הקורונה יכולה לחכות: נתניהו מסוגל לצאת לבחירות רק כי הוא יכול

לא משנה כמה פעמים יגידו שוב ושוב את המילה המאיימת 'בחירות', קשה להתרגל אליה והיא ממשיכה להיות מטרידה ובלתי נתפסת. למרות שהקורונה ממשיכה לאיים כאילו אין בחירות, במערכת הפוליטית יש מי שדוחף לבחירות כאילו אין קורונה. וזה מפחיד, כי ככל שחולפים הימים המילה הזאת הופכת ליותר ויותר מציאותית. כשאומרים יותר מידי פעמים את המילה זאת, בסוף היא תצא לפועל.

הממשלה והכנסת הן מצד הקואליציה והן מצד האופוזיציה, כבר התנהלו השבוע כאילו נמצאים אנו בעיצומה של מערכת הבחירות. החוקים, הדיונים, התקריות, הנאומים, הכותרות בתקשורת, הכל היה צבוע בצבע של בחירות. זה היה לדוגמה בביקורו של נתניהו ברמלה במרכז השליטה של פיקוד העורף ממנו הוא המשיך לחנות פלאפל מקומית, הצגה מתוקשרת שמתרחשת בדרך כלל רק בימי בחירות, וזה היה גם בעימות שפרץ בין נתניהו ללפיד במליאת הכנסת שהפך לעימות תקשורתי בין שני מועמדים לראשות ממשלה זמן קצר לפני ההליכה לקלפי.

במסדרונות הכנסת נשמעת המילה הזאת שוב ושוב. יודעי דבר לוחשים זאת בקול ואומרים שכפי שזה נראה כרגע, הליכה לבחירות נראית כבלתי נמנעת והתרחיש האופטימי ביותר הוא שזה לא יקרה ממש בשבועות הקרובים אלא בטווח של כמה חודשים קדימה.

הרושם שמתקבל משורות מפלגת כחול לבן הוא שהם השלימו שם סופית עם העובדה שנתניהו לא באמת מתכוון לקיים את הרוטציה ולהעביר לגנץ את השלטון. הם השלימו עם זה, הפנימו את זה והפכו את ההבנה הזאת להנחת יסוד ממנה הם ממשיכים הלאה ועליה הם בונים את האסטרטגיה שלהם להמשך. כלומר: מבחינתם, בעוד כשנה הסיפור מסתיים בכל מקרה ובדרך כלשהי ימצא נתניהו את הסיבה לצאת לבחירות.

אחרי ההשלמה הזאת מגיעה גם ההבנה שהם חיים בפוליטיקה על זמן שאול. הסקרים לא לטובתם בכלל. רוב חברי המפלגה המכהנים כיום בתפקידים חשובים בקואליציה, ימצאו את עצמם מחוץ לכנסת הבאה ואלו שיהיו בה, יתכן מאוד שיישארו באופוזיציה. כך שהמטרה העליונה מבחינת כחול לבן בימים אלו, היא לעשות הכל כדי להאריך את ימיה של הממשלה, למנוע את קריסתה ובינתיים לנצל את הזמן במנעמי השלטון ואולי אולי גם לנסות ולשקם בכל זאת את המפלגה ואת תדמיתה לפני שהעסק כולו קורס אל תוך עצמו.

יחד עם זאת, בכחול לבן עדיין מתעקשים ומתבצרים בעמדתם בנושא תקציב המדינה כשהדגש הוא על המילה בינתיים. נושא התקציב הוא הנושא העיקרי עליו נסובה המחלוקת בין המפלגות ועליו יכולה להתפרק הממשלה אבל בכחול לבן עוד לא מראים סימני שבירה. יתכן מאוד שסימנים כאלה יגיעו בקרוב כשיתקרב המועד האחרון לתקציב בעוד קצת יותר משבועיים ואז בכחול לבן יכולים להחליט ששווה להתפשר.

אם כחול לבן תחליט להיכנע וללכת עם דרישת הליכוד לתקציב חד שנתי, לנתניהו כבר לא תהיה סיבה לפרק את הממשלה והוא יצטרך לחכות לסיבה חדשה שתצוץ לו בהמשך הדרך. בכחול לבן ירוויחו את הזמן שהם זקוקים לו כדי לשרוד וגם יוכלו בהמשך להציג לבוחריהם את התמונה לפיה הם אלה שגילו אחריות והיו מוכנים להתפשר העיקר שישראל לא תלך לבחירות בנקודת הזמן הקשה הזאת.

