השבוע אישרה ממשלת ישראל את מינוי רונן בר לראש השב"כ, ובכך הוא הפך לראש ה-14 של ארגון ארגון הביון הישראלי שירות הביטחון הכללי. אמנם יחסית למוסד הרבה ידוע על הארגון, אך כארגון ביון, עדיין רב הנסתר על הגלוי. וכך, למעט ראש הארגון שהוא גלוי לכל, יתר אנשי הארגון, כמו גם רוב פעילותו, נותר בצללים.
יש לציין שעד לא לפני הרבה שנים, גם שמו של ראש השב"כ היה חסוי, אך בשנת 1996 הוחלט לחשוף את שמו כשהובן שבעידן הנוכחי, עם מעט מאמץ כל אדם המעוניין בכך יוכל לגלות את זהותו. ראש השב"כ הראשון שזהותו נחשפה באופן רשמי עם כניסתו לתפקידו הוא עמי אילון.
'שין-בית'
כמו כל דבר במדינת ישראל הצעירה, גם השב"כ הוקם תחילה כאגף קטן בארגון המשמעותי ביותר שהיה קיים אז, צה"ל, ובוסס על ארגוני המחתרות אחרי פרוקם. השב"כ, אז רק שירות הביטחון, ה"ש.ב". (עד היום השב"כ מכונה בספות זרות 'שין בית') הייתה יחידה 184 בצבא, ובראשו הועמד סגן-אלוף דאז איסר הלפרין, לימים הראל. לא הרבה זמן אחר כך, בשנת 1950, הוחלט לתת לארגון את עצמאותו והוא הועבר לאחריות משרד ראש הממשלה.
סמכותו של השכ"ב בהקמתו, התבססה על סעיף 18 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, שהסמיכה את הממשלה "להקים כוחות מזוינים, ביבשה, בים ובאוויר, אשר יהיו מורשים לעשות את כל הפעולות הדרושות והחוקיות לשם הגנת המדינה".
קיומו של הארגון היה חסוי לחלוטין ואזרחי ישראל כלל לא ידעו על קיומו, עד לסקנדל ההתנקשות בד"ר ישראל קסטנר, על ידי שלושה צעירים בהם זאב אקשטיין, שהיה סוכן של הש"ב, ונשלח לקבוצה המחתרתית כדי לשמש בה כמודיע, אך לטענת הש"ב הוא ניתק את הקשר עם מפעיליו, ונסחף בעצמו לרעיונות המחתרת והשתתף בה. במהלך המשפט, נחשפה לציבור עובדת קיומו של הארגון שעד אז הוכחשה. החשיפה הובילה לכינונו של פיקוח פרלמנטרי על השירות.
על פי חוק השב"כ, ראש הממשלה ממונה על ראש השב"כ ונושא באחריות מיניסטריאלית לפעולת הארגון. השב"כ כפוף לממשלה (בדומה לצה"ל) ובנוסף פועלת "ועדה לשירותים חשאיים" הכוללת 5 חברים, בהם ראש הממשלה, שר הביטחון, שר המשפטים ושני שרים נוספים, המייצגת כלפי השב"כ את הממשלה כולה (בדומה לתפקיד הקבינט ביחס לצה"ל). בניגוד לחקירות משטרה, חקירות השב"כ אינן מחויבות בתיעוד קולי וחזותי.
מלחמה ללא הפסקה
במהלך מלחמת העצמאות עסק השירות רק בביטחון פנים, ולאחר המלחמה הוקמה בו גם מחלקה לריגול נגדי ונמסר לו גם הטיפול בנושאים מודיעיניים הקשורים בערביי ישראל. עד מלחמת ששת הימים כלל השב"כ כמה מאות עובדים והתמקד בריגול נגדי, ובמעקב אחר פעילות חתרנית במגזר הערבי ובמגזר היהודי.
לאחר מלחמת ששת הימים החל המאמץ לסיכול טרור פלסטיני ביהודה, שומרון ועזה ומהם, והפך לחלק גדל והולך של פעילות השב"כ, עד שכיום הוא נתפס כחלק העיקרי של פעילות הארגון.
בשנות מלחמת לבנון הראשונה פעל השב"כ גם כנגד ארגוני הטרור הלבנוניים, ובראשם חזבאללה. יובל דיסקין סיפר כי לפני פרוץ האינתיפאדה הראשונה נגרם לשב"כ נזק מודיעיני קשה בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה, מפני שהארגון מיקד את פעילותו בלבנון והזניח אזורים אלה.
עם פריצת האינתיפאדה השנייה, פיגועי ההתאבדות, שהפכו למרכיב עיקרי של הטרור הפלסטיני נגד תושבי ישראל העמידו בפני השב"כ אתגר של מתן מידע מודיעיני, שיאפשר סיכול פיגועים אלה בטרם ביצועם. לשב"כ היו הישגים יוצאי דופן בתחום זה, הן במניעתם של פיגועי התאבדות והן בלכידת האחראים להם. מאידך, פיגועי התאבדות רבים יצאו אל הפועל, ופגעו פגיעה קשה בביטחונם האישי של תושבי ישראל.
במהלך השנים, הפעילות הרבה של צה"ל, משמר הגבול והשב"כ הביאה בסופו של דבר לדיכוי הטרור ביהודה ושומרון, אם כי עדיין מתרחשים מדי פעם באזורים אלה פיגועי ירי נגד ישראלים. השב"כ ממשיך לפעול ביהודה ושומרון לסיכול פיגועים.
בשנים האחרונות חיזק השב"כ, בשיתוף אמ"ן, את הפעילות המודיעינית שלו בגזרה הדרומית, רצועת עזה וגבול ישראל-מצרים, בעקבות עלייה בפעילות הטרור שם, תעבורת מחבלים דרך ציר ה-ח' וביצוע פיגועים שזכו להד רב בגבול ישראל-מצרים.
אבטחת אישיים ונציגויות
בשנת 1968 בעקבות חטיפת מטוס אל על לאלג'יריה הוחלט בשירות הביטחון הכללי לבצע רפורמה במערך האבטחה הממלכתי ולאמן את מאבטחי השירות בירי באקדח ובתרגולות לוחמה בטרור. אחרי טבח הספורטאים במינכן, הוחלט ליישם מדיניות אבטחה כוללת לנציגויות מדינת ישראל במדינות אחרות כמו גם במטוסים וספינות.
לפי החלטת ממשלה מ-1975 השב"כ מציב מאבטחים חמושים סמויים על כל מטוס נוסעים ישראלי. קודם לכן היו במטוסי אל-על מאבטחים של היחידה הממלכתית לאבטחת אישים ומשלחות.
היחידה הממלכתית לאבטחת אישים ומשלחות, הידועה גם כיחידה 730, הוקמה בשנת 1958, ומשימתה היא לדאוג לסידורי האבטחה של אנשי ממשל בכירים ולהגנתם מפני איומים, בעיקר מטרור.
היחידה אחראית ישירות על ביטחונם של שבעה אישים הנחשבים ל"סמלי שלטון". נשיא המדינה, ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ, יו"ר הכנסת, ראש האופוזיציה, נשיא בית המשפט העליון. בעקבות כך, בנוסף לראש הארגון, גם מאות אנשי שב"כ המשרתים ביחידה ידועים בציבור, אמנם לא בשמותיהם, אך פרצופיהם חמורי הסבר מתנוססים בשולי תמונותיהם של מנהיגי המדינה.
היחידה הוקמה תחת השם יחידת הליווי של ראש הממשלה, בעקבות אירוע שבו הושלך רימון יד בכנסת ונפצעו ראש הממשלה דוד בן-גוריון והשרים משה חיים שפירא וגולדה מאיר.
רצח רבין הוא כישלון חרוץ של היחידה לאבטחת אישים. כחלק מהמסקנות בעקבות הרצח, הפכה אבטחת האישים להדוקה וקפדנית במידה ניכרת. בעקבות רצח השר רחבעם זאבי שלא הסכים שיצטרפו אליו מאבטחים למרות התרעותיו החוזרות והנשנות של השב"כ, תוקן הנוסח להחלטת הממשלה ונוסף בו הסעיף האומר כי על בכיר להסכים לאבטחה או לוותר עליה באופן רשמי.
בשירות השלטון
לאורך השנים לא עסק הארגון רק במטרתו העיקרית – הגנה על ביטחון ישראל, ולצד הקמת האגף היהודי למאבק בימין הקיצוני שזוכה ללא מעט ביקורת, בתחילת שנותיו הארגון עסק גם בהגנה פוליטית על ראש הממשלה ומפלגתו.
השב"כ עקב אחר יריביה של מפלגת השלטון מפא"י, ובהן מפלגות תנועת החרות, הציונים הכלליים, מפ"ם והקומוניסטים. פרסומים על פעילות זו הושתקו ברובם על ידי ההנהגה בראשות דוד בן-גוריון, והגורם היחידי שפרסם זאת היה השבועון "העולם הזה" של אורי אבנרי. הארגון אפילו ניסה להתחרות בשבועון זה באמצעות הוצאת שבועון מתחרה בשם "רימון", אך כשל.
סערה רבתית התעוררה כאשר נתפסו שני אנשי שירות הביטחון בעת שהטמינו מתקן האזנה במשרדו של מנהיג מפ"ם, מאיר יערי. הארגון גם חשף עובדים במשרדי הממשלה שתמכו במפלגות שנחשבו "עוינות" למפלגת השלטון מפא"י, כמו חרות ומק"י, והביאו לפיטוריהם.
בראשית שנות ה-60 קיבל ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, את עמדת ראש השירות עמוס מנור והחליט לחדול מריגול פוליטי, לפחות באופן רשמי. "מטה 1" בשב"כ, שעסק בכך, פורק וחלק מהחומר הארכיוני שנאגר בו הועלה באש, יתר החומר הארכיוני העוסק בריגול פוליטי נשמר בארגון. בלילה שבו עלה הליכוד לשלטון, בשנת 1977, הורה ראש השב"כ דאז אברהם אחיטוב לשרוף את כל החומרים המפלילים.
האגף לסיכול ריגול ומניעת חתרנות במגזר היהודי, הידוע גם בשם "המחלקה היהודית" "החטיבה היהודית" ו"האגף היהודי". עוסק גם בסיכול וחקירת טרור יהודי.
בשנת 1984 חשף "האגף היהודי" בשב"כ את המחתרת היהודית שביצעה שורת פיגועים החל משנת 1980. בעקבות המלצות ועדת שמגר לחקר טבח מערת המכפלה, הוגדל האגף.
בשנת 2003 נחשפה מחתרת בת עין, אחרי שחבריה ניסו להניח מטען חבלה ליד בית ספר לבנות במזרח ירושלים. במהלך השנים האחרונות הגביר השב"כ את פעילותו נגד טרור יהודי. באפריל 2016 הודיע השב"כ כי "כל אירועי הטרור היהודי מהשנתיים האחרונות פוענחו".
גם במחלקה זו משתמשים לעיתים בעינויים בנוהל פצצה מתקתקת, כמו בחקירת הפיגוע בדומא ובמקרים נוספים. השב"כ גם מזמין לעיתים באמצעות משטרת ישראל פעילים משני קצות הקשת הפוליטית לשיחות אזהרה.
כוחי ועוצם ידי?
טרור יהודי???
בושה שהאתר מעז להשוות יהודים לאויבים.