקים (יח, ב-ג) ״ואמרת אליהם אני ד׳ אלוקיכם כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו״, וזה לשונו:
"אאמו"ר הק' [הרה"ק רבי מנחם מאמשינוב זי"ע] דיבר בקדשו בשם הרה"ק הרבי ר' בונים מפרשיסחא זי״ע, כי האיש שרוצה לשבור את תאוותיו, יביט ויראה את אלו שהשיגו כבר את התאוות, ויראה איזה פנים יש להם, אזי בעל כורחו ימאסו בעיניו כל התאוות. ובזה פירש אבי הק' זי"ע – ״כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה״, וראיתם איזה פנים השיגו מזה המצרים, זה יגרום לכם שימאסו בעיניכם המעשים הרעים ולא תעשו כמעשיהם״, ע"כ.
♦ ♦ ♦
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה' (יח, ה)
פעם נכנס הרה"ק רבי מנחם מענדיל מקאצק זי״ע אל בית מדרשו ומצא שם את שלושת תלמידיו הגדולים: הגה״ק בעל 'חידושי הרי״ם' זי"ע, הרה"ק רבי חנוך העניך מאלכסנדר זי״ע והרה"צ רבי הירש מגרבוביץ זצ"ל. אמר להם: ״תגידו תורה״. פתח ה'חידושי הרי״ם' ואמר: כתיב (אחרי יח, ה) ״ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם״ – את החיות צריכים לתת בשביל מצוה אחת. נענה הרה"ק מאלכסנדר ואמר: את כל החיות צריך היהודי לשאוב מן המצוה.
פתח רבי הירש מגרבוביץ ואמר: כתיב (משפטים כב, א) ״אם במחתרת ימצא הגנב״ – זה היצר הרע, שהוא חותר תמיד תחת האדם ורוצה להכשילו, וצריך האדם להתגבר ולמצוא את היצר הרע ״והכה ומת״, דהיינו, להכותו עד כדי מיתה.
♦ ♦ ♦
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה' (יח, ה)
מצינו אצל רבנו הקדוש רבי ישראל מקאזניץ זי"ע, שבדרך הטבע לא היה שום רופא יודע איך הוא חי, והוכרחו להודות שהוא חי רק מחוץ לדרך הטבע, ומכל מקום היה זקן. זכותו יגן עלינו.
פרשת קדושים
דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם (יט, ב)
מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויים בה (רש"י)
אמר הרה"ק רבי אהרן דוד מטריסק זי"ע הי״ד: איתא (מכות כד.) ״בא חבקוק והעמידו על אחת״, אחת היינו אחדות.
♦ ♦ ♦
דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם (קדושים יט, ב)
שמעתי ממורי הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע, ליל שב"ק פרשת אחרי-קדושים שנת תרע״א:
״קדושים תהיו״, ובתורת כהנים ״כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים״. הענין צריך ביאור, וכי אפשר להידמות כביכול לבורא עולם, ואולי נראה בזה ש׳׳ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש״, לשון הבטחה היא, שהבורא ב"ה הבטיח לעמו שיהיו לו ממלכת כהנים וגוי קדוש, כי ישראל הם הענפים ובורא העולם הוא השורש, ואם נתחברו יחדיו הענף והשורש, יכולים לבוא למדרגה זו שייקראו ״קדושים״, ולמדרגה זו יוכלו לבוא רק ע״י האחדות שיש לישראל, כי כשישראל שרויים באחדות, יוכלו הענפים להידבק בשורשם ויקוים ״מה אני קדוש אף אתם קדושים״, בבחינה עצמה שיש כביכול לבורא ב״ה.
זהו מה שנאמר במדרש תנחומא (אות ה) ״קדושים תהיו״, לפי שהדבקתי אתכם למתני, שנאמר (ירמיה יג, יא) ״כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש״. כי היה קשה זאת למדרש, וכי אפשר להתדמות לבורא בקדושה, לכן אמר לפי שהדבקתי אתכם, הענפים והשורש, על ידי האחדות. וזהו דכתיב (פרשתן יט, ב) ״דבר אל כל עדת בני ישראל קדושים תהיו״, כשהעדה נכללים ביחד, כשהם באחדות גמורה, אז ״קדושים תהיו״.
