בג"ץ דחה את עתירת שאול ואיריס אלוביץ' שביקשו להורות ליועץ המשפטי לממשלה להורות על פתיחה בחקירה פלילית בגין הדלפות לכאורה של חומרי חקירה ב"פרשת 4000", וזאת בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטת היועץ שלא לפתוח בחקירה.
השופטים ציינו כי תוכן ההקלטות שפורסמו אינו סודי, הן מהוות חלק מהראיות בהליך הפלילי, ותמלילי ההקלטות נמסרו לעותרים, כך שנראה שהנזק שנוצר כתוצאה מפרסום ההקלטות הוא בעיקרו נזק תדמיתי הנובע מעצם הפרסום. עוד קבעו, כי חזקה שבית המשפט הדן בהליך הפלילי הוא מקצועי, אובייקטיבי וענייני, ולכן עצם הפרסום לא פגע בהוגנות ההליך הפלילי, שיוכרע על בסיס הדין וחומר הראיות.
השופטים אף ציינו כי על אף שהעתירה ביקשה לבחון טענות להדלפות של עובדי ציבור לכאורה, הרי שבמהלך ההליך הסתבר כי טענותיהם ממוקדות דווקא בעד אילן ישועה. בהמשך לכך נקבע, כי חזקה על העותרים שבמסגרת חקירתו הנגדית של ישועה הם יעמתו אותו עם הסוגיות המועלות בעתירה, וכי המקום לבירור הטענות לגבי השלכות הפרסום על ההליך הפלילי הוא בהליך הפלילי גופו.
עם זאת, השופט נועם סולברג מתח ביקורת על מנדלבליט וכתב כי "במהלך הדיון בעתירה תהינו אם לא נכון היה להתמקד בפעולות חקירה ראשוניות, מקדמיות, ממוקדות; תחת זאת, במקום להתכנס למעגל מצומצם, קיבלנו מהיועץ המשפטי לממשלה סקירה נרחבת, מעגלים רבים ורחוקים של עובדי רשות ניירות ערך, שוטרים, פרקליטים, ושאר עובדי ציבור – כ-150 מספרם ברשימה ה"מצומצמת", וכ-260 ברשימה ה"מורחבת" – אשר עסקו בקלטות והכירו אותן. תיאור מרחיב שכזה, על שלל הקשיים הנובעים ממנו, כמוהו כ"חומה גבוהה דלתיים ובריח" (דברים ג, ה) מפני חקירה".
"אכן, מחד גיסא, רואה היועץ המשפטי לממשלה "בחומרה רבה", כלשונו, מסירת מידע האסור בגילוי; אך מאידך גיסא, חקירה איִן, אֵין מי שנותן את הדין, ורעה חולה זו של 'הדלפות' פּוֹשָׂה במקומותינו. בנסיבות העניין שעל הפרק, דעתי כדעתו של חברי, השופט ג' קרא, על סמך נימוקיו, כי דינה של העתירה להידחות. חקירת אילן ישועה, שהוא אינו עובד מדינה, והוא, לדעת העותרים, 'החשוד המיידי', לא תוכל כנראה לבסס אישום בפלילים. ברם, במבט צופה פני עתיד, שׂוּמָה להתריע, שלא תהא אותה "חומרה רבה" שב"מסירת מידע האסור בגילוי", שהכּל תמימי-דעים לגביה, מס-שפתיים בלבד: צריך לעשות מעשה", לשון השופט.
נשיאת העליון, אסתר חיות, כתבה בפסק הדין כי "עבירה זו עניינה בהדלפת חומרי חקירה על ידי עובדי ציבור, ולא אחת פסקנו כי התופעה של הדלפת חומרי חקירה על ידי עובדי ציבור היא רעה חולה". עם זאת, בשל בדיקה שביצע היועמ"ש ומעמדה שהוגשה על ידי העותרים ממנה היה ניתן ללמוד כי קיים ניסיון להשתמש בהליך בג"ץ כדי לערער את אמינותו של ישועה כעד התביעה – הוחלט לדחות את העתירה.
