שלושים ואחד שנים לאחור, מוצאי יום ראשון ד' בשבט תשמ"ד. עם ישראל לרבבותיו פונה לביתו בתום לוויה המונית אחר מיטתו של קדוש ישראל הבבא סאלי זי"ע, לפתע נפוצה השמועה הקשה שהממה את היהדות החרדית: ארבעה חרדים נהרגו בשובם ממסע ההלוויה!
הזעזוע העמוק חדר אז אל כל מקהלות החרדים, יושבי שער שחו זה לזה באימה את שמות ההרוגים ופני האנשים חוורו מאימת מידת הדין המתוחה. הרב יצחק אייזיק וויס ז"ל, הרב יהושע מרגלית ז"ל, הרב יעקב ברקוביץ ז"ל, והרב דוד בלס ז"ל, השמות הלמו והלב ממאן להאמין. שמועות מבני הבית של הבבא סאלי אמרו כי בטרם הסתלקותו התבטא "בפטירתי יסתלקו מהעולם עוד צדיקים", אחרים תלו את הטרגדיה בפטירת הצדיק שהגן על הדור, אך בהשקט ובהצנע, כדרכו, גילה מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל לסובביו את סיבת האסון…
ימים ספורים לאחר הלוויית הבבא סאלי זי"ע ובתוך ימי האבל על האסון הכפול ומכופל, נועדו יחד מרן הגר"ש וואזנר והאדמו"ר מתולדות אהרן זי"ע. בין דברי שיח שרפי קודש עלה עניין ארבעת הנפטרים ושני הצדיקים נאנחו בכאב על צערן של ישראל כשהאדמו"ר מתולדות אהרן ממלמל כבינו לבין עצמו "וויא קומט אויף אונז אזא אומגליק?!" [=איך קורה כזה אסון?!], עד ראיה מהימן שנכח במפגש ההיסטורי משחזר היום ברטט את תשובתו המפלחת של הגר"ש וואזנר זצ"ל "אולי זה בגלל שהיה חסר הכאב והצער לאנשים… אמרו שהבבא סאלי היה זקן והאנשים היו אדישים…"
הדברים מזעזעים מכבשונו של עולם כאז כן היום, אמנם הבבא סאלי נלב"ע בשיבה טובה בהיותו בן צ"ד שנים, גיל מופלג מאד בשנים ההם, אך הגר"ש וואזנר העמיק להשכילנו כי אין דומה פטירת איש ישראל להסתלקותו של צדיק יסוד עולם. כשגדולי הדור מסתלקים מעמנו זהו זמן לחשבון נפש וליגון פנימי.
קדושת חול המועד והעובדה כי לא נישאו הספדים הביאה למחזות לא נוחים כאשר בשולי הלוויה נחלשה תחושת האבלות על לכתו של גדול הדור ומנהיגו התורני. הרבבות שהתעטפו בבגדי שבת באו לכבוד התורה ולכבודו של מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל משיב עטרת ההוראה לאחר שנות הזעם ומקים עולו של לימוד ההלכה בדורנו אבל חוסר תחושת הכאב, היתמות והאבל, הביאו לכך שמשמים יצטרכו לעורר ולזעזע בפטירתו הטרגית של הרב מרדכי גרבר ז"ל. אמנם אין לנו לחשב חשבונות שמים אך יש לכל אחד לעשות חשבון נפשו הוא.
בפסוק (שופטים ב,ז) "וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשׁוּעַ" דורשים חז"ל "ימים האריכו, שנים לא האריכו, לפי שנתעצלו בהספדו. הוא שנאמר (שם שם ט) "הר געש"- שרעש עליהם ההר להורגן. כמה נורא לראות את דברי הגמרא במסכת שבת (קה:) כי העונש למתעצלים בהספדו של חכם הוא "אינו מאריך ימים" ו" ראוי לקוברו בחייו". קרבן ציבור יקר הוקרב בפטירתו של הרה"ח ר' מרדכי גרבר ז"ל אשר נקבר בחייו תחת המון האדם ששעט במדרגות הישיבה והביא לפטירתו בקיצור ימים ושנים.
היום בשעה 16:00 ישובו הרבבות לרחבה שלפני ישיבת חכמי לובלין ללוות את תלמיד הישיבה האברך הרה"ח ר' מרדכי גרבר ז"ל למנוחת עולמים, ומי שאמר לעולמו די יאמר לצרותינו די.
עלינו להזדעזע אל תוך עצמנו, לשאת תפילה לרפואת שלושת החולים המאושפזים עדיין במצב קשה: ישראל מאיר בן רוזה (14), יצחק בן אידל (18) ותומר תנחום בן שושנה סוזן (36), לרפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל, וה' הטוב יכפר ויסלח.