הצלחה בספק מול כישלון ודאי

ובינתיים נראה שגם בליכוד עוד לא החליטו מה באמת טוב להם לעשות ומה לא. נתניהו מתעקש כמובן על תקציב חד שנתי נגד ההסכם הקואליציוני, בטענה שרוב הכלכלנים טוענים שאסור להתעכב על תקציב דו שנתי במשבר כזה. הטענה הזאת בינתיים לא נמצאה מבוססת וכלכלנים טוענים שדווקא כן יהיה נכון לבנות תקציב יציב לאורך זמן, אבל כך או כך ברור שהשאלה פה היא לא כלכלית אלא פוליטית נטו. נתניהו זקוק למשבר סביב התקציב כדי ללכת לבחירות אם יחליט על כך ולכן חוות הדעת המקצועיות לא רלוונטיות כאן.

בליכוד חלוקות הדעות האם יהיה נכון עכשיו לעשות את הצעד הקשה הזה. יש המתנגדים בחריפות לבחירות ואומרים שהסיכון גדול מידי, שהציבור יכול להתנקם במפלגת השלטון על מחדלי הקורונה ושבמקרה הכי טוב יסתיימו הבחירות בתוצאות זהות לאלה האחרונות. ומה הסיכוי שגנץ יסכים שוב להצטרף לממשלת אחדות אחרי שכבר נכווה ברותחין ובצוננין גם יחד?

לדעתם של אלו המתנגדים, יש לשמור על הקיים עד כמה שאפשר וכשיתקרב מועד הרוטציה, תיעשה כבר אז חשיבה מחודשת מה לעשות כדי להינצל מהצורך לקיים את ההסכם רחמנא ליצלן ואיך לעזור לנתניהו להישאר בבלפור לעוד תקופה נצחית כלשהי, קצרה או ארוכה.

מנגד, יש כאלה שדווקא מצדדים בבחירות מתוך הנחה שהפעם, הפעם יקרה מה שלא קרה בשלוש מערכות בחירות וגוש הימין יקבל סוף סוף את ה-61 המיוחלים. ואז כבר לא יצטרכו טובות מגנץ, לא יצטרכו את חסדי המפלגות האחרות וניתן יהיה לבנות שלטון ימין מלא מלא.

לטענה זו עונים המתנגדים, כי איזו סיבה יש שדווקא עכשיו במשבר הקורונה יתקבל ההישג שלא הצליחו להשיג כבר בשלוש מערכות בחירות ומה הסיכוי שדווקא עכשיו תתממש משאלת ה-61? וגם אם יהיו 61 מנדטים תאורטיים לגוש הימין, עדיין אין הכרח שכל מפלגות הימין אכן יישארו נאמנות לנתניהו גם במערכת הבחירות הזו.

בנט נבנה בסקרים מחורבנה של הליכוד והמנדטים שלו מתמלאים מחולייתו של נתניהו, דווקא בגלל העובדה שהוא מצליח ליצור לעצמו תדמית של אחראי ובוגר יותר בנושא הקורונה לעומת נתניהו. ואחרי שהוא כבר נשאר באופוזיציה והעמיק את הקרע עם הליכוד, אין לליכוד על מה לסמוך שבנט יישאר בהכרח בגוש הימין ולא ימצא איזו ברית אחים חדשה עם מישהו מהצד השני. גם המפלגות החרדיות נפגעו קשות מנתניהו והמשך הברית איתן עומד תחת סימן שאלה תיאורטי.

תומכי ההליכה לבחירות ישיבו לטענה הזאת שתי תשובות. האחת היא כי הוכח כבר שבנט חזק מאוד בסקרים אבל חלש מאוד בקלפי, הוא מעולם לא הצליח לבנות את הכח הפוליטי של הציונות הדתית אלא ההיפך ולכן אין להתרשם מהסקרים הצופים לו נגיסה הגונה בכח הליכוד. התשובה השניה היא שבכל מקרה אין מה להפסיד. כלומר: שעון החול ממשיך לרדת בהתמדה ותאריך הרוטציה הוא בלתי נמנע. לכן עדיף לצאת לבחירות ולהמר על 50 אחוזי הצלחה מול 100 אחוזים ודאיים של סיום כהונת נתניהו.

ההתגברות והבגידה

בתוך כל קלחת התרחישים הזאת, יש רק נתון אחד שלא נלקח בחשבון והוא כמובן הקורונה. רמת הניתוק של המערכת הפוליטית ממצוקות העם היא בלתי נתפסת ובלתי ניתנת להמחשה, העיסוק בתרחישים הפוליטיים הוא רק דוגמה על קצה המזלג לתופעה הזאת. אף אחד לא באמת חושב מה טובת העם ומה טובת הטיפול בקורונה, השיקולים הם נטו פוליטיים, שיקולי כסא, ג'ובים והישרדות פוליטית. רק אלו השיקולים שיובילו או לא יובילו אותנו לבחירות.