♦ ♦ ♦
קְדֹשִׁים תִּהְיוּ (יט, ב)
הרה"ק רבי אברהם המגיד מטריסק זי״ע, אמר: סדר המשניות מלמד את דרך הטהרה לישראל. וכך פירש: ״זרעים מועד״, המועד מתקן את פגם הזרעים; וכדי להימנע מ״נשים״, שהן ״נזיקין״, העצה היא ״קדשים טהרות״, על האדם לקדש ולטהר את עצמו.
בלשונו הטהור: "זרעים מועד", איז שוין מתקן וואס מען פוגם געווען אין זרעים, איי, עס אין דאך דא "נשים", שהן "נזיקין", איז דא א עצה, "קדשים טהרות", מען זאל זיך מקדש ומטהר זיין.
♦ ♦ ♦
קְדֹשִׁים תִּהְיוּ (יט, ב)
כאשר היה הרה"ק רבי בצלאל יאיר מאלכסנדר זי"ע ילד צעיר, באחד הלילות לא רצה לשכב לישון במיטתו. כיון שעבר זמן מה והשעה הלכה והתארכה, נכנסה אמו הרבנית ע"ה אל בעלה הגדול, רבנו הקדוש הזקן מאלכסנדר זי"ע וביקשה שיגיד לו לשכב במיטתו ולישון. שאלה הרבי זי״ע: ״מי הציע לו את המטה, את או המשרתת?" אמרה: ״המשרתת!" השיב הרבי זי״ע: ״אם כן, תציעי לו עכשיו את בעצמך וילך לישון״. וכך הווה.
♦ ♦ ♦
כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם (יט, ב)
בשם הרה״ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע: כתיב (יט, ב) ״כי קדוש אני״ – למוד עצמך לומר תמיד ״כי קדוש אני״, וממילא כשתבוא דבר עבירה לידך, תישמר ממנה.
♦ ♦ ♦
אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ (יט, ג)
יש לומר, כי לפי שמירת שבת שלו, נוכל לידע את יראת אביו ואמו.
♦ ♦ ♦
אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם (יט, ד)
שמעתי ממורי הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע, יום שב"ק פרשת אחרי-קדושים שנת תרע״א:
״אל תפנו אל האלילים ואלוהי מסכה לא תעשו לכם״. הראייה נחקקת בלב, אם העיניים רואות רק טוב, אזי נחקק בליבו רק טוב והלב מתהפך לטוב, ואם ח"ו פונה ומביט אל דברים רעים, אזי נחקק בליבו רק רע. וזה ״אל תפנו אל האלילים״, שאם אין אתה פונה לראות דברים לא טובים, אז ״אלוהי מסכה לא תעשו לכם״, לא יהיה לך, פירוש, ליבך לא יהיה אלוהי מסכה, כי בראיית דבר רע, חלילה, נעשה הלב אלוהי מסכה, רע ממש.
לכן נראה בעיניי שצריכים להתפלל מתוך הסידור, כי יש בני אדם שאינם רואים כל היום לא גמרא ולא חומש, ואם אינו מתפלל מתוך הסידור ואינו רואה את האותיות הקדושות, מנין יהיה לבבו טוב, כי ברור שבשוק אינו רואה כ"׳כ דברים טובים, אבל אם מתפלל מתוך הסידור ורואה הרבה את האותיות הקדושות, אז נחקקים בלבו צורות האותיות הקדושות ונתהפך לבבו לטובה והעין משפיעה ג"כ, כמו דאיתא (שבת לד.) ״נתן עיניו בו״, ואם מביט בעין טובה יוכל להשפיע רק טוב.
