זה כבר נראה כעובדה מוגמרת, כמעט ארבעה חודשים אחרי שהוקמה ממשלת בנט ולפיד, מגיעה הממשלה לישורת האחרונה לפני משימת חייה, המשימה המרכזית למענה היא החזיקה את עצמה חזק חזק מעל לכל משבר, מחלוקת וסערה.
שבועות ארוכים של דיונים בוועדות – כמעט ללא הפרעה מצד האופוזיציה, הגיעו השבוע לסיומם כשבשעה אפלולית של לפנות בוקר בה לא יכול אדם להבחין בין תכלת לכרתי ובין טוב לרע, אישרה ועדת הכספים את נוסח תקציב המדינה לשנים 2021 ו-2022 לקריאה שניה ושלישית. עתה נותר רק השלב האחרון, הארוך והסוער ביותר כשספר התקציב העבה ורב הסעיפים יגיע בשבוע הבא למליאה לאישורו הסופי לפני שהוא יוצא לדרך.
תקציב המדינה הוא לא סתם חוק אלא ספר עב כרס, שבמהלך השנים אף הוצמד לו כרך ב' עבה לא פחות, קומבינת ישראבלוף טיפוסית בשם חוק ההסדרים, ובו השלמות, השמטות והוספות שלא ניתן לכלול בתקציב עצמו, אבל לממשלה יש ענין שהסעיפים הללו יעברו מבלי להזדקק להליך חקיקה פשוט ומייגע של חוק רגיל ולכן מעבירים זאת שם, כמו רכב המתגנב לצומת מאחורי אמבולנס כדי לעבור יחד איתו ברמזור אדום.
אין שום שר או חבר כנסת שיכול לעמוד למבחן ולענות תשובות על מה שבאמת כתוב בספר עב הכרס הזה, ספק גדול אם פקידי האוצר שכתבו אותו יודעים אותו גם הם על בוריו מכריכה לכריכה, אבל כמיטב המסורת הוא עולה להצבעה והעיסוק הציבורי הוא בעיקר בנושאים הבולטים והחשובים שבתוכו.
והפעם יש כאלה לא מעט, כי במסגרת התקציב ובעיקר במסגרת קומבינת חוק ההסדרים, טמונים הסעיפים המסוכנים של מדיניות הממשלה, מהמיסוי המטורף שיוטל על כל מוצרי הבסיס שהשכבות החלשות והציבור החרדי זקוק להם בחיי היום יום, דרך תקציבי ענק לחתולי רחוב ועד הפגיעה בכל קודשי ישראל, כמו תקציבים לרפורמים ובעיקר רפורמת הכשרות שהיועצת המשפטית של הכנסת כבר הצהירה, כי היא לא מבינה איך זה קשור בכלל לתקציב המדינה ואיזה צידוק יש להבליע דבר גדול כזה בתוך חוק ההסדרים ולא להעביר אותו בהליך חקיקה רגיל.
הספרים העבים הללו יגיעו בשבוע הקרוב למליאת הכנסת ושם צפויה להתחיל ההצגה הקבועה, אשר כל הוויכוחים והלילות הלבנים שהיו בארבעת החודשים האחרונים, היו רק הקדימון לדבר האמיתי הזה. הקואליציה תצטרך ככל הנראה להפעיל את סעיף 98 ולהגביל את סדרי הדיון משום שלפי מספר ההסתייגויות והנושאים שיעלו לדיון והצבעה יכולה המליאה להימשך ברציפות לתוך צהרי יום שישי ולזלוג גם לשבוע שאחריו.
וברקע הדיונים הדרמטיים הללו, ניצב הפיל הגדול שבחדר בדמות התככים, האינטריגות והמריבות הפנימיות שבין הקואליציה לאופוזיציה אבל בעיקר בקרב כל מחנה בפני עצמו. כאילו מחכים כולם שהתקציב יעבור ואז ניתן יהיה לפתוח את הקלפים ולראות מי נגד מי ומה אפשר לעשות.