במפלגת הליכוד גם לא עוסקים בהישרדותה של הממשלה אלא בהישרדותה של המפלגה נוכח המשברים הפנימיים בתוכה. יו"ר הקואליציה ויו"ר הסיעה ח"כ מיקי זוהר, מנהל קרב איתנים מול ח"כים אחרים במפלגה שמחזיקים מעצמם חיילים לא פחות נאמנים של נתניהו אבל מתקוטטים ביניהם בלי סוף. ח"כ שלמה קרעי יזם בשבוע עבר עצומה להדחת זוהר מתפקידיו והוא ניסה לגייס את 12 החתימות הדרושות לכך מחברי המפלגה, אבל נתניהו התערב ובלם זאת בזמן.

במפלגה שורר כעס גדול על זוהר שמתנהל כבעל בית רודן, מאיים ואף מפטר בעלי תפקידים כמו יפעת שאשא ביטון ובאופן כללי מתנהל כשליט יחיד והכל כמובן בשם נתניהו. השבוע הוא החליט להשיב לקרעי כגמולו, והודיע כי אחרי שקרעי ניסה לחתור תחתיו, הוא מתכוון להדיח אותו מתפקידו כנציג המפלגה בוועדת הבחירות המרכזית.

על פי הנוהל, מידי יום שני בצהרים מתכנסים מנהלי סיעות הקואליציה כדי לדון בסדר היום השבועי, בחוקים שעל הפרק ובכל מה שדרוש להתנהלות ולתיאום ביניהם. בשבוע שעבר הודיע זוהר ברגע האחרון כי הישיבה מבוטלת בתירוץ הרשמי שהוחלט שלא לקדם חוקים שאינם חוקי קורונה בגלל המשבר הקואליציוני ולכן אין מה לדון בשאר הנושאים שעל סדר היום. ביום שני השבוע, הופתעו מנהלי הסיעות לגלות שהפגישה שוב מבוטלת והפעם ללא תירוץ רשמי כלשהו. בירור שנערך מאחורי הקלעים העלה שמיקי זוהר ואנשיו פשוט עסוקים מידי בנעשה בתוך מפלגת הליכוד, לקראת ישיבת הסיעה ונאומו של נתניהו ולכן אין זמן לנהל את הקואליציה, המפלגה חשובה יותר.

כחלק מכך, דרש מיקי זוהר מהסיעות החרדיות לפרסם הודעת תמיכה בו, מול אויביו מבית. לאחר התייעצות התקבלה הדרישה וסיעות יהדות התורה וש"ס פרסמו הודעה בה נאמר כי הם "מחזקים את ידיו של יו"ר הקואליציה ח"כ מיקי זוהר, לצד העובדה שאין ממנהגינו להתערב בנעשה בתוך סיעות אחרות, נדגיש כי אנו פועלים בשיתוף פעולה מתמיד לטובת כלל אזרחי ישראל. בשעה זו יש לפעול לחזק את שורות הקואליציה ולהביא ליציבותה".

כל בר דעת היה מצפה שאחרי הודעת תמיכה כזאת, תתחזק השותפות ויגבר האמון בין הסיעות החרדיות להנהלת מפלגת השלטון. אבל באופן לא מפתיע, תשובת הליכוד לתמיכה היתה כפוית טובה מאוד ובעיקר מהירה מאוד. תג מחיר מיידי.

באותו יום ממש פרסמה אילת שקד כי בכוונתה להעלות לסדר היום ביום רביעי הצעת חוק לפסקת התגברות והיא מצפה שסיעות הקואליציה יתמכו בה בהתאם לאג'נדה שלהן. כזכור, פסקת התגברות להחלשת דורסנות בג"ץ מול הכנסת היא דרישה קריטית ובסיסית של כל מפלגות הימין. במצב כיום אין עדיין את הרוב הדרוש של 61 לחקיקתה, התומכים הרשמיים הם רק הליכוד, ימינה והחרדים וביחד הם 59 בלבד. התומכים הפוטנציאליים הנוספים הם האוזר והנדל אבל הם לא ממהרים לעשות זאת ובינתיים ממתינה הקואליציה בתקווה והבטחה שיום אחד יושגו השניים הנוספים ותחוקק פסקת התגברות.