♦ ♦ ♦
לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ (יט, ה)
סיפר זקני הגה"צ החסיד מוה"ר יצחק אייזיק יום טוב מוורשה זצ״ל, שפעם אחת נסע הרמב"ם ז׳׳ל עם מלך מצרים דרך היערות. ראה הרמב״ם אילן אחד שיש בו קרירות עצומה וגדולה, ואמר למלך שאם יעשה מן האילן הזה בית וישב בו אדם סגור ומסוגר אפילו בתקופת תמוז ימות מחמת קרירותו. כששב המלך המלך ממסעו, עשה מאותו אילן בית סגור ללא סדק והניח בו אדם החייב מיתה למלכות, ואמרו לו שזו היא מיתתו והבטיחו לו שאם יצליח להישאר בחיים לאחר כ״ד שעות יצא לחפשי.
ישב בו האיש כ״ד שעות ויצא חי, ונמצא שחייב הרמב״ם את ראשו למלך כי הטעהו וכל השרים שמחו. ענה הרמב״ם ואמר, קראו לאיש ויספר לנו מה שאירע לו בעת שהותו באילן וכיצד הצליח להישאר בחיים. נענה אותו האיש וסיפר, שכשעברו בערך י״ח שעות כמעט ולא נותרה בו נשמה מחמת רוב הקור, אלא שיש לו ציפורניים גדולות וחיטט בהם עד שנעשה נקב קטן כמו ראש מחט, וראה את אור השמש, אז עלתה מחשבה בליבו שאם יצליח להחזיק מעמד עוד כשש שעות יצא לחפשי, והרצון הזה נתן בו חמימות וחיה. הרי לך שאין דבר העומד בפני הרצון, כי הצליח לעמוד על ידו אפילו כנגד המוות…
♦ ♦ ♦
לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ (יט, ה)
הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע אמר על אדם אחד שלא הלך בדרך הישר: ״הניחו לו כי חלש הוא״, אבל באמת אם רק היה רוצה להעמיד את עצמו כנגד, היה יכול לו כי אז היה לו תשועת ה'.
♦ ♦ ♦
וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה (יט, יד)
כסי רישיך כי היכי דתיהוו עלך אימתא דשמיא (שבת קנו:)
כאשר היה הגה"ק רבי אברהם מטשכנוב זי"ע פעוט מוטל בעריסתו, אחז באחד הימים את שתי ידיו על ראשו. נטלו הוריו את ידיו מן הראש והחל בוכה, מיד הבינו כי אינו רוצה לילך בלי כיסוי ראש ותפרו לו כובע.
♦ ♦ ♦
בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ (יט, טו)
הוי דן את חברך לכף זכות (רש"י)
מכתב יד קדשו של כ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל: איתא (אבות פ"ב מ"ה) ״אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו״. פירש הברטנורא ז״ל: ״אם ראית חברך עובר עבירה ולא עמד בניסיון, אל תדונהו לכף חובה עד שתבוא עבירה כזו לידך ותינצל ממנה״. שמעתי מפי הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע, שהקשה על דברי הברטנורא, שמבואר בדבריו שאם באה עבירה זו לידו ועמד בה ולא נכשל, יכול ורשאי לדון את חבירו לכף חובה. והקשה, מה השייכות והקשר בזה, שהרי יתכן שהוא ניצל מחמת שיצרו קטן מיצרו של חברו ויתכן ויש לו זכות אבות ולחברו אין, לכן ניצל הוא וחברו לא, ועוד סיבות רבות מאוד. ואם כן, מה המחייב והקושר אדם אחד לרעהו לומר שכיון שהוא ניצל יכול הוא לדון את רעהו לכף חובה, אתמהה.
ופירש הוא בדרך זו. "אל תדון את חברך" – לכף זכות, "עד שתגיע למקומו" – היינו עד שתבוא עבירה זו לידך ותינצל הימנה, שאז אחר שאתה ניצלת מעבירה זו, יכול אתה לחפש כל טצדקי שבעולם ולדון חברך לכף זכות. אבל קודם שבאה עבירה זו לידך, אין לך להרהר כלל במעשה חברך, שהרי אינך יודע שמא ח״ו תיכשל אף אתה בעבירה זו ותצטרך ללמד זכות על עצמך. על כן אין לו לאדם להרהר ולחפש בעבירות חברו אא״כ ניצל הוא עצמו מעבירה זו ולא נכשל בה, שאזי הכוח והרשות בידו ללמד זכות על חברו. ודפח״ח.