למעשה, התקציב עצמו לא אמור לשנות הרבה במהות קיומה של הממשלה, שכזכור הוקמה רק כדי לנצח את נתניהו ולכן כל זמן שהוא בשטח, אין לממשלה לאן ללכת כך שבלי או עם תקציב היא עדיין פה כדי לשרוד. אבל גם כשהרצון הבסיסי חזק והאינטרס עדיין קיים, בסופו של דבר ראשי המפלגות וראשי המחנות הם עדיין בני אדם ולא יכולים לשלוט על כל סיטואציה, הריבים הפנימיים בתוך כל מחנה עלולים להוציא את המצב משליטה ולגרור את המערכת למקומות לא צפויים.
ליכוד לא מלוכד
לאופוזיציה יש עדיין אתגר לא קל למרות שנתניהו כבר לוחץ שוב בחוזקה על דוושת הבלמים ומנסה לרכז את חברי האופוזיציה לפני שיתפזרו. אחרי שאדלשטיין כבר הכריז על התמודדות מול נתניהו ועל כך שבמצב הנוכחי הליכוד לא יכול לחזור לשלטון, עולים וצפים קולות נוספים של משברים ואיומים על שלמותה של המפלגה.
בסוף השבוע האחרון זה היה אמיר אוחנה שהיה צריך לעמוד ולהכחיש את הטענות לפיהן נתניהו סימן אותו והוא לא יכול להמשיך את דרכו בליכוד. העיתונאי שלום ירושלמי חשף שבישיבת סיעת הליכוד, הטיח דוד ביטן ביקורת קשה על אוחנה על כך היעדרותו מההצבעות במליאה. אוחנה נשא עיניו לנתניהו וציפה לקבל תמיכה, אבל נתניהו סובב את ראשו והתעלם, כך שהמסר עבר והובן.
רק לפני מספק שבועות, היה זה אוחנה עצמו שגילה נאמנות לנתניהו בכך שביקר את חבריו למפלגה והזהיר כי מי שאומר שיתמודד ביום שאחרי נתניהו, בעצם פועל לכך שהיום הזה כבר יגיע. נתניהו מצידו מיהר גם הוא להכחיש ולהצהיר כי "אין שום חתול שחור שעבר ביני לבין אוחנה", אבל כשיש צורך להכחיש משהו כל כך הרבה פעמים כנראה שיש דברים בגו.
בהמשך היה זה מיקי זוהר שהזהיר כי המאבקים הפנימיים בליכוד הם אלה שיביאו למפלתו. הדברים עוררו אי נחת אצל כמה מחבריו שהרגישו שהדברים מכוונים אליהם, אבל כולם ידעו שהוא צודק, לא מעט תדרוכים עלומי שם מתעופפים באוויר מבכירי ליכוד נגד בכירי ליכוד אחרים, מסתבר שאדלשטיין הצליח בכל זאת לנענע כמה קורות בבסיס היציב של המפלגה.
כרגע שום דבר מהותי לא קורה, לנתניהו יש עדיין שליטה על הנעשה והוא עדיין המנהיג הבלתי מעורער אבל כשיש יותר מידי זעזועים למטה, לא תמיד אפשר לשלוט בהכל ולמנוע מכל דבר לקרות. דברים כאלה עלולים לצאת משליטה גם בניגוד לרצונם של המעורבים עצמם.
ועדיין בליכוד ובאופוזיציה המצב טוב יחסית למה שמתחולל בקואליציה, שם מתחוללת מלחמת הכל בכל, ורק הדבק ששמו נתניהו עדיין מחזיק אותם. ושם הסיכון רב יותר משום שהמלחמות מהותיות יותר.
וזה לא רק המלחמות הברורות והמובנות בין ראשי המפלגות המוגדרות כימין לצד השמאלי הרדיקלי. עימות גלוי וחזק התפתח בין בני גנץ למירב מיכאלי על רקע ההכרזה על ששה ארגונים פלשתינים כארגוני טרור, הקרב הזה התנהל ברשתות החברתיות לעיני כל ישראל וחשף את חוסר היכולת של שתי מפלגות שלא רחוקות אידאולוגית זו מזו, להתנהל כשותפות לקואליציה שבלעדיה שניהם עלולים ליפול ולהימחק.