משום כך, ההצעה של שקד השבוע היא לא יותר מפופוליזם לצורך הטרדת הקואליציה. בכל מקרה אין להצעה כזאת רוב אבל שקד ביקשה שוב להביך את הליכוד והחרדים. בקואליציה תקינה היתה משמעת קואליציונית וכולם כאיש אחד היו מפילים את ההצעה שהגיעה מהאופוזיציה. אבל כאן פתאום הליכוד שוב החלו לזגזג, בדיוק כפי שהתרחש לפני שלושה שבועות בהצעה של סמוטריץ' הזכורה שלא לטוב.

מסיבה שאינה ברורה, החליטו בליכוד שקשה להם ממש להצביע נגד פסקת התגברות, כנראה זה למעלה מהכוחות שלהם ולכן הם מתכוונים להימנע. התסכול בסיעות החרדיות היה עצום משום שהליכוד כאילו דרש מהם לעשות את העבודה השחורה ולהצביע נגד שקד.

יצוין כי ההנחיה מגדולי ישראל שליט"א היא שלא להצביע בעד הצעות חוק שעלולות לערער את יציבות הממשלה, כמו ההצבעה הפופוליסטית הזאת על פסקת התגברות. המטרה היא לשמר את הקואליציה עד כמה שניתן ולא להיות חלק מהסיבות שעלולות לגרום לבחירות. על הפרק מונחים עדיין נושאים כבדי משקל כמו מעמד בני הישיבות, צביון יהודי למדינת ישראל ותקציב הישיבות, הסיעות החרדיות לא נמצאות במקום בו הן יכולות לאפשר לעצמן את הלוקסוס הזה להתקוטט עם כחול לבן ולהיות חלק ממשחקי אגו קטנים. ולכן המעשה שעשה מיקי זוהר בשם מפלגת הליכוד הוא תקיעת סכין בגב, רגע אחרי התמיכה הנרגשת כל כך שקיבל. וכל זה כשטעמה המר של תקרית סמוטריץ' טרם פג.

מי יעצור את הטירוף

ככה נראים הדברים כשבראשות הממשלה ובראשות ניהול הקואליציה ניצבים אנשים שלא ממש מתרגשים מזוטות כמו טובת העם, נאמנות קואליציונית או שרידות הממשלה. יש רק שיקול אחד ושמו שרידות פוליטית של הליכוד במתכונתו הנוכחית ולכן כל השאר באופן לא מפתיע הופך להיות לא מעניין ולא חשוב.

ההצגה הזאת נמשכה ביום רביעי כשההצבעה על פסקת ההתגברות הגיעה למליאה. כחול לבן מצידה גילתה לויאליות והחליטה להתנגד להצעה אחרת שעלתה לסדר היום בנושא הקמת ועדת חקירה בפרשת הצוללות, כשהם מעבירים מסר לליכוד שהם לא שוברים את הכלים. אבל בליכוד לעומת זאת התעקשו להישאר בעמדתם וכשהחלה ההצבעה על פסקת ההתגברות הם יצאו כאיש אחד מהמליאה והשאירו את החרדים להצביע יחד עם הרשימה המשותפת, מרצ, יש עתיד וישראל ביתנו נגד ההצעה של שקד.

בהמשך סדר היום החל דיון 40 חתימות, אחד מהכלים העומדים לרשותה של האופוזיציה. מדובר בדיון עליו חותמים 40 ח"כים וזה מחייב את ראש הממשלה להשתתף בו. סיעת מרצ יזמה דיון כזה בנושא קריסת השירותים החברתיים בישראל בצל משבר הקורונה ומרגע שהחל הדיון, הפכה מליאת הכנסת לכנס בחירות אחד גדול.

בזה אחר זה עלו נציגי האופוזיציה ותקפו את נתניהו ללא רחמים. נתניהו, מיקי זוהר ונציגי קואליציה נוספים עלו להשיב להם וכולם ללא יוצא מן הכלל העבירו מסרי בחירות מובהקים על הישגים, על כשלון הצד השני ועל ההבטחות שהם מבטיחים לבוחר. הדיון הארוך הסתיים ברגעים דרמטיים של קרב ראש בראש בין נתניהו ללפיד שתקפו אחד את השני באופן אישי ובחריפות שלא זכורה כמותה, כשהמסר העיקרי שהתקבל מההצגה הזאת שהנה קיבלנו את שני המועמדים המרכזיים לראשות הממשלה בסבב הבחירות הקרב ובא. נתניהו הכתיר בכך באופן רשמי את לפיד למועמד לגיטימי בכך שתקף אותו ומיקד את האש דווקא בו.

