ח"כ הרב אייכלר נשא דברים הצהריים (שני) במליאת הכנסת בשם סיעת יהדות התורה בדיון בהשתתפות ראה"מ. "אני רוצה לפנות אליך ראש הממשלה נפתלי בנט" פתח ח"כ אייכלר.
"חשבתי בעבר שיש לך עתיד. אתה הייתה ההבטחה הגדולה של הימין. לא האמנתי שאתה, מנכ"ל מועצת יש"ע, תהפוך לראש ממשלת שמאל פלסטיני. אבל זה לא כל כך מה שמטריד אותנו. מה שאכפת לנו היא המלחמה שהכריזה ממשלתך נגד ה' אלוקי ישראל, נגד ילדי ישראל ונגד תורת ישראל".
"אני קורא אליך: בטרם התגלה הריב נטוש. הגיע הזמן לומר לך את האמת המרה על שריך. אתה יושב פה ומאזין לדיון, לא תוכל לטמון את הראש בניירת שלפניך ולהגיד "אני לא יודע מה השרים שלי עושים". לא תוכל לומר "בזה איווט האיום אחראי" "את האוטובוסים בשבת עושה שרת התחבורה ואני לא אחראי". שום גזירה, שום תועבה, לא הייתה יוצאת לפועל לבד, לולי הממשלה שלך. ואתה ראש הממשלה.
ח"כ אייכלר הפנה אצבע מאשימה לעבר ראה"מ: "אני מאשים אותך, ראש הממשלה, בהרעבת מיליון ילדי ישראל. גם אם אתה לא עושה את זה אישית, ויש לך את הגלדיאטור שעושה את זה בשמך ובשבילך.
אחר כך האשים את שרי הממשלה: "אתם שרי הממשלה אשמים בטבעת החנק הכלכלית, במלחמה נגד ילדי ישראל ובהסתה נגד הציבור החרדי שמאשימים אותם בהאשמה העתיקה שהם טפילים ועמים אחרים צריכים לפרנס אותם. זו עלילה ישנה שעלתה לנו בדמים רבים, ולא ניתן שבארץ הקודש יאשימו אותנו בטפילות.
"אתם, כל אלו שיושבים בשולחן הממשלה אחראים למלחמה נגד ה' אלוקי ישראל ותורתו, ואשמים במאבק נגד עם ישראל. אנחנו בימים בין המצרים ואנחנו יודעים שלא חרבה ירושלים אלא שחיללו את השבת. "והצתי אש בשעריה והיא לא תכבה".
כאן עבר ח"כ ישראל אייכלר להקריא מכתב נרגש של ילד חרדי שמשפחתו עתידה להיפגע קשות על ידי גזרות ליברמן: "אני רוצה לנצל את הבמה הזו כדי להקריא קטע ממכתב של ילד חרדי בן 12 מאשדוד. הוא לא יכול לפגוש את ראש הממשלה שמוקף רכבי שרד ומאבטחים חמושים, אז אני אהיה השליח שלו, תשמע טוב.
"אני רוצה לספר לכם על סבתא שלי, שהייתה ניצולת שואה" כותב הילד, "כל החיים לא הפסיקה לספר על החיים שם בתקופת החושך. סבתא כבר לא חיה. אני מעדיף לא לחשוב מה היא הייתה אומרת או מרגישה אם הייתה חיה היום והייתה רואה שבמדינת היהודים בארץ ישראל שר האוצר רוצה לזרוק אותי ואת שמונה אחיי למזבלה על מריצה".
"היא בטח הייתה נזכרת במריצות משם, המזולמנים ובגופות הילדים, שגם הואשמו בפרזיטיות ושילמו בחייהם על כתב האישום הזה שאומות העולם מאשימים את היהודים. המריצות העירו את סבתא בלילות, ובגללן היא לא הפסיקה לבכו"ת.
"אני ואחיי גרים בדירת שלושה וחצי חדרים, והחיים שלנו שמחים ומאושרים. אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא על הורים נפלאים. אבא עובד עד אחרי צהריים, עובד קשה מאוד. הוא מגיע הביתה, נח מעט. וכשהוא מסיים לאכול, הוא ממהר לצאת לבית כנסת, שם הוא מתפלל ולומד בכמה שיעורים עד שעה מאוחרת. כשהוא חוזר בפעם השנייה הביתה, אני כבר ישן".
"בזמן שאבא עובד ולומד, אימא עובדת קשה בבית. היא מכינה לנו אוכל, קונה בגדים, דואגת שנתלבש יפה, שנשמח, שנספר מה יושב לנו על הלב, שכל ילד יעשה את השיעורים, שהמלמדים שלנו יהיו מרוצים".
"יש המון עבודה בבית שלנו. אני הבכור, ויש עוד שבעה מתחתיי. לא פעם אימא סיפרה לי שהשעות שבהן היא מצליחה לדחוס הכי הרבה עבודה בבית, זה בשעות הבוקר עד אחרי הצהריים, כשהקטנים במעון. לפעמים, אחרי הכביסות והבישולים והניקיונות, היא מספיקה אפילו להשלים שינה של חצי שעה או שעה, והיא קמה חזקה מתמיד. אמא במשרה מלאה. לאחרונה אימא יוצא כמה שעות מהבית בבוקר לעבודה, ואת התינוקות היא שולחת למעון.
"השבוע ראיתי שאבא ואמא עצובים כמו בתשעה באב. כשאבא הלך לבית כנסת, לא התאפקתי, ושאלתי את אימא מה קרה? היא התחילה לבכות.
"לא ידעתי מה לעשות. אני ילד, ואימא בוכה מולי. אחרי שהיא נרגעה, והבאתי לה כוס מים. היא שאלה: "שמעת על שר האוצר ליברמן"?
"בטח" עניתי לה. "כל בוקר אנחנו אומרים תהילים בחיידר שהוא לא יצליח במזימות שלו נגדנו".
"בינתיים גזירה אחת שלו יצאה אל הפועל. לא נוכל לשלוח יותר את דסי ושלומי למעון. הוא הפסיק את הסבסוד, וזה יעלה יקר. לא נוכל לעמוד בזה", אמרה אימא.
"הייתי עצוב. ואימא שתקה. לא הוסיפה דבר.
"אתה שומע מר בנט"? מסיים הילד את מכתבו, ואני מעביר אותו אליך, "מאז השיחה עם אמא אני מתהלך בתחושה נוראה. עם ליברמן אין לי מה לדבר. אבל לך אני מספר, שתדע מה שרים בממשלה שלך עושים. הם נלחמים אישית באימא שלי, שעובדת כל יום בבית לא פחות, ואולי יותר, מכל אישה אחרת שיושבת במשרד כמה שעות. למה האישה הזו זכאית למעון, ואימא שלי לא?! תסביר לי בנט, תסביר לי עכשיו. אני מחכה".
פשוט מרגש עד כדיי בכי.
צריך גאולה עכשיו!