אבל השיא היה כשהמריבות הגיעו השבוע לתוך המפלגות עצמן. בצהרי יום רביעי, לצד המליאה הדרמטית והמתוחה, התעסקה מפלגת ימינה בכיבוי שריפות שטותיות בתוכה. ח"כ שירלי פינטו שכבר הספיקה בשבוע שעבר להרגיז את ראשי המפלגה כשהאשימה את נתניהו בהסתה לרצח רבין, תקפה השבוע את חברה למפלגה ח"כ אביר קארה על עמדותיו בנושא הנגשת עסקים לבעלי מוגבלויות.
קארה לא נשאר חייב, תקף אותה בחזרה וכשהרוחות התלהטו הוא כתב בקבוצה פנימית כי ימינה היא "מפלגה של מטומטמים". יו"ר הקואליציה עידית סילמן הוזעקה להפריד בין הניצים, היא זימנה את שניהם ללשכתה ומשלא הצליחה לסיים את המריבה, היא נכנסה עם שניהם לחדר המנהלת, סליחה: ללשכת ראש הממשלה שבתפקידו כגננת הצליח להוציא מהם הכרזת "שולם שולם לעולם, ברוגז אף פעם".
הסיטואציה הזאת לא מצחיקה את בנט ולא את אף אחד ממפלגתו משום שהבדיחה היא על חשבונם. אם זה המצב במפלגת השלטון בעלת ששת המנדטים, איך אפשר יהיה לנהל קואליציה מאותגרת כל כך ולהחזיק אותה לאורך זמן?
הנאומים של ראשי המפלגות בישיבות הסיעה השבוע, הוקדשו באופן מחשיד לזריית אופטימיות מופלגת. כולם התייחסו לפרשות האחרונות השנויות במחלוקת בהן הבניה בשטחים, ההכרזה על ארגוני הטרור הפלשתינים והיחסים עם ארה"ב ועם אבו מאזן, והכריזו כי למרות חילוקי הדעות בין המפלגות הממשלה יודעת להתנהל בחכמה ובכלל זה בעצם מה שיפה בה, ממשלה בעלת מגוון דעות שיודעת לחיות עם כולן.
אבל אם זה היה המצב באמת, לא היה צורך לדבר על זה כל כך הרבה. זוג צעיר טרי לא צריך לספר לכולם עד כמה הוא מאושר, ואם הוא מספר על כך שוב ושוב כל הזמן, זה כבר מחשיד. אם כל כך הרבה שרים צריכים לספר לנו כל כך הרבה פעמים עד כמה הממשלה הזאת יפה ויציבה, זה סימן שהם מנסים לחפות על משהו או לכל הפחות לשכנע את עצמם במשהו שהם לא בטוחים בו.
למורדת אין אומץ
ומתחת לגלים הסוערים, מאחורי הרעש התקשורתי הכבד השתרבב שוב ושוב שמה של שרה אחת בממשלה, שלכאורה לא עשתה שום דבר מעשי, אבל השם שלה לא יורד מהכותרות. דווקא עכשיו, רגע לפני שבוע התקציב הדרמטי ואחרי שלל האינטריגות שהעסיקו את סדר יומם, צריכים ראשי הקואליציה להפנות מבט לשוליים שם מתרחשים תהליכים הדורשים את תשומת ליבם.
מסתבר שמאחורי ההתרחשויות הפוליטיות, יתכן ויש מישהי שבוחשת ומנסה לסדר את הקלפים. למעשה אי אפשר לדווח על שום מהלך פוליטי ברור ששרת הפנים אילת שקד עשתה בשבועות האחרונים אבל בכל זאת יש סביבה עיסוק תקשורתי בלתי פוסק.
בשבועיים האחרונים היא זו שנאבקת לכאורה על העמדות הימניות של מפלגתה בתוך הממשלה, היא זו שניהלה את העימות מול מנסור עבאס על חוק החשמל שנועד להכשיר את הבניה הבדואית הלא חוקית, אך הפסידה כמובן כשהחוק עבר השבוע בקריאה טרומית. היא גם זו שהצהירה כי שהיא עדיין ימנית ושמרנית אבל כל עוד הממשלה הזאת מתפקדת היא לא תפיל אותה, כשבמקביל היא מבליגה על ביקור מרצ אצל אבו מאזן.
הפרשנים מיהרו לסמן אותה כמורדת הבאה בקואליציה ותהו מתי היא תעשה את הצעד, נתניהו התייחס לדבריה בישיבת סיעת הליכוד וכינה אותה בלעג 'היסטרית ומתייסרת' והיא פרסמה בתגובה הודעה בה כינתה אותו אובססיבי.
שלשום זה כבר הגיע לשיאים חדשים כשבחדשות 12 פורסמו הקלטות שלה מטיחה בוץ ורפש על רוב שותפיה לממשלה. שקד נשמעת אומרת שעל גנץ אי אפשר לסמוך ושלפיד בכלל שטחי ואף עושה פיגועים למדינה, פיגועים שבנט הוא זה שנדרש לתקן אחר כך. בהמשך דבריה באותה שיחה היא מטילה ספק אם הרוטציה בכלל תקוים.
ההקלטות שפורסמו היו לכאורה מאיזו שיחה סגורה שלא ברור עם מי היא ניהלה, אבל איכות הסאונד היתה טובה מידי ביחס למישהו שמנסה להקליט בסתר. בלי שום קשר, בשבוע שעבר פורסמו ברשתות החברתיות תמונות מפגישה שהתקיימה בפאתי בית קפה תל אביבי, בהן נראים השרה שקד, עורך ישראל היום בועז ביסמוט והפרשן הפוליטי יעקב ברדוגו, שניהם אנשים המזוהים לחלוטין עם נתניהו. פגישה כזאת אינה מובנת מאליה והיא סייעה לתדמית המורדת שהוצמדה לשקד בשבועות האחרונים.
בעולם הפוליטי בו אנו חיים היום, תם עידן התמימות. אף אחד לא חושב שההקלטות הגיעו סתם כך למהדורת החדשות ולכולם יש השערה מאוד ברורה בדיוק מהיכן זה דלף. יתרה מכך, מהלכים פוליטיים אמיתיים לא מתרחשים בחלון ראווה, מי שבאמת רוצה לסגור דילים עושה זאת בחכמה ובשקט כדי שלא יפריעו לו ושלא יסכלו את מהלכיו. אבל מי שעושה רעש, לא באמת מכוון לנקוט בפעולות. מי שמדבר לא עושה, כלב נובח אינו נושך.
אם שקד באמת היתה רוצה לבחור את המשך דרכה ולנסות לערוק מהממשלה, היא לא היתה עושה זאת בפומבי. הרחוב התל אביבי הוא מקום פומבי בהחלט בו כל אחד יכול לתעד הכל בכל רגע. אם היא ישבה במקום ציבורי עם שני המקורבים של נתניהו, סימן שהיא רצתה שכך יקרה, שמישהו יצלם ושזה יעשה רעש. הפגישה נועדה לעצם קיומה ולא לשום דבר אחר. גם את ההקלטות שהגיעו לחדשות ולא ברור היכן ומתי הוקלטו, מישהו מאוד מסוים הדליף לעיתונאי עמית סגל מתוך אותה מטרה.
רוח מצויה
שקד ממשיכה גם עכשיו באותו קו בו נהגה תמיד. היא לא ערקה ולא עשתה מהלכים דרמטיים אבל תמיד דאגה שאף אחד לא ייקח את קיומה כמשהו שמובן מאליו, תמיד היא מזכירה לכולם שהקלפים בידיים שלה והיא שומרת על כל האופציות פתוחות. בכל מערכת בחירות אנו שומעים מחדש שוב ושוב ספינים על עריקת שקד לליכוד ותהיות האם ישוריין לה שם מקום. בפועל אף פעם זה לא קרה, כי אף אחד בליכוד לא באמת רוצה אותה שם.
אם נתבונן באופן אמיתי, לשקד אין בייס פוליטי, אין לה קהל ואין שטח שאוהד אותה והולך אחריה. לצורך המשל, לו יצויר שהיא עורקת כעת לליכוד. האם זה יעלה בכוחה האלקטורלי של המפלגה? יהיו כעת יותר מנדטים לליכוד? התשובה היא חד משמעית לא. מצביעי הציונות הדתית רוצים מפלגה בצבע שלהם ואין להם ענין מיוחד בשקד שגם כך נחשבת נטע זר חילוני במפלגה דתית, מצביעי הליכוד לא רואים ענין מיוחד בעוד אשכנזית שתשתלב במפלגה ולא יעבדו יותר קשה בשבילה, קהל היעד הפוטנציאלי היחיד שלה הוא אנשים כמוה, ימין חילוני אשכנזי, אבל מדובר במגזר לא גדול בכלל שרובו כבר מזוהה עם אנשים כמו גדעון סער וחלקו נמצא עדיין בליכוד.