המראות הקשים מהמליאה וממסדרונות הכנסת דורשים חשבון נפש. כבר ברור למעלה מכל ספק שגם אם באופן טכני יושג הסדר כלשהו בנושא התקציב והקואליציה תשרוד עוד קצת, ביבי כבר מונח בבחירות, הוא כבר שם ולכן השאלה היא רק מתי ולא האם.

נתניהו מבין היטב את כל השיקולים והתרחישים שהובאו לעיל בעד או נגד בחירות, אבל הוא נמצא מעל לכל זה. זה פחות נוגע אליו. אם הוא יחליט לדחוף לבחירות הוא יעשה זאת רק מסיבה אחת: כי הוא יכול. פשוט כי הוא יכול. מי יעצור בעדו?

הסקרים לא מרשימים אותו. שלוש מערכות בחירות הוא הוביל בצל התקווה והאשליה שהנה או-טו-טו זה קורה והליכוד מנצח בנוק-אאוט. גם התסכול מהקורונה והזעם הציבורי נגדו לא מרשימים אותו. הוא יודע היטב שכשהוא ייצא לקמפיין בחירות הכל יתהפך לטובתו. הוא יחזור לכנסי הבחירות ההמוניים בהם הוא יצית אש והרבה רוח חמה, הוא יזכיר לכולם שאין מולו אף מנהיג בסדר גודל שלו עם ניסיון כמו שלו וזה יפעל כמטה קסם על כל אלה שהעזו הפעם לחשוב אפילו על עריקה מהנאמנות למנהיג. ברגע האמת – הרוח וההתלהבות הרגעית עובדת יפה מאוד במחוזות הללו וביבי יודע זאת היטב.

באמתחתו מונח כמובן הקלף עליו הוא שומר יותר מכל: החלת הריבונות ביו"ש. זוכרים שהיה דבר כזה? אז זהו, נתניהו עשה הכל כדי לא להחיל ריבונות משום שהוא לא יכול היה לבזבז את הקלף הקריטי הזה לבחירות. כמובן שהאמריקנים אשמים, גנץ אשם, יש כל מיני אנשים רעים שגרמו לו לצערו לא להחיל ריבונות ולכן הוא שוב יכול לצאת להמונים ולשקר שכל מה שדרוש לסיפוח זה ממשלת ימין מוצקה של 61 והלאה.

נתניהו יכול לצאת לבחירות כי הוא יכול. אם הוא מחליט לעשות זאת אז הקורונה תחכה בצד, לא קרה כלום. המבחן במצב כזה יהיה של המפלגות השותפות שהרכיבו בעבר את גוש הימין. המפלגות החרדיות יידרשו לחשבון נפש וחשיבה מחודשת אחרי מה שנתניהו והליכוד עשו להם בשבועות האחרונים, בהצבעות במליאה ובהתנהלות הכללית. בשמונים ימי קיומה של הממשלה, הנאמנות לנתניהו בינתיים לא הוכיחה את עצמה בלשון המעטה וזה מדאיג ומתסכל.

נתניהו הותיר את החרדים בודדים במערכה ללא תמיכה וללא שותפות ולכן המסר כלפיו צריך כבר עכשיו להיות כזה שהם לא מונחים בכיס שלו. הוא חייב להבין שאסור לו לקבל את תמיכת המפלגות החרדיות כמובנת מאליה. אם הוא מחליט לצאת לבחירות ולפרק הכל לפני שיש תקציב ישיבות וחוק דיחוי מסודר, מישהו יצטרך להגיש לו על זה חשבונית והוא יהיה חייב להזיע קצת כדי לבקש מחדש את אמון החרדים. כאב הראש של נתניהו יכול לבוא כאמור גם מצד בנט, שמסוגל לחזור למחוזות ברית האחים עם אי מי מהאופוזיציה ויתכן שהוא כבר בודק אפשרות כזאת.

ממפלגת הליכוד אין ציפיה, אין סיכוי שמישהו שם יציב תמרור אזהרה לנתניהו כי שם יש תג מחיר מאוד ברור למי שזז מהנאמנות העיוורת. לכן הציפיה היא דווקא מהמפלגות האחרות הממוקמות היכן שהיה פעם גוש ימין, רק הן יכולות להציב את תמרורי האזהרה הללו ולשדר לנתניהו שאם הוא יוצא לבחירות שלא יבנה עליהן. ואולי, אולי זה הצעד האחרון שיכול למנוע את אסון הבחירות בתקופה קשה זו.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן