תוצאות חיפוש עבור: שמחה פשיטיק

רק עכשיו, כשאני וכל עם ישראל נשארים בבית, מסתגרים מאימת המשחית המעופף בשעת המגיפה במהירות, רק עכשיו אני מבין מה היית בשבילי, בית כנסת אהוב. קראנו לך מקדש מעט, באנו אליך יום יום, שקדנו על דלתותיך. כמה אושר זה היה עבורנו

אם כולכם שם בחוץ, בעולם החופשי עדיין, תקראו את המכתב שלי ותתחזקו בשמירת התקנות הבריאותיות; אם מישהו מכם יציל נפש אחת מישראל בזכותי; אם יהיה ולו אחד שייזהר יותר מהיום ואילך; אם אדע שלפחות מנעתי כעת עוד כמה מאות ואלפי נדבקים וחולים – והיה זה שכרי

אנחנו חייבים לשנות את השיח, ומיד. מי שיבחר לפרוש מחבורת מחרחרי הריב ומפיצי השטנה שבגוש השמאל, ייחקק לעד בספר דברי הימים היהודי והישראלי כמי שהציל את המדינה משרשרת אסונות בלתי נגמרת. מי שיעשה את הצעד האמיץ והנבון הזה – איננו עריק; הוא גיבור

"הדמעות ממלאות את העיניים ומשם הן זולגות בלי מעצורים על הלחיים, מטפטפות על המקלדת. לא באתי אלא לומר לך, פנחס מנחם, שלא הלכת סתם. את זה אני יכול להתחייב לך. אנחנו כאן, בעולם הזה, השפל, הגשמי, לא יודעים את מה שאתה יודע עכשיו"

הילד הקטן הפריע באמצע התפילה ו"זכה" לגערות מהסב הקשיש, אבל אחרי התפילה מיהר הקשיש להתנצל ולספר למה • שמחה פשיטיק עם סיפור לבין הזמנים, בזמן שאתם שומרים על הילדים

לכבוד חג החנוכה שבא עלינו לטובה ולאורה, מפרסם הסופר שמחה פשיטיק את אחד מעשרים סיפורי המסרים המופלאים המופיעים בספרו המצליח 'צדיק סופית' – מיוחד ל-JDN

אותו הבוקר לא היה שונה. צוריאל יצא אל סבב ההובלות היומי, מצויד במשאית התוכחות. מצד אחד, צוריאל לא מחבב את השעה הזו, עת הרחוב נגדש בילדים הצועדים בחינניות לבית ספרם ולתלמודם. מצד שני, צוריאל מחבב עד למאוד את השעה הזו, מפני שבה יכול הוא לשפוך מלל מוּסרוֹ...

סיפור השגחה פרטית נוסף מביא אלינו הסופר שמחה פשיטיק, המלמדנו שוב כי יש שם מישהו למעלה שאוהב אותנו ודואג לנו תמיד להכי טוב שיש, וגם אם לא תמיד רואים זאת, הוא שם בשבילנו, אבא'לה שבשמים

פנו נא מזמנכם דקתיים ומחצה, וקראו את הסיפור המוגש בזאת. שמעתיו מכלי ראשון, מבעל המעשה. "הסכום שהופחת מהמשכורת שלי היה משמעותי, וחיפשתי נואשות כיצד להשלים את החסר" • סיפור מרתק שילמד אתכם כי "הכל לטובה" זה לא רק סטיקר

האם בבני ברק ובירושלים, ובכל השכונות החרדיות ברחבי הארץ, יש יותר לכלוך? אם כן, למה זה קורה? ואם זה קורה, מי אשם בכך? ואם נמצא את האשמים, מה אפשר וצריך לעשות? הסופר שמחה פשיטיק בטור מצוחצח

יש את ספרי הקריאה בעלי הערך הספרותי, ויש את אלו שאולי אמנותיים ברמה גבוהה מאוד, אבל זאת לא אמנות ספרותית – לקראת שבוע הספר, הסופר שמחה פשיטיק בטור על ספרים וספרות

"מה עשית? אתה מיתמם?" ממשיך שוּלֶעם לסנוט, ללא רחם ובלא כלימה. "אתה רואה אנשים עומדים, תעמוד גם אתה. אתה הרי המטיף הגדול לאי פגיעה ברגשות הזולת. אתה יודע מה עשית לי כשראיתי אותך הולך תוך כדי שאני מתפלל ועומד ל'קדושה'?!

אלא שאז עולה לדיון מנהג שנוהג אחד משני יהודים יקרים אלו; אם חומרא ודקדוק הלכה, אם מנהג מבית אבא שמונח אצלו, ואם סתם הנהגה טובה הנהוגה בקהילתו. אך, אויה, אם ידידו משתייך לקהילה אחרת – הרי אז מתגלע חילוק בינותם

מעסיקים יקרים, אגלה לכם סוד. רק אנחנו, העובדים הפשוטים יודעים אותו, והוא עובר אצלנו מפה לאוזן. הגיע הזמן שהוא יגיע גם לאוזן שלכם: לא אכפת לנו לקבל 30 שקלים פחות, ובלבד שהמענק לחג יהיה ב-מ-ז-ו-מ-ן. תנו לנו להחליט לבד מה ואיפה לקנות

בתקשורת הכתובה והלא מודפסת, כמו זו שאתם קוראים ברגעים אלו, זה קל בכפליים. לא צריך לחפש את הלורד ארטליין, להקיש את המספר הנכון ולפקסס את הפקסוס המעודד, המחמיא, המגיב והמתייחס. רק כמה הקשות מקלדת, תמורה צנועה לכותב

האורחים טרחו לבוא ולהשתתף בשמחה, אבל אין שם מישהו מבעלי השמחה שממש מתעניין בהם, האם כל עמלם היה לשווא? אז אם החתן, המחותן, אבי הבן או הבת, או בעל שמחה אחר, לא מורח פרצוף זורח בפני האורח הטורח, יש סיכוי רב שנראה אותו פורח ובורח, ואולי אפילו צורח

פיצוץ עז החריד את ההיכל והרעיד את זגוגיותי החלונות. יחד עמן נרעדו האב והבן ברטט של חיל וחרדה, וכמעט שנעתקה נשמתם ונעקר ליבם. קריאות הבהלה שהשמיעו השניים גררו פרץ שחוק מפיו הפעור של אריק / שמחה פשיטיק בטור לקראת חודש אדר

אילן התנער. "אתה צודק באלף אחוז. כי כשאני הייתי צעיר, הייתי בדיוק כמו הבנים שלי היום. אין לי מה להתפלא שהם עכשיו עושים את אותו הדבר. כנראה שאני משדר להם איך להתנהג" / שמחה פשיטיק בטור מיוחד לט"ו בשבט