♦ ♦ ♦
בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ (יט, טו)
הוי דן את חברך לכף זכות (רש"י)
מרא דארעא ישראל, הגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע, תמיד לימד זכות אפילו על הפושע הגדול ביותר. פעם אחת ישבתי לפניו והיה מלמד זכות על פושעי ישראל – ואמר לי: ״צריכים ללמד עליהם זכות״. אמרתי לפניו: "אני איני מבין את רבנו, הוא הלוחם הגדול בעד היהדות ודווקא הוא מלמד זכות על כולם. ועוד אני שואל, איך יוכל ללמד זכות על כולם? אם אראה דרך משל, אחד אצל הכותל המערבי ביום הכיפורים שחל להיות בשבת, מהלך עם בעל עבירה והוא הולך בגלוי ראש ואוכל דברים האסורים ואחר כך מעשן, איך ילמד עליו רבנו זכות? על זה אשאלה ממנו מענה לשון".
השיב לי הגרי"ח זוננפלד במתק לשונו: ״שמע בני, גם יוסף חיים איננו טיפש כזה, אלא שבכל עבירה מלבד שהיא עבירה, אם עושה אותה בתוך ישראל, יש בזה חילול השם ועל חילול השם אין כפרה. ואם יכולני ללמד עליו זכות – אף כי רחוק הדבר מאד – מכל מקום שוב אין כבר חילול השם, ואם כן נשארת העבירה ועל עבירה יש דין כמה הוא חייב לבדו.
כן בנידון דידן יש ללמד עליו זכות. הנה מה שהולך הוא בגלוי ראש, אפשר יש לו מחלה כזו. על האכילה והעישון, אולי הוא 'מסוכן'. על דבר בעל העבירה, שמא הוא מוליכו כי איננו רואה. ואף אם רואה הוא, אולי ראשו סגלגל עליו וצריך מי שיוליכו. ואם כן, חילול השם אין כאן ואין מקום לטענת המקטרג מחילול השם ויש לו כפרה״.
♦ ♦ ♦
הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא (יט, יז)
באוזניי שמעתי מפה רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי״ע, שאמר: "אני יושב על הכסא הזה וכשבא לפני איש אחד ואני מבזה אותו, כדי שמתוך כך ייטיב את דרכו – אם לכל הפחות הוא מטיב דרכו ואני עושה לו טובה, זה עצמו מחפה על מה שביזיתי אותו, אבל אם אינו מטיב דרכו, הלא אני מבזה אותו בפני רבים בחינם ורגליי יעמדו ח״ו בגיהנום".
♦ ♦ ♦
הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא (יט, יז)
מעשה באברך ששב באישון לילה לביתו ממקום צחוק וכדומה ר"ל, וחלף דרך בית הרה"ק רבי יעקב מווידאמע זי"ע בעיר וידומא. לפתע, בעברו סמוך לחלונות הבית, נשמע קול בכי אדיר. היטה האברך אוזניו לשמע הקול ושמע את אותו צדיק מתבטא ואומר: ״יעקב יעקב, אוי לך, וי לך, במה בילית הלילה הזה, בצחוק?!״ והחל מונה את אותם איסורים שעשה האברך במקום ההוא. מיד הבין האברך כי אליו מכוונים הדברים, נכנס אל הקודש פנימה וביקש תיקון ותשובה למעשיו, וכך הפך לבעל תשובה אמיתי וחסיד ירא ושלם.
♦ ♦ ♦
הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא (יט, יז)
מספרים על רבנו הגה"ק הרבי ר' העשיל מקראקא זי"ע, שהיה לו מוכיח אחד שהיה מוכיחו על כל דבר שלא נראה הגון בעיניו. פעם אחת איחר הרבי ר' העשיל לתפילה. והנה, כאשר נכנס לבית המדרש נשאר המוכיח עומד לפניו ולא הוכיחו. בסיום התפילה שאלו הרבי ר' העשיל מדוע לא הוכיחו. השיב לו, שכאשר בא לבית המדרש רצה להוכיחו, אולם ראה את רבנו תם נכנס עמו ועמד לפניו ולא הוכיחו. אמר לו הרבי ר' העשיל, שאכן אמת הדבר, כי למד תוספות אחד לפני התפילה ותירץ קושיה עצומה שהייתה לו על רבנו תם.
♦ ♦ ♦
הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא (יט, יז)
מספרים על הרה״ק הרבי ר' זושא מאניפולי זי"ע, שכשנודע לו על אדם בעל עבירה ר"ל, מיד החל לדבר אל עצמו ואומר: ״אוי לך זושא, איך עשית עבירה פלונית, נגד רצון הבורא ב״ה להכעיסו?!״ וכדומה. ובכוח קדושתו הנוראה פעל באיש הרהורי תשובה, עד שלא היה יכול האיש להתאפק ונפל ארצה מתעלף, וצעק בקול: ״מר רבי, לא הרבי עשה עבירה זו, אלא אני והנני מתחרט ושב בתשובה, טוב לי מותי מחיי במה שהכעסתי לבורא ולא אעשה כן יותר״. והיה שב בתשובה גמורה.
♦ ♦ ♦
הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא (יט, יז)
שמעתי בשם רבנו הק׳ הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי״ע, כשביקש לומר מוסר לאחרים, אמר לעצמו: "מיילך, מדוע עשית כך?!״ עד ששמע בעל העבירה הזאת והתעלף מחמת תשובה, וזה דברי פי חכם חן.
♦ ♦ ♦
הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא (יט, יז)
הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז זי"ע אמר שהצדיק המוכיח, צריך להוכיח את האנשים בדברים, והדברים האלו בעצמם יהיו זכות כלפי מעלה.
♦ ♦ ♦
לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ (יט, יז)
אמר הרה"ק רבי דוד מרדכי מפראגע – אדמו״ר ממיעכוב זי"ע : בימינו אין שנאת חינם, כי אפילו כשאחד שונא את חברו, מכל מקום אם יבוא שונאו לבקש ממנו נדבה, מיד ייתן לו, ואם כן גם השנאה עולה לו בדמים, ולכך אין כיום שנאת חינם.
♦ ♦ ♦
לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' (יט, יח)
הגה"ק רבי יהודה אריה לייב מגור זי"ע בעל 'שפת אמת' אמר: כתיב (יט, יח) ״לא תקום ולא תטור״, וכתיב (שם) ״ואהבת לרעך כמוך״. וקשה מה הסמיכות והשייכות בין שתי המצוות הללו? אלא, משל לאחד שהכה את עצמו, וכי יקום ויטור מעצמו – כך אם תאהב את רעך ״כמוך״, לא תוכל ליקום וליטור ממנו.
♦ ♦ ♦
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' (יט, יח)
פעם קראו לחסיד ר' אהרן מנחם מענדיל זצ"ל השו״ב מויסקיט, לקבל יין אצל הגה"ק רבי יהודה אריה לייב מגור זי"ע בעל 'שפת אמת'. ביקש ר' אהרן מנחם מענדיל לומר לרבי 'לחיים', אלא שמתוך כך דחק הרבה בין ה'עולם' בהשתוקקותו לראות את פני הרבי, ופתאום חש כי הרבי מקפיד על כך.
לימים, נחלש אהרן מנחם מענדיל וחשב כי הדבר בא לו מהקפדת רבו הק'. כשהוטב לו, נסע לגור ונכנס אצל הרבי באמרו: ״אני מפחד שהדבר בא לי מהקפדת הרבי״… השיב לו ה'שפת אמת': ״אתה חושד בי שאני מעניש חלילה לישראל?!" אמר החסיד מויסקיט: ״יהודי הוא ספר תורה ומה אכפת לנו אם ספר תורה מונח אחד על השני?" נענה הרבי ואמר בשנינות: ״יהודי צריך להחזיק את חברו לספר תורה״׳… [היינו שלא יחזיק את עצמו לס"ת אלא את חברו…].