בתמונה: מרן הגר"ש וואזנר זצ"ל בהספד על הרב יצחק שלמה אונגר זצ"ל
0 תגובות
סיפור מעניין ומעורר מחשבה, אבל!!! את חשבון הנפש המשמעותי באמת צריך חלק מהציבור ומנהיגיו לעשות, איך מונעים התנהגות עדרית חסרת דעת וחסרת דרך ארץ כזו בעתיד. גם שאנחנו מצטערים עד עמקי נשמותינו עדיין צריך לשמור על התנהגות נורמלית של דרך ארץ וחכמה. התורה הקדושה מלמדת אותנו להיות אנשים חושבים וזהירים ולא ח"ו להתנהג כמו עדר רגשני חסר רסן, תהיה הסיבה אשר תהיה ולמרות הכוונות הטובות וטהורות של הציבור.
תולדות יצחק במדבר פרק כ
ותמת שם מרים ותקבר שם, ולא היה מים לעדה, רז"ל [מו"ק כח א] נתנו סמיכות לפרשת מרים לפניה ולאחריה, לפניה, אמרו למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך מה קרבנות מכפרים אף מיתת צדיקים מכפרת, לאחריה, ולא היה מים לעדה מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים [תענית ט א]. ונוכל לתת לה סמיכות באופן אחר לאחריה, והוא שמן הראוי היה שיבכו אותה בני ישראל, בעבור שהיתה נביאה, ובעבור שהיתה אחות אהרן ומשה, וכל שכן הנשים (שתצאן) [שיצאו] אחריה בתופים ובמחולות, היה ראוי שיבכו אותה בכיה רבה, וכמו שמצינו באהרן [להלן כט] שבכו אותו כל בית ישראל, ולמשה כל בני ישראל [דברים לד ח], ולא עשו כן, לכן בעבור שהיה להם כילות ממימי עיניהם ולא בכו אותה, לכן עשה הקב"ה מדה כנגד מדה שלא יהיה להם מים לשתות. ומה שסמכו חז"ל מיתת מרים לפרה לומר מה קרבנות מכפרים אף מיתת צדיקים מכפרת, יש לשאול אם כן היה ראוי שיסמכו לקרבנות של חטאת ועולה, שהפרה אינה קרבן גמור, ואף על פי שאמר בה שריפת החטאת. ונראה שכוונת חז"ל, שמי שאינו עושה הרגש בנפשו במיתת הצדיקים אינו מכפר לו, אבל צריך שיתאבל בלבו ויחשוב שמיתת צדיקים רעה גדולה לישראל, ויכנע וישפיל גאותו ויהיה נחשב לעצמו כעפרא דארעא, ולכן סמך מיתת מרים לפרה אדומה שצותה התורה ושרף את הפרה לעיניו, את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף, ואיש אשר כזה יכפר לו מיתת הצדיקים, וכן כתב במדרש הזוהר דהא דקרינן ביומא דכפוריא אחרי מות שני בני אהרן, דמאן דמצטער על מיתת הצדיקים מעברין ליה חוביה.
ער האט זוכה גווען היא היה גדול הדור ואין בדור הזה שיש כל כך דברים שזכה
1 רב ומו"ץ
2 ראש הישיבה
3 גאב"ד ודיין
4 רב שכונה
5 תלמידים חסידים
6 קהילה
7 בית הוראה
8 תלמידים מורי הוראות
9 תלמידים דיינים ואדמורי"ם ורבנים
10 מחבר ספרים שו"ת
י11 לדים רבנים
12 נכדים רבנים
13 פוסק הדור
14 זכה שהיה פרנסה בביתו ולא היה כמעט יוצא לגייס כספים למען הישיבה
15 רבי ידוע לקרוא קוויטליך
16 ידע בשורש נשמתי
17 אמר שיעורים בפני גדולי תורה
18 קבלת קהל לעצה ולברכה
19 בעל צורה
20 בתי מדרשות שבט הלוי בהרבה מקומות
21 טעל הרבה ישעות לבני ישראל
22 איש שלום
ונראה שכוונת חז"ל, שמי שאינו עושה הרגש בנפשו במיתת הצדיקים אינו מכפר לו, אבל צריך שיתאבל בלבו ויחשוב שמיתת צדיקים רעה גדולה לישראל, ויכנע וישפיל גאותו ויהיה נחשב לעצמו כעפרא דארעא
תולדות יצחק במדבר פרק כ