שקד אף פעם לא קיבלה שריון בליכוד ולא רק בגלל היריבות האישית הקשה עם נתניהו. נתניהו לא טיפש והוא בוחן את הדברים לגופם. אם שריון של שקד היה תורם לו ומועיל לו הוא היה עושה זאת למרות הכל. אבל הוא בוחן זאת בעיניים ריאליות ומבין ששקד לא תביא לו אפילו מנדט אחד נוסף. אם היא היתה עורקת בזמנו מהבית היהודי לליכוד זה לא היה מעלה את הליכוד ולא מוריד את הבית היהודי.
אם כבר זה היה קורה דבר כזה, הסיבה האפשרית היחידה לכך היא שנתניהו היה מזהה שזה יסכל את המהלכים של יריביו. אם בליכוד היו מבינים ששריון לשקד יסכל הקמת ממשלה אחרת, זה היה שווה את המחיר. אבל כל עוד זה לא קורה, ובפועל זה אכן לא קרה, אזי הרעיון הוא בגדר ספין בלבד שמקורו כנראה במעגלים היותר קרובים לשכונת צהלה בתל אביב.
לשקד יש דפוס פעולה קבוע. היא לא מנפנפת בהישגים אלא מייצרת רוח, שיח ורעש. כך היא קיבלה בזמנו את הנהגת איחוד הימין וכך היא מצליחה בכל פעם למצב את עצמה במרכז העניינים כאילו כל המפלגות רק מחכות לראות מה היא תחליט. וזה בולט עוד יותר בממשלה הנוכחית כי גם אחרי שהיא עשתה את הבלתי ייאמן והלכה עם בנט לברית עם השמאל הקיצוני ולבגידה בקהל הימני, היא עדיין לא סגורה על עצמה ושוב משמיעה קולות של נסיגה.
בסיטואציה הנוכחית היא מנסה לרמוז לליכוד שיש על מה לדבר. יש גם צד לומר שאם היא מפרקת כעת את הממשלה ועורקת בחזרה לימין, היא תכפר בכך על מעשיה ותתקבל אפילו כגיבורה שקנתה את עולמה בשעה אחת. אבל תהיה זו תמימות ונאיביות מופלגת להאמין לה שהיא באמת הולכת לעשות את זה. וגם אם תיווצר סיטואציה ששקד אכן תתקבל לליכוד במסגרת דיל דרמטי, זה יהיה אך ורק בגלל שהליכוד יחליטו כעת לעשות בה שימוש לצורך פירוק הממשלה ולאחר מכן היא תושלך בבושת פנים.
אם לשקד היה כח אלקטורלי ואומץ פוליטי היא כבר מזמן היה משתלבת בהנהגת הימין בשלטון. אבל היא מעולם לא עשתה צד משל עצמה, תמיד רכבה על מהלכים של אחרים ובעיקר על אלה של בנט, עכשיו היא משמיעה פתאום קולות המרמזים שגם הנאמנות שלה לבנט פתוחה לדיון. וזה לא מפתיע.
סביר מאוד להניח ששקד לא מתכוונת לעשות שום צעד, לא לפרק את הממשלה ולא להתנגד לתקציב. היא זקוקה לרעש הקבוע שלה וזה מה שהיא עושה. אבל גם כאן, בדיוק כמו במריבות הפנימיות בקואליציה ובאופוזיציה, משהו עלול לצאת משליטה. שקד עצמה לא תפרק את הממשלה, אבל הרעש שהיא מייצרת עלול לצאת משליטתה ולגרום למהלכים אחרים. וזה מה שצריך לעניין את שותפיה לממשלה, זה המסר שהם צריכים להבין ממהלכיה הקולניים.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