♦ ♦ ♦
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' (יט, יח)
פעם ישב רבנו הקדוש הרבי ר' מנחם מענדיל מווארקי זי"ע בשולחנו הטהור ואמר: כתיב (יט, יח) ״ואהבת לרעך כמוך״, ושאל: ״כמוך?" והשיב: ״כמוך!" וביאר זאת תלמידו הגדול הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע, כי הנה האדם צריך לשנוא את עצמו, ואם כן איך שייך לומר 'כמוך' ולתבוע ממנו לאהוב את רעהו כמו את עצמו. ע"כ תירץ הרבי: ״כמוך!" – כשם שעליך לשנוא את עצמך, כך הינך צריך לאהוב את רעך.
♦ ♦ ♦
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' (יט, יח)
אמר הגה"ק רבי חיים מצאנז זי"ע בעל 'דברי חיים': כאשר יהודי מבקש מחברו שיבקש עליו רחמים, אסור לו לומר ״מי אני״, אלא יבקש בעדו, כי ״ואהבת לרעך כמוך״ (יט, יח) — אם בעבור עצמך אתה מתפלל, צריך אתה לבקש גם בעד חברך.
♦ ♦ ♦
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' (יט, יח)
מצאתי בכתי"ק של כ"ק אאמו״ר זצ"ל, ששמע מפי זקני הגה"צ החסיד מוה"ר יצחק אייזיק יום טוב מוורשה זצ״ל, על הפסוק (משלי יז, ה) ״שמח לאיד לא ינקה״. אין אדם נקי מעוון זה, כי לרוב רעת האחד היא טובת חברו, ולזאת התפלל דוד המלך ע"ה, שבגאולה האמיתית תהיה טובת כולם שווה.
♦ ♦ ♦
וּבַשָּׁנָה, הָרְבִיעִת, יִהְיֶה, כָּל-פִּרְיוֹ–קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לה' (יט,כד)
ק'ודש' ה'לולים' ל'ד' (ויקרא יט, כד) ראשי תיבות קה"ל וסופי תיבות שמ"ה. כי בית המקדש נקרא שמה, שנאמר (דברים יב, יא) "שמה תבואו", ואומר (יחזקאל מח, לה) "מיום ד' שמה", ושמה מתקהלים כל ישראל, וכל קהל ישראל עיניהם ולבם על בית המקדש.
♦ ♦ ♦
לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ (יט, כז)
הרה"ק רבי אברהם קאליש מאמשינוב – ראדומסק הי״ד סיפר, שפעם אחת באו אב ובנו לפני חמיו הרה"ק רבי אברהם ישכר מראדומסק זי"ע בעל 'חסד לאברהם', לבקש ממנו ברכה שהבן יינצל מהצבא. הבחור נהג לגלח את זקנו מדי פעם והרבי אמר לו: ״אם לא תגלח את זקנך, לא תלך לצבא״. סירב הבחור להצעת הרבי.
נענה הרבי ואמר: ״עתה הנני מבין מאמר חכמינו ז"ל (עבודה זרה י:) ״בכה רבי, יש קונה עולמו בשעה אחת״. נשאלת השאלה: על שום מה בכה, הלא היה צריך לשמוח שיכול אדם לקנות את כל עולמו בשעה אחת? אלא, בכה על כך שיכול לקנות עולמו בשעה אחת ואינו קונה; כך הבחור דנן, בדבר פעוט כמו זה, יכול היה להשתחרר מהצבא ולא רצה״.
♦ ♦ ♦
לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ (יט, כז)
מעשה ביהודי שעמד להשיא את בנו בעיר פיעטריקוב ובדרכם לחתונה עברו דרך העיר וואלברוז'. דרשו אפוא הנוסעים מהחתן, שייכנס אל הרבי הרה״ק רבי יעקב משה מוואלברוז׳ זי"ע. נענה לבקשתם ונכנס אצלו. מכיון שהחתן נכנס, נאלץ גם המחותן – שלא נמנה על החסידים- להיכנס אל הרבי ואתו נכנסו שאר המחותנים. הרהר המחותן בלבו ואמר: 'אם תיפול עלי אימה – סימן שהוא רבי'.
נכנסו להיכלו של הצדיק והרבי שכב באותה שעה על הספה. פחד גדול נפל על המחותן, אשר ברח להתחבא מאחורי תנור החורף שעמד בצד החדר. מיד קרא הרבי למשמשו ואמר לו: ״קרא לי את האיש שעומד מאחורי התנור״. כיון שבא אליו המשמש, אמר לו האיש: "לא אותי קרא הרבי". אמר הרבי : ״כן כן, אותך אני קורא״. ניגש המחותן אל הרבי באימה גדולה. הביט עליו הרבי בעיניו הטהורות ושאלו: ״מדוע אתה מספר את זקנך?״ השיב האיש: "משום שאני צבעי ומסתובב בין הגויים, לכן מוכרחני לגלח את זקני״. אמר לו הרבי: ״אם לא תספר את זקנך, אני מבטיחך הצלחה בכל העניינים״. וכן עשה האיש והצלחתו גדלה עד מאד.
♦ ♦ ♦
וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ (יט, כז)
שמעתי בשם הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע, שפעם בא אליו אדם שהיה מגלח זקנו, בקובלנא שבניו מתים ר״ל. אמר לו הרבי: ״בנים אוחזים בזקן, אם יהיה לך זקן, הבנים יאחזו בו ויחיו״.
♦ ♦ ♦
וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם (יט, כח)
בליל חמישי פרשת חיי שרה, כ"ה חשוון תש"ו בתל אביב, עלו רעיוני על משכבי, אשר כל חיותם של הגוים היא בסוד "ומלכותו בכול משלה" (תהלים קג יט), כי כל חיות הגוים באה רק מהקדושה שנכנסת בתוך הקליפה, וזה הנפש שלהם, ובזה הכוח שמקבלים ע"י הקדושה, מזה הם עושים את כל הרעות שבעולם.
והנה מכוח ניצוץ הקדושה שמביאה להם החיות, רואים לפעמים שעושים הגוים טובה או מדברים דבר טוב, ומהטובה שהם עושים הם מאריכים לעצמם את חיותם ויכולים להזיק בזה הכוח של הדבר טוב, וזה הנפש והחיות של הסטרא אחרא, ואוי ואבוי לזה המקבל טובה מהם, שעל ידי זה יוכלו לעשות כל רעות לישראל, ורוב פעמים גם למקבל טובה הזה.
וזהו "ושרט לנפש" – "שרט" ראשי תיבות ט'ובתם ש'ל ר'שעים. "לנפש" – שזה הנפש והחיות של הגוים, "לא תתנו בכם" – תראו שלא תרצו לקבל מהם והנתינה שלהם לא תהיה בכם, וממילא אם לא תקבלו מהם, יפלו ולא יוכלו לעשות לכם שום רע ויפלו ולא יקומו עוד. כאשר קמתי זכרתי שזה זוהר הק' (ח"ב דף ג.) "אל תלחם לחם רע עין" – אם לא היו ישראל נהנים מהמצרים לא יכלו להשתעבד בהם.
על כך ידוע מעשה שהיה בעיר אחת שהיה שם 'מוסר' אחד, שכל בני העיר סבלו ממנו צרות רבות. פעם אחת בבוקר כששמש ביהמ"ד הלך בחוץ לקרוא את הציבור לתפילה, עמד ה'מוסר' הזה בחוץ ופנה לשמש: "שמע ידידי, הלא יש לך כמה בוגרות להשיאם, אני רוצה ליתן לך על ההוצאות, התסכים לקבל?" השיבו השמש שיגיד לו תשובה. נכנס לבית הרב ושאל אותו אם מותר לקבל ממון מן ה'מוסר', והשיבו הרב שלא יקבל ממנו, ויראה, אשר תיכף שישיב לו בשלילה שלא יקבל ממנו, ימות. וכך הוי.
אח"כ אמר לו הרב הטעם כנ"ל, כי לקליפה אין כוח מצד עצמה והיא יונקת רק מכוח הקדושה, מה שעשה פעם טובה למאן דהו ועכשיו כבר היה משוקע כולו בטומאה עד שלא היה לו שום לחלוחית טובה ולא היה לו עוד מקור חיות, לכן הסיתה אותו הטומאה לעשות איזה מצוה ויהיה לו עוד חיות ויוכל לעשות עוד רע הרבה, וכאשר השיבו השמש שלא ירצה ממנו הטובה הזו, תיכף מת כי לא היה לו עוד שום ניצוץ טוב לינוק ממנו חיות.
♦ ♦ ♦
מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן (יט, לב)
אין זקן אלא שקנה חכמה (רש"י)
כאשר החל הרה"ק רבי אברהם משה מפרשיסחא זי"ע לנהל את עדת חסידיו, לא הסכים עם זה הרה"ק רבי הערשלי גידזילער זי"ע, באמרו: ״מה רוצים מענף יניק כזה, הניחו לו שיזקין קודם״.
♦ ♦ ♦
וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם (כ, כג)
שמעתי מהרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע בפרשת קדושים, דכתיב ״ולא תלכו בחוקות הגוי״ (כ, כג). ובמסורה ״ולא תלכו רומה״ (מיכה ב, ג). נראה הענין לפי מה דאיתא (סוטה ד:) ״כל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה״. וזה נרמז במסורה, כי לכאורה למה יבוא לו לבן ישראל שירצה ללכת בחוקת הגוי? אין זאת אלא משום מידת הגאוה שבו, שרואה שאצל הגוי יש כל טוב ומתעטף במלבושים יקרים וכדומה, ולו אין כלום. לכן מפתה אותו יצרו ללכת בחוקות הגוי, והעצה לזה ״לא תלכו רומה״, שיעקור מידה רעה זו ממנו, ואז לא ירצה לילך בחוקות הגוי.
{א} בפרק כ' שבספר ויקרא יש כ"ז פסוקים, כולם מתחילים באות ו', לבד פסוק ט' המתחיל באות כ'. כ"ו פעם ו', עולה כמנין "יוסף" שומר הברית. ופרשה זו רובה מדברת בזה הענין, ורמזה התורה בזה שומר הברית.
וע"י מה יכול לבוא למדריגה זו, ע"י התורה הנרמזת באות כ', כף אחת – אלו הלוחות (במ"ר יג, טו טז). וכן בספר יצירה איתא (פ"ד מי"א) המליך אות כ' בחיים, והתורה תורת חיים – ראה נתתי לפניך היום את החיים (דברים ל, טז), והיא עץ החיים (משלי ג, יח). שע"י חכמת התורה זוכה לשמירת קדוה"ב, וכנאמר ברמב"ם ז"ל (הל' אסו"ב כב, כא) אין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה.
♦ ♦ ♦
עוד יש לרמז, בענין התחלת כל פסוק באות ו', כי איתא במדרש פ' נח (בר"ר לו, כא) אצל נטיעת הכרם, ויחל, ויטע, וישכר, ויתגל, כולם באות ו', כי היין הביא וי לעולם. כן כאן, כי ע"ז ג"ע שפ"ד מביא וי לעולם, שמביא אנדרלמוסיא בעולם והורג טובים ורעים (רש"י בראשית ו, יג).
♦ ♦ ♦
עוד יש לרמז, התחלת הפרשה באות ו' וסיומה באות מ' סתומה[1], עולה מנין "רות". כי ע"י בן רות משיח צדקנו תבוא הגאולה גם לנשמות העשוקות האלו, כאמרם ז"ל (קידושין עב:) עתידים ממזרים לטהר, ובימיו יבוטל ע"ז והיצר מהעולם (סוכה נב.), ולא יהיה עוד חשך בעולם, ויהיה אור הלבנה כאור החמה (ישעי' ל, כו) בב"א.
[1] בחשבון ם' דמנצפ"ך שעולה שש מאות.
באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל. כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
